מבטלין ת"ת: להוצאת המת ולהכנסת הכלה.
להכנסת כלה - ללוותה מבית אביה לבית חופתה:
אמרו עליו על ר' יהודה בר' אילעאי: שהיה מבטל ת"ת להוצאת המת ולהכנסת הכלה.
בד"א בשאין שם כל צורכו, אבל יש שם כל צורכו - אין מבטלין.
וכמה כל צורכו?
אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: תריסר אלפי גברי, ושיתא אלפי שיפורי.
ואמרי לה: תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי.
עולא אמר: כגון דחייצי גברי מאבולא עד סיכרא.
כגון דחייצי גברי מאבולא לסיכרא - מחיצת אנשים משער העיר עד בית הקברות מקום שסופדין אותו שם:
רב ששת אמר: כנתינתה כך נטילתה.
כנתינתה - של תורה:
מה נתינתה בששים ריבוא, אף נטילתה בס' ריבוא.
ה"מ למאן דקרי ותני, אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא.
תניא ר"ש בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן.
גלו למצרים- שכינה עמהן.
שנאמר: (שמואל א ב[1]) הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו'.
גלו לבבל - שכינה עמהן.
שנאמר (ישעיהו מג): למענכם שלחתי בבלה[2].
ואף כשהן עתידין ליגאל - שכינה עמהן.
שנאמר (דברים ל[3]): ושב ה' אלהיך את שבותך.
והשיב לא נאמר אלא ושב - מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות.
בבבל היכא?
אמר אביי: בבי כנישתא דהוצל, ובבי כנישתא דשף ויתיב[4] בנהרדעא.
דשף ויתיב - ובנאה יכניה וסיעתו, מאבנים ועפר שהביאו עמהן בגלותן, לקיים מה שנאמר: כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו (תהלים קב[5]):
ולא תימא הכא והכא - אלא זמנין הכא וזמנין הכא.
אמר אביי: תיתי לי[5] דכי מרחיקנא פרסה - עיילנא ומצלינא התם[6].
דכי מרחקנא פרסה - אני נכנס להתפלל בתוכו:
אבוה דשמואל [ולוי], הוו יתבי בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא.
אתיא שכינה.
שמעו קול ריגשא [קמו ונפקו[7].
רב ששת
רב ששת - סגי נהור הוה:
הוה יתיב בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא. אתיא שכינה] ולא נפק.
אתו מלאכי השרת וקא מבעתו ליה[8].
אמר לפניו[9]: רבש"ע: עלוב[10] ושאינו עלוב[11] - מי נדחה מפני מי?
אמר להו:[12] שבקוהו.
(יחזקאל יא[13]) ואהי להם למקדש מעט.
אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל.
ור"א אמר: זה בית רבינו שבבבל.
בית רבינו - רב:
דרש רבא: מאי דכתיב (תהילים צ[14]): ה' מעון אתה היית לנו - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
אמר אביי: מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא.
כיון דשמעית להא דקאמר דוד (תהילים כו, ח[15]) ה' אהבתי מעון ביתך - הואי גריסנא בבי כנישתא.
תניא ר"א הקפר אומר: עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא"י.
שנאמר (ירמיהו מו[16]) כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא
וככרמל בים יבא - למדנו שעבר כרמל את הים. ואימתי היה - בשעת מתן תורה:
והלא דברים ק"ו.
ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה[17] - נקבעים בארץ ישראל[18].
בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה - עאכ"ו.
דרש בר קפרא: מאי דכתיב (תהילים סח[19]) למה תרצדון הרים גבנונים?
יצתה בת קול ואמרה להם: למה תרצו דין[20] עם סיני - כולכם בעלי מומים אתם אצל סיני.
כתיב הכא: גבנונים, וכתיב התם (ויקרא כא[21]) או גבן או דק.
אמר רב אשי: ש"מ האי מאן דיהיר - בעל מום הוא:
אין עושין אותו קפנדריא:
מאי קפנדריא?
אמר רבא: קפנדריא - כשמה
כשמה - כמשמעה:
מאי כשמה?
כמאן דאמר: אדמקיפנא אדרי, איעול בהא
אדמקיפנא אדרי איעול בהא - בעוד שאקיף שורות של בתים הללו, אכנס דרך הבית הזה, ואקצר את הדרך ממבוי למבוי, ובית הכנסת בין שניהן:
א"ר אבהו: אם היה שביל מעיקרא
מעיקרא - קודם שנבנה בית הכנסת שם:
- מותר.
אר"נ בר יצחק: הנכנס ע"מ שלא לעשות קפנדריא - מותר לעשותו קפנדריא
וא"ר חלבו אמר ר"ה: הנכנס לבהכ"נ להתפלל - מותר לעשותו קפנדריא.
שנא' (יחזקאל מו[22]) ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב:
עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש:
והתניא: אינו תולש ומאכיל אבל תולש ומניח?
כי תנן נמי מתני': תולש ומאכיל תנן.
ת"ר. בית הקברות - אין נוהגין בהן קלות ראש.
אין מרעין בהן בהמה.
ואין מוליכין בהן אמת המים.
ואין מלקטין בהן עשבים.
ואם ליקט - שורפן במקומן.
- מפני כבוד מתים.
אהייא?
אילימא אסיפא, כיון ששורפן במקומן מאי כבוד מתים איכא?
אלא ארישא:
ארישא - משום כבודן של מתים אאין נוהגין בהן קלות ראש קאי:
משנה
ר"ח אדר שחל להיות בשבת - קורין בפרשת שקלים
קורין בפרשת שקלים - להודיע שיביאו שקליהן באדר, כדי שיקריבו באחד בניסן מתרומה חדשה, כדאמרינן בגמרא:
חל להיות בתוך השבת - מקדימין לשעבר.
ומפסיקין לשבת אחרת.
ומפסיקין לשבת הבאה - מלומר פרשה שנייה. כדי שתקרא פרשת זכור בשבת הסמוכה לפורים, לסמוך מחיית עמלק למחיית המן:
בשניה - זכור.
בשלישית - פרה אדומה.
פרה אדומה - להזהיר את ישראל לטהר, שיעשו פסחיהן בטהרה:
ברביעית - החודש הזה לכם
ברביעית החודש הזה לכם - ששם פרשת הפסח. ובש"ס ירושלמי גרסינן. אמר ר' חמא: בדין הוא שיקדום החודש לפרשת פרה, שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה, ומפני מה הקדימוה - שהיא טהרתן של ישראל:
בחמישית - חוזרין לכסדרן.
לכל מפסיקין.
לכל מפסיקין - מלקרות בענין היום, וקורין בענין מועד מעין המאורע:[23]
בראשי חדשים, בחנוכה, ובפורים, בתעניות, ובמעמדות,
למעמדות - וקורין במעשה בראשית - כדקתני לקמן במתניתין[24]:
וביוה"כ:
גמרא
תנן התם[25]: באחד באדר משמיעין על השקלים
משמיעין על השקלים - בהכרזת בית דין: