ועל הכלאים.
ועל הכלאים - לעקור כלאי הזרעים הניכרין בין התבואה:
בשלמא על הכלאים - דזמן זריעה היא.
אלא על השקלים - מנלן?
אמר ר' טבי אמר רבי יאשיה: דאמר קרא: (במדבר כח[1]): זאת עולת חודש בחדשו.
חודש בחדשו לחדשי השנה - כל הני חדשים למה לי?:
אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה.
אלא אמרה תורה - יש לך חודש שאתה צריך לחדשו בהבאת עולות תמידין ומוספין, מתרומה חדשה, וזהו ניסן. כדאמרינן בראש השנה: דגמרינן שנה שנה מניסן, דכתיב: ראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות יב):
וכיון דבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה, קדמינן וקרינן באחד באדר, כי היכי דליתו שקלים למקדש.
כמאן?
כמאן - מקדמינן כולי האי? - דלא כרבן שמעון בן גמליאל:
דלא כרבן שמעון בן גמליאל.
דאי רבן שמעון בן גמליאל, האמר: שתי שבתות.
דתניא. שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות.
אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל.
כיון דאמר מר: בחמשה עשר בו שולחנות, יושבין במדינה
בט"ו באדר שולחנות - בעלי מטבעות המחלפין שקלי כסף בפרוטות:
ובכ"ה - יושבין במקדש.
יושבין במקדש - הוא סימן, שכבר קרב זמן לתרום את הלשכה בשלש קופות, וימהרו ויביאו. דמאותו היום מתחילין למשכן את המעכבים:
משום שולחנות, קדמינן וקרינן.
משום שולחנות קדמינן - לאחד באדר, דהיינו שתי שבתות. וטעמא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן בפ"ק דפסחים (דף ו.):
מאי פרשת שקלים?
רב אמר (במדבר כח[2]): צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי.
ושמואל אמר (שמות ל[3]): כי תשא.
בשלמא למאן דאמר: כי תשא - היינו דקרי לה: פרשת שקלים, דכתיב בה שקלים[4].
אלא למאן דאמר: את קרבני לחמי - הכא מידי שקלים כתיבי התם?
אין.
טעמא מאי - כדר' טבי.
טעמא כדרבי טבי - טעמא מאי מייתינן שקלים באדר - כדרבי טבי, שיקריבו קרבנות באחד בניסן מתרומה חדשה. והך מצוה התם כתיבא:
בשלמא למ"ד: צו את בני ישראל - משום דכתיבי קרבנות התם, כדר' טבי.
אלא למ"ד: כי תשא, קרבנות מי כתיבי, שקלים לאדנים כתיבי?
שקלים לאדנים כתיבי - התם. כדכתיב: ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד.[5] והן השקלים שנעשו מהן אדני המשכן. כדכתיב: וכסף פקודי העדה וגו'[6] ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש וגו'[7]:
כדתני רב יוסף: שלש תרומות הן.
שלש תרומות - נאמרו שם. מחצית השקל תרומה לה',[8] יתן תרומת ה',[9] לתת את תרומת ה'[10]. תרומת אדנים - היתה לאדנים. ותרומת מזבח - למזבח, לקנות מהן קרבנות צבור לכל השנה, דכתיב בה: לכפר על נפשותיכם:
של מזבח - למזבח, ושל אדנים - לאדנים. ושל בדק הבית - לבדק הבית
לבדק הבית - היא לא היתה שוה בכולן, אלא איש כפי נדבתו. שנאמר: ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב וגו' (שמות לה[11]):
בשלמא למאן דאמר: כי תשא - היינו דשני האי ראש חדש משאר ראשי חדשים.
אלא למ"ד: צו את קרבני - מאי שני?
שני - דאילו ראשי חדשים קרו שיתא בעניינא דיומא[11] וחד בדראש חודש.
ואילו האידנא[12] כולהו בדראש חודש.
הניחא למאן דאמר:
הניחא למאן דאמר - בפרקין, האי דקתני מתני': בחמישית חוזרין לכסדרן:
לסדר פרשיות הוא חוזר.
לסדר פרשיות הוא חוזר - שקראו את אלו, והפסיקו מלקרות את פרשת השבת - איכא למימר כדאמר: האידנא קרו כולהו בדראש חודש. אלא למאן דאמר כו' דמפרש: חוזרין לכסדרן - לסדר ההפטרות, אלמא ההפטרות הופסקו עד הנה, אבל לא הפרשיות, דעד השתא הוו קרו נמי מעניינא דיומא - מאי שני:
אלא למאן דאמר לסדר הפטרות הוא חוזר, ופרשתא דיומא קרינן, מאי שני?
שני. דאילו ראשי חדשים - קרו שיתא בעניינא דיומא, וחד קרי בדראש חודש.
ואילו האידנא[13] - קרו תלתא בעניינא דיומא, וארבעה קרו בדראש חודש.
מיתיבי: ר"ח אדר שחל להיות בשבת - קורין בפרשת שקלים.
ומפטירין ביהוידע הכהן[14].
בשלמא למ"ד[15]: כי תשא - היינו דמפטירין ביהוידע הכהן[16], דדמי ליה[17].
דכתיב (מלכים ב יב[18]) כסף נפשות ערכו.[19]
אלא למ"ד[20]: את קרבני לחמי - מי דמי?
דמי. כדר' טבי:
כדרבי טבי - זאת עולת חודש - בשקלים אמר:
מיתיבי: חל[21] להיות בפרשה הסמוכה לה[22],
בין מלפניה ובין מלאחריה[23] - קורין אותה[24] וכופלין אותה.
וכופלין אותה - בשבת שניה, אע"פ שקראוה בראשונה[25]:
בשלמא למ"ד: כי תשא[26] - היינו דמתרמי בההוא זימנא.
בההוא זימנא - באותו פרק של אדר:
אלא למ"ד: צו את קרבני - מי מתרמי בההוא זימנא?[27]
מי מתרמי - והלא בפרשת פינחס היא, שהיא סמוכה לחודש אב:
אין. לבני מערבא, דמסקי לדאורייתא בתלת שנין[28].
דמסקי אורייתא - מסיימין חמשה חומשין פעם אחת לשלש שנים, ולא בכל שנה כמו שאנו עושין:
תניא כוותיה דשמואל[29].
ר"ח אדר שחל להיות בשבת - קורין כי תשא, ומפטירין ביהוידע הכהן.
א"ר יצחק נפחא: ר"ח אדר שחל להיות בשבת - מוציאין שלש תורות. וקורין בהן: אחד בעניינו של יום, ואחד בשל ר"ח, ואחד בכי תשא.
וא"ר יצחק נפחא: ר"ח טבת שחל להיות בשבת - מביאין שלש תורות, וקורין בהן: אחד בעניינו של יום, ואחד בדראש חודש, ואחד בחנוכה.
וצריכא.
דאי איתמר בהא[30] - בהא קאמר ר' יצחק[31], אבל בהך[32] - כרב ס"ל, דאמר: פרשת שקלים: את קרבני לחמי - ובשתי תורות סגי[33] - קמ"ל[34].
חדא מכלל חבירתה איתמר[37].
איתמר: ר"ח טבת שחל להיות בחול - א"ר יצחק: קרו תלתא בר"ח וחד בחנוכה.
ורב דימי דמן חיפא אמר: קרו תלתא בחנוכה וחד בר"ח.
אמר ר' מני: כוותיה דרבי יצחק נפחא מסתברא: דתדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם.
א"ר אבין כוותיה דרב דימי מסתברא: מי גרם לרביעי שיבא - ר"ח. הלכך רביעי בר"ח בעי מיקרי.
מאי הוי עלה?
רב יוסף אמר: אין משגיחין בראש חודש
אין משגיחין - לעשות עיקר:
ורבה אמר: אין משגיחין בחנוכה.
והלכתא: אין משגיחין בחנוכה, ור"ח עיקר.
איתמר: חל[38] להיות בואתה תצוה.
אמר רבי יצחק נפחא: קרו שיתא מואתה תצוה עד כי תשא. וחד מכי תשא עד ועשית.
אמר אביי: