השתא?! [הא] אמרי: "לא צריכא לקדושי"?
הא אמרי - לקמן בסיפא דהא מתני' גופה, דלא צריכי לקדושי - דקא מסיים ואזיל בה: וכל שתעלה בידך מסורת מאבותיך:
אלא: מצאו את אלו, ומנאום.
ולא אלו בלבד, אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון, כל המצות הללו נוהגין בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא".
כל המצות הללו - הנוהגות בערי חומה: שילוח מצורע, וקריאת מגילה בחמשה עשר, והבית חלוט בה לסוף שנה:
קשיא דר' ישמעאל אדרבי ישמעאל?
תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל בר' יוסי.
ואיבעית אימא: הא ר' אלעזר בר יוסי אמרה.
דתניא. "ר' אלעזר בר' יוסי אמר: (ויקרא כה, ל) "אשר לוא חומה" אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן":
אע"פ שאין כו' - אלמא סבירא ליה קדושה קמייתא לא בטלה מחמת חורבן. והיינו תנאי:
"ויהי בימי אחשורוש".
אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן: דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה: כל מקום שנאמר: "ויהי" אינו אלא לשון צער.
(אסתר א, א) "ויהי בימי אחשורוש" - הוה המן.
(רות א, א) "ויהי בימי שפוט השופטים" - הוה רעב.
(בראשית ו, א) "ויהי כי החל האדם לרוב" - (שם ו, ה) "וירא ה' כי רבה רעת האדם".
(בראשית יא, ב) "ויהי בנסעם מקדם" - (שם יא, ד) "הבה נבנה לנו עיר".
(בראשית יד, א) "ויהי בימי אמרפל" - "עשו מלחמה".
(יהושע ה, יג) "ויהי בהיות יהושע ביריחו" - "וחרבו שלופה בידו".
וחרבו שלופה וגו' - וציערו - שהוכיחו על ביטול תורה ותמיד של בין הערבים, כדאמר לעיל בפירקין (ג.):
(יהושע ו, כז) "ויהי ה' את יהושע" - (יהושע ז, א)"וימעלו בני ישראל".
(שמואל א א, א) "ויהי איש אחד מן הרמתים" - (שם ה) "כי את חנה אהב וה' סגר רחמה".
(שמואל א ח, א) "ויהי [כאשר] זקן שמואל" - (שם ג) "ולא הלכו בניו בדרכיו"
(שמואל א יח, יד) "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל [וה' עמו]" -
ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו - וכתיב התם ויהי שאול עוין את דוד בשביל הצלחתו:
(שמואל א יח, ט) "ויהי שאול עוין את דוד".
(שמואל ב ז, א) "ויהי כי ישב המלך בביתו" - ( דברי הימים ו, ט) "רק אתה לא תבנה הבית".
והכתיב: (ויקרא ט, א) "ויהי ביום השמיני"?
ותניא: "אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ. כתיב הכא: "ויהי ביום השמיני": וכתיב התם: (בראשית א, א) "ויהי [ערב ויהי בקר] יום אחד""?
הא שכיב נדב ואביהוא.
והכתיב (מלכים א ו, א) "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה"?
והכתיב (בראשית כט, י) "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל"?
והכתיב, (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד"?
והאיכא שני?
והאיכא שלישי?
והאיכא טובא?
אמר רב אשי: כל: "ויהי" איכא הכי ואיכא הכי: "ויהי בימי" אינו אלא לשון צער.
חמשה "ויהי בימי" הוו.
"ויהי בימי אחשורוש".
"ויהי בימי שפוט השופטים".
"ויהי בימי אמרפל".
(ישעיהו ז, א) "ויהי בימי אחז".
(ירמיהו א, ג) "ויהי בימי יהויקים".
[וא"ר] לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, אמוץ ואמציה אחים הוו.
אמוץ ואמציה - אמוץ אביו של ישעיה ואמציה מלך יהודה:
מאי קמ"ל?
כי הא דא"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה, זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים.
מנלן? - מתמר.
דכתיב: (בראשית לח, טו) "ויראה יהודה ויחשבה לזונה, כי כסתה פניה" - משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה?!
אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה, ולא הוה ידע לה, זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים.
מלמד שכיסתה פניה בבית חמיה - לפיכך לא הכירה עכשיו, שאף בביתו לא ראה פניה שיהא מכירה:
"מלכים" - מדוד. "נביאים" - דא"ר לוי: מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים היו, וכתיב: (ישעיהו א, א) "חזון ישעיהו בן אמוץ".
וא"ר לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מקום ארון אינו מן המדה.
אינו מן המדה - אינו אוחז למעט מדת קרקע לכל צדדיו כלום, כדקתני יש לו עשר אמות לכל רוח באמצע בית קדש הקדשים היה יושב, ויש ריוח בינו לבין הכתלים עשר אמות לכל צד, וכל הבית אינו אלא כ' על כ' נמצא שאינו ממעט כלום:
תניא נמי הכי: "ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח".
וכתיב: (מלכים א ו, כ) "ולפני הדביר, עשרים אמה אורך".
לפני הדביר - חלל בית קדש הקדשים שהוא לפנים הדביר, היא המחיצה המבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים:
וכתיב: "כנף הכרוב האחד עשר אמות וכנף הכרוב האחד עשר אמות".
ארון גופיה היכא הוה קאי - אלא לאו שמע מינה: בנס היה עומד.
ר' יונתן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא:
פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא - כשהיה רוצה לדרוש בענין איגרת פורים היה מתחיל לדרוש מקרא זה:
(ישעיהו יד, כב) "וקמתי עליהם וגו' והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה'".
וקמתי עליהם - בפורענות בבל כתיב:
"שם" - זה הכתב.
זה הכתב - אין להן כתב אלא מאומה אחרת:
"שאר" - זה לשון.
"נין" - זה מלכות.
נין - לשון ממשלה. וכן: ינון שמו (תהלים עב) ימשול ויגדל:
"ונכד" - זו ושתי.
רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא:
(ישעיהו נה, יג) "תחת הנעצוץ יעלה ברוש, ותחת הסרפד יעלה הדס".
"תחת הנעצוץ" - תחת המן הרשע שעשה עצמו ע"ז. - דכתיב: (ישעיהו ז, יט) "ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים" -.
"יעלה ברוש" - זה מרדכי, שנקרא ראש לכל הבשמים. שנאמר: (שמות ל, כג) "ואתה קח לך בשמים ראש, מר דרור", ומתרגמינן "מרי דכי".
"תחת הסרפד" - תחת ושתי הרשעה, בת בנו של נבוכדנצר הרשע, ששרף רפידת בית ה'. דכתיב: (שיר השירים ג, י) "רפידתו זהב".
"יעלה הדס" - זו אסתר הצדקת, שנקראת הדסה. שנאמר: (אסתר ב, ז) "ויהי אומן את הדסה".
"והיה לה' לשם" - זו מקרא מגילה.
"לאות עולם לא יכרת" - אלו ימי פורים.
ר' יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא:
(דברים כח, סג) "והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם, כן ישיש להרע אתכם".
ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים?!
והא כתיב (דברי הימים ב כ, כא[1]) "בצאת לפני החלוץ, ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו"".
בצאת לפני החלוץ - ביהושפט כתיב בדברי הימים כשיצא להלחם על העמונים והגבעונים שבאו עליו:
וא"ר יוחנן: מפני מה לא נאמר "כי טוב" בהודאה זו?
הודו לה' כי טוב - משמע טוב שיקלסו לפניו על זאת:
לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים.
ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (שמות יד, כ) "ולא קרב זה אל זה כל הלילה".
בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה: "מעשה ידי טובעין בים, ואתם אומרים שירה?!"
אמר רבי אלעזר: הוא אינו שש, אבל אחרים משיש.
אחרים משיש - וכשנתחייבו כלייה בימי המן היו אויביהן שמחין להן:
ודיקא נמי, דכתיב "כן ישיש", ולא כתיב "ישוש".
שמע מינה.
רבי אבא בר כהנא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא:
(קהלת ב, כו[2]) "לאדם שטוב לפניו, נתן חכמה ודעת ושמחה" - זה מרדכי הצדיק.
"ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס" - זה המן.
"לתת לטוב לפני האלהים" - זה מרדכי ואסתר.
דכתיב: (אסתר ח, ב) "ותשם אסתר את מרדכי על בית המן".
רבה בר עופרן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא:
(ירמיהו מט, לח) "ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים".
ושמתי כסאי בעילם - שושן הבירה היתה בעילם, דכתיב בספר דניאל[3]: בשושן הבירה אשר בעילם המדינה:
מלך - זו ושתי.
ושרים - זה המן ועשרת בניו.
רב דימי בר יצחק פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: