ומה לפנים ומה לאחור - קמ"ל.
מעשה לוט ושתי בנותיו - נקרא ומתרגם.
פשיטא?
מהו דתימא ניחוש לכבודו דאברהם - קמ"ל.
מעשה תמר ויהודה - נקרא ומתרגם.
פשיטא?
מהו דתימא ליחוש לכבודו דיהודה - קמ"ל שבחיה הוא, דאודי.
קמ"ל שבחו הוא - שבח הוא ליהודה הקרייה:
דאודי - שהודה מחטאו:
מעשה עגל הראשון - נקרא ומתרגם.
פשיטא?
מהו דתימא ליחוש לכבודן של ישראל - קמ"ל, כל שכן דניחא להו דהויא להו כפרה.
קללות וברכות - נקרין ומתרגמין.
פשיטא?
מהו דתימא ניחוש, דלמא פייגא דעתייהו דצבורא - קמ"ל.[1]
פייגי דעתייהו - יחלוש דעתן כשישמעו שיהו נענשין ויאמרו: טוב ליהנות מן העולם הזה בכל רצוננו, הואיל וסופנו ליענש:
אזהרות ועונשין - נקרין ומתרגמין.
פשיטא?
מהו דתימא ניחוש דלמא אתו למעבד מיראה - קמ"ל.
[2]מאהבה - של ברכות:
ומיראה - של קללות, ואין לבן לשמים:
מעשה אמנון ותמר - נקרא ומתרגם.
[מעשה אבשלום - נקרא ומתרגם]
פשיטא?
מהו דתימא ליחוש ליקריה דדוד - קמ"ל.
מעשה פילגש בגבעה - נקרא ומתרגם.
פשיטא?
מהו דתימא ליחוש לכבודו דבנימין - קמ"ל.
(יחזקאל טז) הודע את ירושלם את תועבותיה - נקרא ומתרגם.
פשיטא?
לאפוקי מדרבי אליעזר.
דתניא. מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר: הודע את ירושלם את תועבותיה.
אמר לו: עד שאתה בודק בתועבות ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך.
בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול:
ואלו נקרין ולא מתרגמין:
מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם.
ומעשה ברבי חנינא בן גמליאל שהלך לכבול, והיה קורא חזן הכנסת: (בראשית לה) ויהי בשכון ישראל.
ואמר לו למתורגמן: אל תתרגם אלא אחרון.
אל תתרגם אלא אחרון - ויהיו בני יעקב שנים עשר. והפסוק הזה נפסק בהפסק פרשה לכך קורהו: אחרון, כאילו הוא פסוק לעצמו:
ושיבחוהו חכמים.
מעשה עגל השני - נקרא ולא מתרגם.
איזה מעשה עגל השני?
מן (שמות לב) ויאמר משה עד וירא משה.
מן ויאמר משה אל אהרן - מה עשה לך העם הזה:
תניא ר"ש בן אלעזר אומר: לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו, שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המערערים.
פקרו המומרים - העיזו פניהם לומר יש ממש בע"ז[3]:
שנאמר: (שמות לב) ואשליכהו באש ויצא העגל הזה:
ברכת כהנים - נקרין ולא מתרגמין.
מ"ט?
משום דכתיב (במדבר ו) ישא:
משום ישא - שלא יאמרו: הקב"ה נושא להן פנים. ואינן יודעין שכדאי הן ישראל לשאת להן פנים, כדאמרינן בברכות (דף כ:): לא כדאי הם ישראל לשאת להן פנים: אני אמרתי: ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח) והן מחמירין על עצמן עד כזית עד כביצה:
מעשה דוד ואמנון - לא נקרין ולא מתרגמין.
והא אמרת מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם?
לא קשיא.
הא דכתיב: אמנון בן דוד[4], הא דכתיב: אמנון[5] סתמא.
ת"ר. כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח.
כגון (דברים כח[6]) ישגלנה - ישכבנה.
ישגלנה - לשון: משכב. כדכתיב: והשגל יושבת אצלו (נחמיה ב[7]) וי"מ: כלבתא:
(דברים כח[8]) בעפולים - בטחורים.
בעפולים - לשון מפורש הוא לגנאי יותר מטחורים, ושניהן בנקב בית הריעי:
(מלכים ב ו[9]) חריונים - דביונים[10].
חריונים - חרי לשון ריעי:
דביונים - הזב מן היונים, שלא לפרש שהיו ישראל אוכלין גלליהן בשומרון:
(מלכים ב יח[11]) לאכול את חוריהם
את חוריהם - ריעי היוצא דרך הנקב:
ולשתות את מימי שיניהם
מימי שיניהם - שינים יש לכרכשת, וצואה לחה ורכה קרויה: מימי שיניהן:
- לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם
(מלכים ב י[12]) למחראות - למוצאות.
למחראות - גבי עבודת כוכבים כתיב בספר מלכים. כי חור לשון מוצא ריעי הוא:
ר' יהושע בן קרחה אומר: למחראות, כִּשְׁמָן - מפני שהוא גנאי לעבודת כוכבים.
אמר רב נחמן: כל ליצנותא - אסירא, בר מליצנותא דעבודה זרה - דשריא.
דכתיב: (ישעיהו מו) כרע - בל, קרס - נבו[13].
וכתיב: (ישעיהו מו) קרסו כרעו יחדיו לא יכלו מלט משא וגו'[14].
ר' ינאי אמר מהכא: (הושע י[15]) לעגלות בית און, יגורו שכן שומרון, כי אבל עליו עמו
לעגלות בית און - לקול השמועה הבאה על עגלי בית און - יגורו שכיניהם שבשומרון כי אבל עליו על העגל:
וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו[16].
וכמריו (אשר) עליו יגילו - אשר היו רגילין לשמוח עליו - עתה יתאבלו על כבודו כי גלה ממנו:
אל תקרי כבודו אלא כבידו.
אלא כבידו - כובד משאו של ריעי תהיה בו וכובד עגבותיו. ודומה לו בספר ישעיה (כרעו קרסו) יחדיו לא יכלו מלט משא וגו' - הוא משא של ריעי. ורבותי מפרשין: וכמריו עליו יגילו - ממש לשון שמחה שהיקל משאוי שלהן. אבל אין לפרש כן שהעגל כולו גלה כאחד שנטלו סנחריב:
אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא: שרי ליה לבר ישראל למימר ליה לעובד כוכבים: שקליה לעבודת כוכבים ואנחיה בשין תיו שלו.
שי"ן ותי"ו - לשון: וחשופי שת ערות מצרים (ישעיהו כ):
אמר רב אשי: האי מאן דסנאי שומעניה
דסני שומעניה - שיוצאות עליו שמועות רעות ושנואות שהוא נואף:
- שרי ליה לבזוייה בגימ"ל[17] ושי"ן[18].
בג' ושי"ן - בר גירתא - זונה. שמה סריי' - שם מוסרח. כך הוא בתשובות הגאונים: מותר לבזות גם את אמו שילדתו. ורבותי מפרשים: גיופא[19] שייטא[20] שטייא[21]:
האי מאן דשפיר שומעניה - שרי לשבוחיה.
ומאן דשבחיה ינוחו לו ברכות על ראשו:
הדרן עלך פרק הקורא עומד
פרק רביעי - בני העיר
משנה
בני העיר שמכרו רחובה של עיר
בני העיר שמכרו רחובה של עיר - יש בו קדושה. כדמפרש בגמ': הואיל ומתפללין בו בתעניות ובמעמדות:
- לוקחין בדמיו בית הכנסת.
בית הכנסת - לוקחין תיבה[22].
תיבה - לוקחין מטפחות[23].
מטפחות