- יקחו ספרים
לוקחין ספרים - נביאים וכתובים[1]:
ספרים - לוקחין תורה[2].
אבל אם מכרו תורה - לא יקחו ספרים.
אבל מכרו תורה כו' - שמעלין בקדש ולא מורידין. תוספתא. מעלין בקדש - דכתיב: ויקם משה את המשכן. (שמות מ) בצלאל עשה, ומשה שהיה גדול ממנו -- הקימו. ולא מורידים - דכתיב: את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו וגו', (במדבר יז) - כיון שהוקדשו הוקדשו. עד כאן:
ספרים - לא יקחו מטפחות.
מטפחות - לא יקחו תיבה.
תיבה - לא יקחו בית הכנסת.
בית הכנסת - לא יקחו את הרחוב.
וכן במותריהן:
וכן במותריהן - מכרו ספרים ולקחו ממקצת הדמים תורה - לא יקחו מן המותר דבר שקדושתו פחותה:
גמרא
בני העיר שמכרו רחובה של עיר.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו דברי ר' מנחם בר יוסי סתומתאה.
זו דברי רבי מנחם כו' - בהדיא אמרינן בתוספתא דמגילה (פ"ב) דהוא אמרה:
אבל חכ"א: הרחוב אין בו משום קדושה.
ור' מנחם בר יוסי מאי טעמיה?
הואיל והעם מתפללין בו בתעניות ובמעמדות.
הואיל והעם מתפללים בו בתעניות ובמעמדות - כדתנן במסכת תעניות: (דף טו.) עברו אלו ולא נענו - מוציאין את התיבה לרחובה של עיר. תוספת'. ובמעמדות תנן: מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית. ותניא בגמרא: אנשי מעמד נכנסין לבית הכנסת ויושבין ארבע תעניות בשבת - אפשר בית הכנסת היה להם קבוע ברחובה של עיר ומתכנסין שם המעמד כולו, כדרך ששנינו בביכורים: (פ"ג משנה ב) כל העיירות שבמעמד מתכנסין לעיירות של מעמד ולנין ברחובה של עיר, ולא היו נכנסין לבתים ולנין שם והיה הממונה אומר: קומו ונעלה ציון אל ה' אלהינו - הא למדת כינוס עיירות ברחוב היתה. ואקראי הוי שמעמד הזה אינו חוזר חלילה עד חצי שנה. ובתלמידי רבינו יצחק הלוי מצאתי: ובמעמדות לא גרסינן, ומפרש שלא היתה תפלתן ברחוב. עד כאן:
ורבנן?
ההוא אקראי בעלמא
אקראי בעלמא - אינו תדיר:
בית הכנסת לוקחין תיבה:
אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: לא שנו אלא בית הכנסת של כפרים
לא שנו - דיכולין למכור בית הכנסת אלא של כפרין:
אבל בית הכנסת של כרכין, כיון דמעלמא אתו ליה - לא מצו מזבני ליה, דהוה ליה דרבים.
אבל של כרכין - הוה להו בתי כנסיות דרבים, והכל בעליהן ואין בני העיר לבדם בעלים להם:
אמר רב אשי: האי בי כנישתא דמתא מחסיא, אף על גב דמעלמא אתו לה - כיון דאדעתא דידי קאתו, אי בעינא מזבנינא לה.
מיתיבי. א"ר יהודה: מעשה בבית הכנסת של טורסיים
טורסיים - צורפי נחושת:
שהיה בירושלים, שמכרוה לרבי אליעזר, ועשה בה כל צרכיו.
והא התם דכרכים הוה?
ההיא בי כנישתא זוטי הוה ואינהו עבדוה.
מיתיבי: (ויקרא יד) בבית ארץ אחוזתכם - אחוזתכם מיטמא בנגעים, ואין ירושלים מיטמא בנגעים.
ואין ירושלים מטמאה בנגעים - דלאו אחוזה היא. כדאמרי' לקמן דסבירא ליה להאי תנא לא נתחלקה ירושלים לשבטים, ולא נפלה בגורל לא ליהודה ולא לבנימין:
אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד.
אני לא שמעתי - שלא יהא מיטמא אלא מקום מקדש בלבד, משום דבית של קודש הוא. וגבי נגעים: ובא אשר לו הבית (ויקרא יד) בעינן. אבל ירושלים מיטמא בנגעים, דסבר נתחלקה לשבטים: ואחוזתכם -קרינא ליה. קתני מיהת לרבי יהודה דאית ליה נתחלקה: לא שנו אלא מקום מקדש אבל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבה, כשאר בתי העיר, ואע"ג דשל כרך הוא:
הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מיטמאין.
אמאי, הא דכרכין הוו?
אימא: א"ר יהודה: אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד.
מקודש - אף בתי כנסיות משמע:
במאי קמיפלגי?
ת"ק סבר: לא נתחלקה ירושלים לשבטים.
ורבי יהודה סבר: נתחלקה ירושלים לשבטים.
ובפלוגתא דהני תנאי.
דתניא. מה היה בחלקו של יהודה - הר הבית
הר הבית - בכניסתו מצד המזרח כל מה שיש שם פנוי קרוי הר הבית, שאין לה שם אחר:
הלשכות
והלשכות - שבתוך החיל:
והעזרות.
והעזרות - שלשתן: עזרת נשים, ועזרת ישראל - הן אחת עשרה אמה שישראל רשאין ליכנס לפנים מן השער. ואחריהם לצד מערב לעזרת כהנים, י"א אמה שבין דריסת רגלי ישראל למזבח החיצון:
ומה היה בחלקו של בנימין - אולם, והיכל, ובית קדשי הקדשים.
ומה היה בחלקו של בנימין - אולם והיכל[3] - מצד מערב. עכשיו יותר בנתיים, מקום המזבח ל"ב אמה, ובין האולם והמזבח כ"ב אמה - שלא פירש של מי הוא - חזר ופירש: רצועה יוצאה כו'. לימדך כאן רצועה זו לבדה ליהודה, אבל צפונו של מזבח ודרומו ומערבו של בנימין. ובמסכת זבחים אמרינן: שאין ליהודה באותה הרצועה אלא המזרחית מקום היסוד. ולכך לא היה יסוד למזרחו של מזבח[4]:
ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה, ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי.
והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום, לבולעה.
והיה בנימין הצדיק - צופה ברוח הקדש שכן עתיד להיות ומצטער עליה:
שנאמר: (דברים לג[5]) חופף עליו כל היום.
חופף עליו - אדם המצטער חופף ומתחכך בבגדיו, לשון: שפשוף, כמו נזיר חופף ומפספס (נזיר דף מב.):
לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפיזכן לשכינה.
אושפיזכן - שהיה ארון בחלקו:
והאי תנא סבר: לא נתחלקה ירושלים לשבטים.
והאי תנא סבר כו' - והיינו תנאי דאמרן לעיל:
דתניא: אין משכירים בתים בירושלים -
אין משכירין - בעלי בתים את בתיהם לעולי רגלים, אלא בחנם נותנין להן ונכנסין לתוכן:
מפני שאינן שלהן.
ר"א [בר' שמעון] אומר: אף לא מטות[6].
לפיכך עורות קדשים -
עורות קדשים - תודה ושלמים - שהעורות לבעלים:
בעלי אושפיזין נוטלין אותן בזרוע.[7]
אמר אביי: ש"מ - אורח ארעא, למישבק אינש גולפא
גולפא - קנקן של חרס שנשתמש בו:
ומשכא[8]
ומשכא - אם שחט בהמה:
באושפיזיה[9].
אמר רבא: לא שנו
לא שנו - דאין מורידין דמים מקדושתן, ובית הכנסת בחשיבותו עומד אף ביד לוקח, דומיא: דספרים לוקח בהן ס"ת - והלה מנהיג ספרים בהוייתן:
אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר.
אלא שלא מכרו - הטובים ברשות העם. [אבל אם מכרו וכו'] - פקעה קדושה מן החפץ ומן הדמים, ומותר לעשות מהן כל רצונם. והיינו דבעא מיניה רבינא מרב אשי על תילא דבי כנישתא מהו למיזרעה אלמא במכר כל דהו[10] הבית והמעות בקדושתייהו קיימי:
אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, אפילו