יברכוך טובים - הרי זו דרך המינות.
יברכוך טובים ה"ז דרך מינות - שאינו כולל רשעים בשבחו של מקום. וחכמים למדו (כריתות דף ו:) מחלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת - שמצריכן הכתוב בהרצאתן להיותן באגודה אחת:
על קן צפור יגיעו רחמיך.
על קן צפור יגיעו רחמיך - כלשון הזה: רחמיך מגיעין על קן צפור - כך חוס ורחם עלינו:
ועל טוב - יזכר שמך.
מודים מודים -
ועל טוב יזכר שמך - על טובותיך נודה לך. או שאמר שני פעמים: מודים, כשהוא כורע - משתקין אותו. ובגמרא מפרש לה:
משתקין אותו.
המכנה בעריות - משתקין אותו.
המכנה בעריות - בגמרא מפרש: שדורש פרשת עריות בכינוי, ואומר: לא ערוה ממש דיבר הכתוב, אלא כינה הכתוב בלשונו וקרא אותה ערוה - המגלה קלון אביו וקלון אמו ברבים. כינוי הוא לשון היפך, שמהפך דיבורו לשבח או לגנאי. והרבה יש בלשון חכמים בספרי: אספה לי שבעים איש. (במדבר יא) ואל אראה ברעתי (שם) - ברעתם היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב. כיוצא בדבר: וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב (תהלים קו) - כבודי היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב:
האומר: (ויקרא יח[1]) ומזרעך לא תתן להעביר למולך - לא תתן לאעברא בארמיותא
האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך - לא תבא על הכותית ותוליד בן לע"ז:
- משתקין אותו בנזיפה:
משתקין אותו בנזיפה - שעוקר הכתוב ממשמעו. שהוא עבודת חוק לאמוריים להעביר בניהן לאש, ונותן כרת לבא על הכותית, ומחייב חטאת על השוגג, ומיתת ב"ד על המזיד בהתראה:
גמרא
בשלמא מודים מודים - דמיחזי כשתי רשויות.
כשתי רשויות - ומקבל ומודה אלוה אחר אלוה:
ועל טוב יזכר שמך נמי - דמשמע על טוב אין, ועל רע לא.
ותנן: חייב אדם לברך על הרעה
על הרעה - ברוך דיין האמת:
כשם שהוא מברך על הטובה
על הטובה - ברוך הטוב והמטיב:
אלא: על קן צפור יגיעו רחמיך - מ"ט?
פליגי בה תרי אמוראי במערבא: ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא.
חד אמר: מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית.
מטיל קנאה - לומר על העופות חס, ועל הבהמות וחיות אינו חס:
וחד אמר: מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים, ואינן אלא גזירות.
ואינן אלא גזירת מלך - להטיל עלינו עולו, להודיע שאנחנו עבדיו ושומרי מצותיו:
ההוא דנחית קמיה דרבה, אמר: אתה חסת על קן צפור, אתה חוס ורחם עלינו.
אמר רבה: כמה ידע האי מרבנן לרצויי למריה.
א"ל אביי: והא: משתקין אותו - תנן?
ורבה?
לחדודי לאביי הוא דבעא.
ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא, אמר: האל הגדול הגבור והנורא האדיר והחזק והאמיץ.
אמר ליה: סיימתינהו לשבחיה דמרך?!
השתא הני תלתא, אי לאו דכתבינהו משה באורייתא
דכתבינהו משה בתורה - האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים (דברים י[2]):
ואתו כנסת הגדולה ותקנינהו
אנשי כנסת הגדולה - בספר עזרא: (נחמיה ט[2]) ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד:
אנן לא אמרינן להו.
ואת אמרת כולי האי?!
משל לאדם שהיו לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב, והיו מקלסין אותו דינרי כסף - לא גנאי הוא לו?!
אמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
חוץ מיראת שמים - אותה מסורה בידי אדם שיהא הוא עצמו מכין לבו לכך. אע"ג שהיכולת בידו להכין לבבנו אליו, דכתיב: הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל (ירמיהו יח[3]) ואומר: והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל לו[3]):
שנאמר: (דברים י, יב) "ועתה ישראל, מה ה' אלהיך שואל מעמך, כי אם ליראה[4]".
מכלל, דיראה מילתא זוטרתי היא?!
אין, לגבי משה רבינו, מילתא זוטרתי היא.
משל לאדם שמבקשין הימנו כלי גדול ויש לו, דומה עליו ככלי קטן.
קטן ואין לו, דומה עליו ככלי גדול.
אמר רבי זירא: האומר: שמע שמע כאומר: מודים מודים - דמי[5].
מיתיבי: הקורא את שמע וכופלה - הרי זה מגונה.
מגונה הוא דהוי, שתוקי לא משתקינן ליה?
לא קשיא. הא דאמר מילתא מילתא ותני לה.
אמר מילתא מילתא ותני לה - כל תיבה אומר ושונה - אין כאן משמעות שתי רשויות אלא מגונה וסכל הוא:
הא דאמר: פסוקא פסוקא ותני לה.
א"ל רב פפא לרבא: ודלמא מעיקרא לא כיון דעתיה והשתא כיון דעתיה?
אמר ליה: חברותא כלפי שמיא
חברותא כלפי שמיא - וכי כמנהג חבירו נוהג בהקב"ה, לדבר לפניו שלא במתכוין וחוזר ומראה לו בכופלו שלא כיון בראשונה:
אי לא מכוין דעתיה - מחינא ליה בארזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה:
מרזפתא מרטי"ל בלע"ז. ותשם את המקבת - מתרגמינן: מרזפתא (שופטים ד[6]):
המכנה בעריות משתקין אותו:
תנא רב יוסף: קלון אביו וקלון אמו:
תני רב יוסף - לפרושי: מכנה - דמתני', כדמתרגם: ערות אביך וערות אמך - קלנא דאבוך וקלנא דאמך. ולא תגלה - שום דבר קלון שבהן:
האומר ומזרעך לא תתן להעביר וכו':
תנא דבי רבי ישמעאל: בישראל הבא על הכותית והוליד ממנה בן לע"ז הכתוב מדבר:
תנא דבי רבי ישמעאל - לפרש מתני': בישראל הבא על הכותית הכתוב מדבר:
משנה
מעשה ראובן - נקרא ולא מתרגם.
מעשה ראובן - וישכב את בלהה פילגש אביו (בראשית לה)[6]:
נקרא - בבית הכנסת:
ולא מתרגם - חיישינן לגנותו:
מעשה תמר - נקרא ומתרגם.
מעשה תמר - ויהודה:[7]
מעשה עגל הראשון - נקרא ומתרגם.
והשני - נקרא ולא מתרגם.
ומעשה עגל הראשון - כל פרשת העגל עד ואשליכהו באש (שמות לב[7][7]) ומה שחזר אהרן וספר המעשה[8] - הוא קרוי מעשה עגל השני. הוא שכתוב בו: ויצא העגל הזה. ולא יתרגם - פן יטעו עמי הארץ ויאמרו ממש היה בו, שיצא מאליו. אבל המקרא אין מבינין[9]:
ברכת כהנים.[10]
מעשה דוד ואמנון[11]
- נקראין ולא מתרגמין[12].
אין מפטירין במרכבה
ורבי יהודה: מתיר.
ר' אליעזר אומר: אין מפטירין (יחזקאל טז[13]) בהודע את ירושלם:
הודע את ירושלם - את תועבותיה. פרשה היא ביחזקאל:
גמרא
תנו רבנן:
יש נקרין ומתרגמין.
ויש נקרין ולא מתרגמין.
ויש לא נקרין ולא מתרגמין.
ויש לא נקרין ולא מתרגמין - מפרש בסיפא: מעשה דוד ואמנון לא נקרין בהפטרה:[14]
אלו: נקרין ומתרגמין:
בל"ת[15] עק"ן[16] נשפ"ה[17] סימן:
מעשה בראשית - נקרא ומתרגם.
מעשה בראשית כו' - ואמרינן במסכת חגיגה (דף יא:) המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם[18]. והתם מפרש טעמא: אין רצונו של מלך שיזכירו שמו על אשפה כו'[19]:
פשיטא?
מהו דתימא אתו לשיולי: מה למעלה, מה למטה