ספירה - ביממא היא[1]:
וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר:
מנהני מילי?
אמר רבא: דאמר קרא (בראשית א[2]) ויקרא אלהים לאור יום - למאיר ובא קראו יום.
אלא מעתה: ולחשך קרא לילה - [למחשיך ובא קרא לילה] - הא קיי"ל דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא?
אלא אמר רבי זירא: מהכא (נחמיה ד[3]) ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים.
ואומר (נחמיה ד[4]) [והיו] לנו הלילה [משמר והיום מלאכה].
מאי ואומר?
וכי תימא משעלה עמוד השחר לאו יממא, ומכי ערבא שמשא ליליא, ואינהו מקדמי ומחשכי
מקדמי - מקדימין:
מחשכי - מעריבין:
- תא שמע: [והיו] לנו הלילה משמר והיום מלאכה:
ת"ש (והיה) לנו הלילה למשמר והיום למלאכה - ש"מ כל זמן שעסוקים במלאכה קרי יום ולא קדמותא וחשכותא:
משנה
כל היום כשר: לקריאת המגילה,
כל היום כשר - אע"ג דקיימא לן זריזין מקדימין למצות דכתיב: וישכם אברהם בבקר (בראשית כב[5]) - אפילו הכי כשר כל היום:
ולקריאת ההלל, ולתקיעת שופר, ולנטילת לולב, ולתפלת המוספין, ולמוספין,
ולוידוי הפרים,
לוידוי פרים - פר העלם דבר של צבור, ופר כהן משיח - שמתודין עליו חטא שהביאוהו עליו. כדאמרינן במסכת יומא: (דף לו:) והתודה על חטאת - עון חטאת. כתיב הכא: וכפר עליו הכהן (ויקרא ד) וכתיב התם ביום הכפורים: יעמד חי לפני ה' לכפר עליו וגו' (ויקרא טז[6]) - מה להלן כפרת דברים וביום כדיליף לקמן אף כאן כפרת דברים וביום:
ולוידוי מעשר, ולוידוי יוהכ"פ, לסמיכה, לשחיטה, לתנופה, להגשה, לקמיצה, ולהקטרה,
למליקה,
למליקה - של עוף:
ולקבלה,
לקבלה - לקבלת הדם:
ולהזיה,
להזיה - לזריקת הדם. והזיית פרים הנשרפין וחטאות הפנימיות שהיא זריקה שלהן:
ולהשקיית סוטה, ולעריפת העגלה, ולטהרת המצורע.
כל הלילה כשר לקצירת העומר, ולהקטר חלבים ואברים.
זה הכלל דבר שמצותו ביום - כשר כל היום.
דבר שמצותו בלילה - כשר כל הלילה:
גמרא
מנלן?[5]
דאמר קרא: והימים[6] האלה נזכרים ונעשים[7].
לקריאת ההלל[8] - דכתיב: (תהילים קיג) ממזרח שמש עד מבואו[9].
[רב יוסף] אומר: (תהילים קיח[10]) זה היום עשה ה'.
ולנטילת לולב[11] - דכתיב: (ויקרא כג[12]) ולקחתם לכם ביום הראשון.
ולתקיעת שופר[13] - דכתיב: (במדבר כט[14]) יום תרועה יהיה לכם.
ולמוספין[15] - דכתיב: (ויקרא כג[16]) דבר יום ביומו.
ולתפלת המוספין - כמוספין שויוה רבנן.
ולוידוי פרים[17] - דיליף כפרה כפרה מיום הכפורים.
דתניא גבי יוה"כ: (ויקרא טז[18]) וכפר בעדו ובעד ביתו - בכפרת דברים הכתוב מדבר.
בכפרת דברים - וידוי. במסכת יומא (דף לו:) מסיים לה: אתה אומר בכפרת דברים או אינו אלא בכפרת דמים - הרי הוא אומר[19]: ושחט את פר החטאת אשר לו[20] - למדנו שעדיין לא נשחט הפר[21]:
וכפרה ביממא הוא דכתיב: (ויקרא טז[22]) ביום הזה יכפר עליכם:
כי ביום הזה יכפר עליכם - אלמא כפרתו ביום:
ולוידוי מעשר וכו':
דכתיב: (דברים כו) ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית[23], וסמיך ליה: היום הזה ה' אלהיך מצוך[24]:
לסמיכה ולשחיטה:
דכתיב: (ויקרא ג[25]) וסמך ושחט, וכתיב בה בשחיטה: (דברים יט) ביום זבחכם[26].
ולתנופה - דכתיב: (דברים כג[27]) ביום הניפכם את העומר.
ולהגשה - דאיתקש לתנופה.
דכתיב: (במדבר ה[28]) ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות והניף והקריב.
והניף והקריב - והקרבה היא הגשה. דאי אפשר לומר הך הקרבה היא הקטרת הקומץ - דהא כתיב בתריה: וקמץ והקטיר.[29] ומה היא הגשה - מגיש את המנחה ומגיעה בקרן מערבית דרומית של מזבח כנגד חודה של קרן, ואח"כ קומץ. ומקראי יליף לה במסכת סוטה (דף יד:) ובמנחות (דף יט:):
ולמליקה[30],
ולקמיצה[31],
ולהקטרה,
לקמיצה ולהקטרה - בהקטרת קומץ קאמר, שהיא במנחה כנגד זריקת דם בזבחים. ואינה כשרה אלא ביום. אבל הקטר חלבים ואברים[32] תנן במתני' דכשרים כל הלילה:
ולהזיה
- דכתיב: (ויקרא ז[33]) ביום צוותו את בני ישראל.
ביום צוותו - להקריב את קרבניהם. וכל הני[34] הקרבת הקרבן נינהו. דאילו הקטרת קומץ - הקרבה היא. וקמיצה - איתקש להקטרה, דכתיב: וקמץ והקטיר[35]. מליקת עוף - מליקתו והזייתו כאחת, והזייתו היא הקרבתו. קבלת דם - הקרבה קרי לה, דאמר מר: (חגיגה דף יא.) והקריבו זו קבלת הדם. א"נ להקריב כל צורכי הקרבה: קמיצה ומליקה וקבלה - כולן צרכי הקרבה הן. ואי אפשר בלא הן אבל הגשה ותנופה אינן מעכבין:
ולהשקיית סוטה - אתיא תורה תורה.
כתיב הכא: (במדבר ה[36]) ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת.
וכתיב התם: (דברים יז[37]) על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט