לעולם ר' יהודה, ואפי' לכתחילה.[1]
לעולם ר' יהודה - ואפי' לכתחילה מכשיר, ומתני' רבי יוסי היא ואפי' דיעבד לא:
ולא קשיא, הא דידיה[2]
והאי - דתורם לכתחילה - ר' יהודה:
והאי - דברהמ"ז:
דרביה[3].
דרביה - משמו של ר' אלעזר בן עזריה אמרה שצריך להשמיע. והאי לישנא משמע לכתחילה אבל דיעבד יצא:
דתניא, ר' יהודה אומר משום ר"א בן עזריה: הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו.
שנאמר: (דברים ו) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך.
ר"מ אומר: (דברים ו[4]) אשר אנכי מצוך היום על לבבך - אחר כוונת הלב הן הן הדברים.
השתא דאתית להכי[5] אפילו תימא רבי יהודה כרביה סבירא ליה.
והא דתני יהודה בריה דר' שמעון בן פזי - ר"מ היא:
אפי' תימא ר' יהודה - דאמר בק"ש יצא דיעבד אין לכתחילה לא. ומתני' נמי לכתחילה הוא דפסלה לחרש ור' יהודה היא. והך דברכת המזון נמי ר' יהודה היא. ודקשיא לך הא דיהודה בריה דר' שמעון בן פזי מני לא ר' יהודה ולא ר' יוסי - ר"מ היא דמכשר לכתחילה:
Audio Video
ר' יהודה מכשיר בקטן
[תניא] א"ר יהודה: קטן הייתי וקריתיה למעלה מרבי טרפון וזקנים בלוד.
אמרו לו: אין מביאין ראיה מן הקטן.
תניא: אמר רבי: קטן הייתי וקריתיה למעלה מרבי יהודה.
אמרו לו: אין מביאין ראיה מן המתיר.
מן המתיר - ר' יהודה שקרית לפניו, הוא המתיר את הקטן ואין לך להביא ראיה ממנו שהרי רבים חולקין עליו.
ולימרו ליה: אין מביאין ראיה מן הקטן?
חדא ועוד קאמרו ליה: חדא - דקטן היית.
ועוד, אפילו גדול היית - אין מביאין ראיה מן המתיר:
משנה
אין קורין את המגילה,[6] ולא מלין[7]
ולא טובלין[8]
ולא טובלין. משיגיע שביעי לזב ולטמא מת - אין אומרים משחשיכה בכניסת שביעי ראוי לטבול, אע"ג דלילה תחילת יום היא - הכא יום בעינן. אבל משעבר היום מותר לטבול בלילה[9]. ובגמרא יליף לה לכולהו:
ולא מזין[10]
וכן שומרת יום כנגד יום[11]
וכן שומרת יום כנגד יום. בגמרא מפרש מאי שנא דנקט להא תו באנפי נפשה, הא תנא ליה אין טובלין:
לא תטבול - עד שתנץ החמה.
עד הנץ החמה - שיצא מספק לילה:
וכולן שעשו משעלה עמוד השחר - כשר:
וכולן שעשו כו' - דמעלות השחר יממא הוא. אבל לפי שאין הכל בקיאין בו צריכין להמתין עד הנץ החמה:
גמרא
מנלן?
דאמר קרא: (אסתר ט[12]) והימים האלה נזכרים ונעשים - ביום אין בלילה לא.
לימא תיהוי תיובתא דר' יהושע בן לוי.
דאמר ריב"ל: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום?
כי קתני אדיום:
כי קתני - עד שתהא הנץ החמה - אדיום. אקרייה שניה, וקאמר שיהא של יום ביום:
ולא מלין וכו':
דכתיב: (ויקרא יב[13]) וביום השמיני ימול:
ולא טובלין ולא מזין וכו':
דכתיב: (במדבר יט) והזה הטהור על הטמא [וגו'] ביום השביעי.[14]
ואיתקש טבילה להזיה:
ואיתקש טבילה - דכתיב בסיפיה: ורחץ במים - וה"ה לזב וזבה:
Audio video
וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה וכו':
שומרת יום כנגד יום - לאחר שכלה שבעה ימי נדה נכנסין י"א יום הקרויין: ימי זיבה, שאם תראה בהן ג' ימים רצופין הרי היא זבה, וטעונה ספירת שבעה וקרבן. ואם תראה יום אחד שומרת יום למחרת וטובלת. ומקראי יליף לה בתורת כהנים, ומייתי לה בשמעתא בתרייתא דמסכת נדה:
פשיטא? מאי שנא שומרת יום כנגד יום מכל חייבי טבילות?
ה"ג פשיטא מאי שנא שומרת יום כנגד יום כו':
איצטריך, סלקא דעתך אמינא תיהוי כראיה ראשונה של זב.
תיהוי - הך ראיה של זבה כראיה ראשונה של זב, דאיתקש לבעל קרי. דכתיב: זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע[15] - חדא זיבה כתיב הכא, והיינו ראיה ראשונה: ואשר תצא ממנו שכבת זרע - היינו בעל קרי:
וראיה ראשונה של זב איתקש לבעל קרי.
דכתיב: (ויקרא טו[16]) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע.
מה בעל קרי טובל ביום האי נמי ליטבול ביומיה.
והא ביממא לא מצי טבלה, דכתיב: (ויקרא טו[17]) כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה - בליליא מיהת ליעביד מקצת שימור ותיטבול.
משום דכתיב יהיה גרסינן - כל ימי זוב טומאתה[18] כמשכב נדתה יהיה לה. והך קרא בראיית שומרת יום כנגד יום קאי, מרבויי: כל ימי - דרשינן לה במסכת נדה (דף עג.). ואמרינן התם: יהיה לה - מלמד שסופרת אחד לאחד, קצת מיום המחרת הלכך בלילה מיהת תטבול דעבדה קצת שימור:
קמ"ל,
קמ"ל - כיון דהאי אחד לאחד משום ספירה היא מדוגמת ספירת ז', כל ספירה דיממא היא דכתיב: וספרה לה שבעת ימים (ויקרא טו):
כיון דבעיא ספירה