ואיזו היא שבת רביעית - כל שחל ר"ח ניסן להיות בתוכה, ואפילו בע"ש[1]:
ואי זו היא שבת רביעית כו' ואפילו בערב שבת - בהא מודה שמואל, דערב שבת דומיא דתוכה ומקדימין. דא"א[2] מאחרין - קדמה עשייה לשמיעה[3]. ואנן נוהגין בכולהו כרב[4] חוץ מפורים שחל להיות בשבת עצמה[5] - דההיא לא איקלע כלל. דא"כ[6] הוי ר"ח אדר באחד בשבת. וראש חודש ניסן בשני בשבת. שהרי אדר לעולם חסר, וא"כ הוה ליה פסח בשני בשבת.[7] וקיימא לן: דלא בד"ו פסח לעולם. וימים הראויין לקביעת ראש חודש אדר זבד"ו. וסימן מסורת הפסקת פרשיות כך: זט"ו, ב"ו, ד"ד, ובי"ו. זהו פירוש: זט"ו - אם בא ראש חודש אדר בשבת - יהא לך הפסקת פרשה ביום חמשה עשר ולא יותר. שהרי ביום ראש חודש קורין פרשת שקלים, ולשבת הבאה פרשת זכור, כדתניא בברייתא: אי זו היא שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת. ומתני' נמי תנן: בשניה זכור. והיינו כרב דאמר: פורים שחל להיות בע"ש מקדימין. ועכשיו יחול פורים בערב שבת ואנו מקדימין כרב. אבל לשבת שלישית של אדר שהוא יום ט"ו לחודש - מפסיקין. ובשבת רביעית (לחודש) שהיא סמוכה לפורים של מוקפין מאחריהן - קורין פרה אדומה, דתניא בברייתא: אי זו היא שבת של פרשת פרה כל שסמוכה לפורים מאחריה, ואוקימנא: היכא דחל ר"ח ניסן בחול. וזה יחול באחד בשבת שהוא חול. ופרשת החודש קורין בשבת שלאחרי', שהרי היא סמוכה לר"ח ניסן - הרי לך פי' זט"ו. פירוש ב"ו - אם בא ר"ח אדר בשני בשבת - תהא הפסקה בשבת שלאחר ר"ח, שהוא יום ששה לאדר, שהרי הקדמת פרשת שקלים בשבת שעברה, כדתנן: חל להיות בתוך השב' מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה, ושוב אין לך הפסקה בהן - שהרי שבת שלאחריה נקראת פרשת זכור, והוא יום י"ג לחודש, ופורים ליום מחר. ושבת של אחריה - פרשת פרה אדומה שהיא סמוכה מאחריה, ושבת של אחריה יום כ"ז לחודש - קורין פרשת החודש שהיא סמוכה לר"ח ניסן. והרי לך פירוש: ב"ו. פירוש ד"ד - אם בא ר"ח אדר בד' בשבת - תהא לך הפסקה בד' לחודש, שבת של אחר ר"ח. שהרי הקדמת פרשת שקלים בשבת שלפני ר"ח, כל הטעם כטעם פירושו של ב"ו, ואין לך עוד הפסקה בהן. והרי לך פירוש ד"ד. פירוש: ובי"ו - אם בא ר"ח בששי בשבת - יהא לך הפסקה אחת ליום מחר, שהוא שני לחודש, והשניה ביום ששה עשר. הראשונה ביום מחר - כדתניא: חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת שניה, דסבירא לן כרב דאמר: ע"ש כאמצע שבת ומקדימין לשעבר, ומפסיקין לשבת הבאה. ופרשת זכור בשבת של אחריה שהוא יום תשעה לחודש והיא סמוכה לפורים. ובשבת שלאחר פורים שהוא ששה עשר לחודש יפסיק פעם שניה. ואף על פי שסמוכה מאחריה - לא תקרא פרה אדומה. כדאמר רב חמא בר חנינא לעיל: דהיכא דחל ראש חדש ניסן בשבת קורין פרשה שלישית בשבת הסמוכה לר"ח ניסן, כדי שתקרא פרשת החודש בשבת של ראש חודש, ופרשת פרה בשבת שלפניה והוא יום כ"ג לחדש. דרך קצרה סימן ימי קביעת ר"ח אדר: זבד"ו. וסימן ההפסקות: זט"ו, ב"ו, ד"ד, ובי"ו. חל ר"ח אדר בשבת, ביום ז' - ההפסקה בט"ו עשר לחודש ולא יותר. חל ר"ח אדר ביום ב'- הפסקה בו' לחודש ולא יותר. חל ראש חדש אדר ביום ד' - הפסקה ביום ד' ולא יותר. חל ראש חודש אדר ביום ששי - הפסקה ביום ב' לחדש וביום י"ו לחדש:
בחמישית חוזרין לכסדרן וכו':
לסדר מאי?
ר' אמי אמר: לסדר פרשיות הוא חוזר.
לסדר פרשיות - שבשבתות הללו הפסיקו סדר פרשיות - דלא קראו אלא ארבע פרשיות הללו:
ר' ירמיה אמר: לסדר הפטרות הוא חוזר.
לסדר הפטרות הוא חוזר - שעד הנה מפטירין מעין ארבע פרשיות הללו השנויות לעיל בברייתא:
אמר אביי: כוותי' דר' אמי מסתברא.
דתנן: לכל מפסיקין: לראשי חדשים, לחנוכה, ולפורים, לתעניות, ולמעמדות, וליוה"כ.
בשלמא למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר - היינו דאיכא פרשה בחול.
לתעניות ולמעמדות - על כרחך הני בשבת לא הוו, וקתני: מפסיקין - ובחול ליכא הפטרה:
אלא למ"ד לסדר הפטרות הוא חוזר - הפטרה בחול מי איכא?
ואידך?
הא כדאיתא והא כדאיתא.
הא כדאיתא כו' - ודאי מפסיקין בחול פרשת היום. אבל בשבת שיש הפטרה מפסיקין בהפטרות וקורין בהפטרה מעין המאורע:
ובתעניות למה לי הפסקה - ליקרי מצפרא בענינא דיומא, ובמנחה בתעניתא?
ובתעניות למה לי הפסקת. פרשיות. - לרבי ירמיה[8] פריך, דאמר: היכא דאפשר לא מפסקינן - תעניות, כיון דאיכא קריאה במנחה למה יפסקו שחרית:
מסייע ליה לר"ה.
דאמר ר"ה: מצפרא כינופיא.
מצפרא כינופיא - מאספין בני אדם ובודקין ומזהירין אם יש בידם עבירה ויחדלו כדי שיתקבל התענית, לפיכך אין פנאי בשחרית לקרות בתורה:
היכי עבדינן?
אמר אביי: מצפרא לפלגיה דיומא מעיינינן במילי דמתא.
במילי דמתא - בודקים אם תהיה עבירה בידם:
מפלגיה דיומא לפניא ריבעא דיומא - קרא ומפטרי.
וריבעא דיומא - בעו רחמי.
שנאמר (נחמיה ט): ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רביעית היום, ורביעית מתוודים ומשתחוים.
ואיפוך אנא?
ואיפוך אנא - לומר דהני ב' רביעיות דקרא שחרית פלגינהו:
לא ס"ד. דכתיב (עזרא ט): ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה ואני יושב משומם עד למנחת הערב.
וכתיב: ובמנחת הערב קמתי מתעניתי:
ובמנחת הערב וגו' - וסיפא דקרא ואפרשה כפי אל ה' אלמא לפניא בעו רחמי והני קראי תרוייהו בספר עזרא:
משנה
בפסח - קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים.
פרשת מועדות שבתורת כהנים - שור או כבש (ויקרא כב). וביומא קמא מיירי[9]. ובברייתא אמרינן בה: ושאר כל ימות הפסח מלקט וקורא מענינו של פסח. ומאי דשייר במתני' תנא בברייתא:
בעצרת (דברים טז): שבעה שבועות.
שבעה שבועות - דכל הבכור[10]:
בראש השנה - (ויקרא כג): בחדש השביעי באחד לחדש[11].
בחדש השביעי - דשור או כשב:
ביוה"כ - (ויקרא טז): אחרי מות.
ביו"ט הראשון של חג - קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים[12].
ובשאר כל ימות החג - בקרבנות החג.
קורין בקרבנות החג - בפרשת פינחס. כיצד: יום ראשון ויום שני קורא המפטיר: בחמשה עשר. ואע"פ שיום שני הוא - אין קורין בו: וביום השני, להראות שהוא ספק יום שני - דגנאי הוא לקרות יו"ט בספק חול. יום ראשון של חול המועד שהוא ספק שני ספק שלישי - קורא ראשון: ביום השני, ותניינא: ביום השלישי, תליתאה: ביום הרביעי. הרביעי, שהוא נוסף בשביל חש"מ - הוא קורא את ספיקי היום. ומה הן ספיקי היום - ביום השני וביום השלישי. וכן למחר קורא ראשון: ביום השלישי, שני קורא: ביום הרביעי: שלישי קורא: ביום החמישי, והרביעי: ביום השלישי וביום הרביעי שהן ספיקי היום. וכן תמיד, הרביעי קורא מה שקרא ראשון ושני. חוץ מיום אחרון של חש"מ, שא"א לקרות ביום השמיני, לפי שאינו מימי החג אלא רגל לעצמו, לפיכך יום ז' של חש"מ - ראשון קורין: ביום החמישי,[13] שני קורא: ביום הששי, שלישי קורא: ביום השביעי, והרביעי קורא ביום הששי וביום הז', שהן ספיקי היום:
בחנוכה - (במדבר ז): בנשיאים.
בחנוכה בנשיאים - דהוי נמי חנוכת המזבח:
בפורים - (שמות יז): ויבא עמלק.
בראשי חדשים - (במדבר כח): ובראשי חדשיכם.
במעמדות - במעשה בראשית.
במעשה בראשית - במסכת תענית בפרק בתרא (דף כו.) שנויה סדר קריאתן: ביום הראשון - בראשית ויהי רקיע. בשני - יהי רקיע, ויקוו המים. בג' - יקוו המים ויהי מאורות. ברביעי - יהי מאורות וישרצו המים. בחמישי - ישרצו המים ותוצא הארץ. בששי - תוצא הארץ ויכולו השמים. והתם (דף כז:) מפרש טעמא מאי קורין במעשה בראשית במעמדות - שבשביל הקרבנות מתקיימים שמים וארץ:
בתעניות -