(איוב לו) לא יגרע מצדיק עיניו[1]
לא יגרע מצדיק עיניו - נותן עיניו במעשה הצדיקים, לשלם להם אף לימים רבים, מדה במדה:
בשכר צניעות שהיתה בה ברחל[2] - זכתה ויצא ממנה שאול[3].
זכתה ויצא ממנה שאול - שהיה צנוע:
ובשכר צניעות שהיה בו בשאול - זכה ויצאת ממנו אסתר.
זכה ויצאת ממנו אסתר - בתרגום של מגילה מייחס מרדכי, ועושהו עשירי לשאול[4], ומשאול עד בנימין. וכתיב: היא אסתר בת דודו[5]. ואין לו ראיה אחרת בכתובים שיצאה משאול:
ומאי צניעות היתה בה ברחל?
דכתיב: (בראשית כט) ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא.[6]
וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא?
אלא אמר לה: מינסבא לי.
אמרה ליה: אין. מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה.
אמר לה: אחיו אנא ברמאות.
אמרה ליה: ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא?
אמר לה: אין? (שמואל ב כב) עם נבר תתבר ועם עקש תתפל[7].
אמר לה: ומאי רמיותא.
אמרה ליה: אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסיב לי מקמה.
מסר לה סימנים.
כי מטא ליליא אמרה: השתא מיכספא אחתאי.
מסרתינהו ניהלה.
מסרתן - ללאה. והוא צניעות שלא יתפרסם הדבר שמסר לה[8] סימנין:
והיינו דכתיב: (בראשית כט) ויהי בבקר והנה היא לאה[9] - מכלל דעד השתא לאו לאה היא.
אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה[10] לא הוה ידע עד השתא - לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול.
ומה צניעות היתה בשאול?
דכתיב: (שמואל א י) ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל[11] - זכה ויצאת ממנו אסתר.
ואמר רבי אלעזר: כשהקב"ה פוסק גדולה לאדם - פוסק לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות.
שנאמר:[12] (איוב לו) ויושיבם לנצח ויגבהו[13].
שנאמר לא יגרע מצדיק עיניו - וסיפיה דקרא: ויושיבם לנצח ויגבהו - והיינו גדולה לדורות:
ואם הגיס דעתו - הקב"ה משפילו.
ואם הגיס דעתו כו' - הכי סמכי קראי: ויושיבם לנצח ויגבהו. ואם אסורים בזקים - על ידי שמגביהין עצמן באין לידי עניות ויסורים:
שנאמר: (איוב לו) ואם אסורים בזקים וגו'[14].
ואת מאמר מרדכי אסתר עושה[15]
אמר רבי ירמיה: שהיתה מראה דם נדה לחכמים.
כאשר היתה באמנה אתו
אמר רבה בר לימא: שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי.
וטובלת - מחמת נקיות, שלא תהא מאוסה לצדיק משכיבתו של אחשורוש:
בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש[16]
אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הקציף הקב"ה אדון על עבדיו, לעשות רצון צדיק.
אדון על עבדיו - ויקצוף פרעה על שני סריסיו[17]:
ומנו - יוסף.
שנאמר: (בראשית מא) ושם אתנו נער עברי וגו'[18].
עבדים על אדוניהן, לעשות נס לצדיק.
ומנו - מרדכי.
דכתיב: ויודע הדבר למרדכי וגו'[19].
אמר רבי יוחנן: בגתן ותרש שני טרסיים הוו, והיו מספרין בלשון טורסי.
לשון טורסי - שם מקום:
ואומרים: מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו.
לא ראינו שינה - מתוך שהיתה חביבה עליו היה מרבה בתשמיש וצמא לשתות:
בא ונטיל ארס בספל כדי שימות.
והן לא היו יודעין, כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה, והיה יודע בשבעים לשון.
אמר לו: והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה?
משמרתי ומשמרתך - אתה ממונה על עבודה אחת ואני ממונה על עבודה אחרת:
אמר לו: אני אשמור משמרתי ומשמרתך.
והיינו דכתיב: ויבקש הדבר וימצא.[20] - שלא נמצאו במשמרתן.
אחר הדברים האלה[21]
הכי גרסינן: אחר הדברים האלה גדל המלך את המן וגו' - בתר בגתן ותרש כתיב:
[מאי אחר?]
וקא בעי הש"ס אחר מאי - שלא גידלו עד שבא מעשה הזה:
אמר רבא: אחר שברא הקב"ה רפואה למכה.
אחר שברא הקדוש ב"ה רפואה למכה - העתידה לבא לאחר זמן:
דאמר ר"ל: אין הקב"ה מכה את ישראל, אא"כ בורא להם רפואה תחילה.
שנאמר: (הושע ז) כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים[22].
כרפאי לישראל - ואחר כך נגלה עון אפרים, ע"י מכה שאני מביא עליהן:
אבל אומות העולם אינו כן - מכה אותן ואח"כ בורא להם רפואה.
שנאמר: (ישעיהו יט) ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא[23].
ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו[24]
אמר רבא: בתחילה במרדכי לבדו, ולבסוף בעם מרדכי, ומנו - רבנן. ולבסוף בכל היהודים.
הפיל פור הוא הגורל[25]
הפיל פור - ומהו פור הוא הגורל: מיום ליום - באיזו יום יפול הגורל[26] וכן מחודש לחודש[27]. והגורל של כולן הטיל ביום אחד[28], ונפל לו הגורל על אחד[29]:
תנא: כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה.
אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה.
בשבעה באדר מת משה - שנאמר: והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון[30]. (יהושע ד) צא מהם למפרע שלשים יום באבלו של משה, ושלשה ימים שהכינו להם צידה. שנאמר: הכינו לכם צידה כי בעוד שלשה ימים אתם עוברים וגו' (שם א[31]) הרי בשבעה באדר מת משה:
ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד.
ובשבעה באדר נולד - דכתיב: בן מאה ועשרים שנה אנכי היום (דברים לא[32]) - היום מלאו ימי ושנותי. כדאי הלידה שתכפר על המיתה:
ישנו עם אחד[33]
אמר רבא: ליכא דידע לישנא בישא כהמן.
אמר ליה[34]: תא ניכלינהו.
אמר ליה[35]: מסתפינא מאלהיו, דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי.
אמר ליה[36]: ישנו מן המצות.
אמר ליה[37]: אית בהו רבנן.
אית בהו רבנן - מתשובתו של המן אנו למדין שכך היה אחשורוש משיבו:
אמר ליה[38]: עם אחד הן.
שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך
קרחה אני עושה במלכותך - שמלכות אחת מליאה מהם:
- מפוזרין הם בין העמים.
שמא תאמר אית הנאה מינייהו: מפורד - כפרידה זו שאינה עושה פירות[39].
ושמא תאמר: איכא מדינתא מינייהו
מדינתא - מדינה קטנה:
- תלמוד לומר: בכל מדינות מלכותך.
ודתיהם שונות מכל עם
דלא אכלי מינן ולא נסבי מינן ולא מנסבי לן.
ולא נסבי מינן - נשים:
ואת דתי המלך אינם עושים
ואת דתי המלך אינם עושים - אונגריות[40], ומסים[41], וגולגליות[42], וארנונות[43] - אינן נותנין:
דמפקי לכולא שתא בשה"י פה"י.
דמפקי ליה לשתא בשה"י פה"י - שבת היום פסח היום, ואנו אסורים במלאכה:
ולמלך אין שוה להניחם
אין שוה - אין נאה ואין חשש להניחן:
דאכלו ושתו ומבזו ליה למלכות.
ואפילו נופל זבוב בכוסו של אחד מהן - זורקו ושותהו. ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהן - חובטו בקרקע ואינו שותהו.
אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף וגו'[44]
אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו.
והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים.
משמיעין - בית דין מכריזין שיביאו שקלים למקדש:
ועל הכלאים - שגדלו הזרעים קצת, וניצן ניכר, ועוקרין אותן משדותיהן בהכרזת בית דין:
ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך[45]
אמר רבי אבא: