דלא קטליה דוד לשמעי.
דלא קטליה דוד לשמעי - שהיה חייב מיתה:
דאתיליד מיניה מרדכי[1] דמיקני ביה המן.
ומה שילם לי ימיני - דלא קטליה שאול לאגג, דאתיליד מיניה המן דמצער לישראל.
רבי יוחנן אמר: לעולם מבנימן קאתי, ואמאי קרי ליה: יהודי - על שום שכפר בעבודה זרה. שכל הכופר בע"ז נקרא: יהודי.
כדכתיב (דניאל ג) איתי גוברין יהודאין וגו'[2]
איתי גוברין יהודאין כו' - וסיפיה דקרא: לאלהך לא פלחין:
רבי שמעון בן פזי, כי הוה פתח בדברי הימים אמר הכי: כל דבריך אחד הם.
כל דבריך אחד הן - כנגד הספר היה אומר: כל דבריך דברי הימים אחת הן, הרבה שמות אתה מזכיר: פלוני ופלוני וכולן אדם אחד הן:
ואנו יודעין לדורשן.
ואנו יודעין לדורשן - ואע"פ שסתמת אותן, אנו נותנין את לבינו עד שאנו יודעין לדורשן. משום דאמרינן לעיל: "כל הכופר בע"ז נקרא יהודי" נקט לה הכא[3]:
(דברי הימים א ד, יח) ואשתו[4] היהודיה[5] ילדה את ירד[6] אבי[7] גדור, ואת חבר אבי שוכו, ואת יקותיאל אבי זנוח. ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד[8]
אמאי קרי לה[9] יהודיה
ואשתו היהודיה וגו' - והלא בתיה שמה - דהא כתיב בסופיה: ואלה בני בתיה:
על שום שכפרה בע"ז.
דכתיב (שמות ב) ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור[10] ואמר רבי יוחנן: שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה.
לרחוץ - לטבול (לשון) גירות:
ילדה - והא רבויי רביתיה[11] - לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
ירד - זה משה, ולמה נקרא שמו ירד - שירד להם לישראל מן בימיו.
גדור - שגדר פרצותיהן של ישראל.
חבר - שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים.
סוכו - שנעשה להם לישראל כסוכה.
יקותיאל - שקוו ישראל לאל בימיו.
זנוח - שהזניח עונותיהן של ישראל
אבי אבי אבי - אב בתורה, אב בחכמה, אב בנביאות.
ואלה בני בתיה אשר לקח מרד - וכי מרד שמו והלא כלב שמו?
והלא כלב שמו - שבכלב משתעי קרא:
אמר הקדוש ברוך הוא: יבא כלב שמרד בעצת מרגלים וישא את בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה.
הכי גרסינן וישא בתיה שמרדה בגילולי בית אביה - ולכך נשתנה שמה[12] בליקוחין הללו:
אשר הגלה מירושלם[13]
אמר רבא: שגלה מעצמו.
שגלה מעצמו - מדלא כתיב: אשר היה מן הגולה אשר הגלתה, וכתיב: אשר הגלה עם הגולה - משמע שלא היה כשאר ישראל שגלו על כרחן, והוא גלה מעצמו, כמו שעשה ירמיהו שגלה מעצמו עד שאמר לו הקב"ה לחזור:
ויהי אומן את הדסה[14]
קרי לה הדסה וקרי לה אסתר?
תניא ר"מ אומר: אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה - על שם הצדיקים שנקראו הדסים.
וכן הוא אומר: (זכריה א) והוא עומד בין ההדסים[15].
בין ההדסים אשר במצולה - בין הצדיקים שגלו לבבל, ובשכינה משתעי קרא:
רבי יהודה אומר: הדסה שמה, ולמה נקראת שמה אסתר - על שם שהיתה מסתרת דבריה.
שנאמר: אין אסתר מגדת את עמה וגו'[16]
ר' נחמיה אומר: הדסה שמה, ולמה נקראת אסתר - שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר.
אסתהר - ירח - יפה כלבנה:
בן עזאי אומר: אסתר לא ארוכה ולא קצרה היתה אלא בינונית כהדסה.
ר' יהושע בן קרחה אמר: אסתר ירקרוקת היתה
ירקרוקת היתה - כהדסה זו:
וחוט של חסד משוך עליה.
אלא חוט של חסד משוך עליה - מאת הקב"ה, לכך נראית יפה לאומות ולאחשורוש:
כי אין לה אב ואם ובמות אביה ואמה[17]
- למה לי?
ובמות אביה ואמה תו ל"ל - מאחר דכתיב: כי אין לה אב ואם. אלא ללמדנו, שאפי' יום אחד לא היה לה אב ואם:
אמר רב אחא: עיברתה - מת אביה.
בשעה שנתעברה אמה מת אביה - נמצא שלא היה לה אב משעה שנראה להקרות אב:
ילדתה - מתה אמה.
וכשילדתה אמה מתה - ולא נראית לקרות אם:
ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת
תנא משום ר"מ: אל תקרי לבת אלא לבית.
וכן הוא אומר: (שמואל ב יב) ולרש אין כל
ולרש אין כל - באוריה משתעי קרא:
כי אם כבשה אחת קטנה
כבשה אחת - בת שבע:
אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת.[18]
משום דבחיקו תשכב הוות ליה [כבת]? אלא [כבית], הכי נמי לבית.
ואת שבע הנערות וגו'[19]
אמר רבא: שהיתה מונה בהן ימי שבת.
שהיתה מונה בהן ימי שבת - שהיתה משרתת לה: אחת - באחד בשבת, ואחת - בשני בשבת, ואחת - בשלישי בשבת, וכן כולן. וכשהגיע יום שפחה של שבת יודעת שהיום שבת:
וישנה ואת נערותיה וגו'
אמר רב: שהאכילה מאכל יהודי.
ושמואל אמר: שהאכילה קדלי דחזירי.
כתלי דחזירי - בקוני"ש שמינים. ומתוך אונסה לא נענשה:
ור' יוחנן אמר: זרעונים.
וכן הוא אומר: (דניאל א)
וכן הוא אומר - שהזרעונים טובים לצדיקים להבדילן ממאכל טמא:
ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם זרעונים.[20]
ויהי המלצר נושא את בגם ויין משתיהם וגו' - וכתיב בההוא ענינא: ולמקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר וגו'[21]:
ששה חדשים בשמן המור
מאי: שמן המור?
ר' חייא בר אבא אמר: סטכת.
רב הונא אמר: שמן זית שלא הביא שליש.
תניא רבי יהודה אומר: אנפקינון - שמן זית שלא הביא שליש.
אנפקינון שמן זית שלא הביא שליש - גבי מנחות תנן: אין מביאין אנפקינון ואם הביא פסול - ועלה קאי ר' יהודה ואמר מהו אנפקינון:
ולמה סכין אותו - שמשיר את השיער ומעדן את הבשר.
מעדן - מצהיב:
בערב היא באה ובבקר היא שבה[22]
אמר רבי יוחנן: מגנותו של אותו רשע
מגנותו של אותו רשע - גנותו הוא זה שהוא בועל נשים ומשלחן:
למדנו שבחו, שלא היה משמש מטתו ביום.
ותהי אסתר נשאת חן[23]
אר"א: מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו.
ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת[24]
ירח שנהנה גוף מן הגוף.
שהגוף נהנה מן הגוף - מפני הצינה. והעיד לך הכתוב שהיו מתכונין מן השמים לחבבה על בעלה:
ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות[25]
אמר רב: ביקש לטעום טעם בתולה - טעם. טעם בעולה - טעם.
ביקש לטעום כו' - לכך נאמר: מכל הנשים ומכל הבתולות:
ויעש המלך משתה גדול[26]
עבד משתיא - ולא גליא ליה.
עבד משתיא כו' - חוזר לכמה ענינים לפייסה שתגלה לו מולדתה, ולא הועיל. וסמוך לה להאי קרא: ובהקבץ בתולות שנית וגו'[27] אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה וגו'[28] - עבד משתיא, סעודה לכבודה מה שלא עשה בשאר נשים:
דלי כרגא - ולא גליא ליה.
דלי כרגא - אמר: בשביל אסתר אני מניח לכם מכסי גולגולתכם, היינו: והנחה למדינות עשה:
שדר פרדישני - ולא גליא ליה.
שדר פרדישני - דורונות לשרים בשמה. והיינו דכתיב: ויתן משאת כיד המלך:
ובהקבץ בתולות שנית וגו'[29]
אזיל שקל עצה ממרדכי, אמר: אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה.
ואפי' הכי לא גליא ליה. דכתיב: אין אסתר מגדת מולדתה וגו'
אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב