ראש חדש אב שחל להיות בשבת - מפטירין (ישעיהו א): חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח.
מאי: היו עלי לטורח?
אמר הקב"ה: לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני, אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם.
בתשעה באב גופיה מאי מפטרינן?
אמר רב: (ישעיהו א): איכה היתה לזונה.
מקרא מאי?
תניא: אחרים אומרים (ויקרא כו): ואם לא תשמעו לי.
ר' נתן בר יוסף אומר (במדבר יד): עד אנה ינאצני העם הזה.
ויש אומרים (במדבר יד): עד מתי לעדה הרעה הזאת.
עד אנה ינאצוני ועד מתי לעדה הרעה - תרוייהו במרגלים, והם חזרו בט"ב, כדאמרינן במסכת תענית (דף כט.):
אמר אביי: האידנא נהוג עלמא למיקרי (דברים ד): כי תוליד בנים.
ומפטירין (ירמיהו ח): אסוף אסיפם:
[במעמדות] במעשה בראשית וכו':
מנהני מילי?
מנהני מילי - מה ענין בראשית אצל מעמדות:
א"ר אמי: אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ.
שנאמר (ירמיהו לג): אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.
וכתיב (בראשית טו): ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה.
אמר אברהם לפני הקב"ה: רבש"ע שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה.
אמר לו: לאו.
אמר לפניו: רבש"ע במה אדע?
במה אדע - מה תאמר לי ללמדן דבר שיתכפרו בו עונותיהן:
אמר לו: קחה לי עגלה משולשת וגו'.
קחה לי עגלה משולשת - כלומר הקרבנות יכפרו עליהן:
אמר לפניו: רבש"ע תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם?
אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עונותיהם:
בתעניות ברכות וקללות ואין מפסיקין בקללות:
מה"מ?
מנהני מילי - דאין מפסיקים בקללות:
אמר ר' חייא בר גמדא אמר רבי אסי: דאמר קרא (משלי ג): מוסר ה' בני אל תמאס.
אל תמאס - והמפסיק בהן, מראה עצמו שקשה לו לקרות. ובמסכת סופרים (פי"ב) יליף לה מסיפיה דקרא: ואל תקוץ בתוכחתו - אל תעשו קוצין - קוצין פסקים. פסקים - לשון קציצה:
ריש לקיש אמר: לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות.
אלא היכי עביד?
תנא: כשהוא מתחיל - מתחיל בפסוק שלפניהם, וכשהוא מסיים - מסיים בפסוק שלאחריהן.
אמר אביי: לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים, אבל קללות שבמשנה תורה - פוסק.
מאי טעמא?
הללו[1] בלשון רבים אמורות[2], ומשה מפי הגבורה אמרן[3].
משה מפי הגבורה אמרן - ונעשה שליח לומר: כך אמר לי הקב"ה, שהרי אמורין בלשון: ונתתי והפקדתי ושלחתי - מי שהיכולת בידו לעשות. אבל במשנה תורה כתיב: יככה ה', ידבק ה' בך - משה אמרן מאליו: אם תעברו על מצותיו הוא יפקיד עליכם:
והללו[4] בלשון יחיד אמורות[5] ומשה מפי עצמו אמרן[6].
לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם קמיה דרב הונא,
מגמגם - קרא אותן במרוצה ובקושי:
בארורי.
בארורי - במשנה תורה:
אמר לו: אכנפשך.
אכנפשך - אם רצונך להפסיק - פסוק, הואיל ואתה קץ בקריאתן:
לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים, אבל שבמשנה תורה - פוסק.
תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ר"ה.
קודם עצרת - שהוא זמן קציר וזמן פירות האילן, כדמפרש ואזיל:
מאי טעמא?
אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה.
בשלמא שבמשנה תורה - איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה, אלא שבתורת כהנים - אטו עצרת ראש השנה היא?!
אין, עצרת נמי ראש השנה היא.
דתנן: ובעצרת על פירות האילן.
תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה - סתור ואל תבנה.
מפני שסתירת זקנים בנין, ובנין נערים סתירה.
וסימן לדבר (מלכים א יב): רחבעם בן שלמה[7].
ת"ר: מקום שמפסיקין בשבת שחרית - שם קורין במנחה. במנחה - שם קורין בשני.
בשני - שם קורין בחמישי.
בחמישי - שם קורין לשבת הבאה. דברי ר' מאיר.
ר' יהודה אומר: מקום שמפסיקין בשבת שחרית - שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה.
אמר רבי זירא: הלכה מקום שמפסיקין בשבת שחרית - שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה.
ולימא: הלכה כרבי יהודה?