יש אחריה היתר
יש אחריה היתר - כשחרבה שילה הותרו הבמות, כדאמרינן במס' זבחים (דף קיט.): כי לא באתם עד עתה אל המנוחה - זו שילה שנחו מלכבוש, ואל הנחלה - זו ירושלים. למה חלקן הכתוב - כדי ליתן היתר בין זו לזו:
וקדושת ירושלים אין אחריה היתר:
גמרא
א"ר יצחק: שמעתי, שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה.
בית חוניו - מזבח חוניו. בנו של שמעון הצדיק בנה במה במצרים לשם שמים, כדאמרינן במס' מנחות (דף קט:):
קסבר: בית חוניו לאו בית ע"ז היא.
קסבר כו' - דאיכא למאן דאמר התם שבנאה לשם ע"ז:
וקא סבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה
וקסבר קדושה - שנתקדשה ירושלים אינה קדושה לעולם, ומשחרבה הותרו הבמות:
ולא קידשה לעתיד לבוא.
לעתיד לבא - כלומר משתחרב:
דכתיב: (דברים יב, ) "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה".
"מנוחה" - זו שילה. "נחלה" - זו ירושלים - מקיש נחלה למנוחה, מה מנוחה יש אחריה היתר, אף נחלה יש אחריה היתר.
אמרו ליה: "אמרת?"
אמר להו: "לא".
אמר רבא: "האלהים! אמרה וגמירנא לה מיניה".
ומ"ט קא הדר ביה?
משום קשיא דרב מרי.
דמותיב רב מרי: "קדושת שילה יש אחריה היתר, קדושת ירושלים אין אחריה היתר".
ועוד תנן: [זבחים יב, ב] "משבאו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר, והיא היתה לנחלה".
והיא היתה נחלה - האמור בפסוק: אל המנוחה ואל הנחלה:
תנאי היא.
[דתנן]: [עדיות ח, ו] "א"ר אליעזר: שמעתי, כשהיו בונין בהיכל - עושין קלעים להיכל וקלעים לעזרה.
קלעים להיכל - קא סלקא דעתך, במקום חומות היכל, שיהא מזבח הבנוי בעזרה קרוי: אשר פתח אהל מועד. שאלמלא כן לא היו מקריבין עד שיגמר הבנין, והם התחילו להקריב קרבנות משבאו שם בימי כורש כמו שכתוב בספר עזרא, ועד עשרים ושנים שנה אחרי כן לא נגמר הבית, בשנת שלש לדריוש האחרון:
אלא שבהיכל בונין מבחוץ,
בונין מבחוץ - שהיו הקלעים פרושים לפנים מעובי החומה שלא יכנסו הבונין לתוך ההיכל:
ובעזרה בונין מבפנים.
ואמר רבי יהושע: שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית, אוכלין קדשי קדשים אע"פ שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני אע"פ שאין חומה. - מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא".
מכלל דר"א סבר לא קידשה לעתיד לבוא.
לאו מכלל דר' אליעזר - דבעי קלעים סבר, לא קידשה לאחר חורבן - לפיכך פירסו קלעים במקום בנין וחזרו וקידשו בתודות ובשיר כדאמר במס' שבועות (דף טז.):
א"ל רבינא לרב אשי ממאי?
דלמא דכולי עלמא קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא, ומר מאי דשמיע ליה קאמר,
ומר מאי דשמיע ליה קאמר - ולא משום צורך קדושה:
ומר מאי דשמיע ליה קאמר.
וכי תימא קלעים לר"א למה לי?
וכי תימא כו':
לצניעותא בעלמא.
אלא כי הני תנאי.
דתניא: "אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: למה מנו חכמים את אלו?
את אלו - עיירות נמנו בפ' בתרא דערכין, לענין בתי ערי חומה, לומר שהיו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון ואין שם יותר מתשעה:
ולמה מנאום - והלא הרבה היו שם, והתם נמי תנן וכל כיוצא בהן:
שכשעלו בני הגולה מצאו את אלו, וקידשום. אבל הראשונות, בטלו משבטלה הארץ".
אלמא קסבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא?
ורמינהו:
ורמינהו - מסקנא דמילתיה הוא דאמר לעיל: הני תנאי פליגי בקידשה ולא קידשה:
"אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: וכי אלו בלבד היו?
והלא כבר נאמר (דברים ג, ד[1]) "ששים עיר כל חבל ארגוב".
וכתיב (דברים ג, ה[2]) "כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה"?
אלא למה מנו חכמים את אלו?
שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום".
קידשום