משום דאפכי להו.
משום דאפכי להו - דרבי מאיר לדרבי יהודה ודרבי יהודה לדרבי מאיר:
ת"ר: פותח ורואה[1], גולל[2] ומברך, וחוזר ופותח וקורא. דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: פותח ורואה ומברך וקורא.
מאי טעמא דרבי מאיר?
כדעולא.
דאמר עולא: מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן - כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה.
הכא נמי, כדי שלא יאמרו ברכות כתובין בתורה.
ורבי יהודה?
תרגום - איכא למיטעי,
איכא למיטעי - ואומר: תרגום כתוב בתורה, ואתו למיכתב תרגום בתורה:
ברכות - ליכא למיטעי.
אבל ברכות - הכל יודעין שאין ברכות כתובין בתורה:
אמר רבי זירא אמר רב מתנה: הלכה פותח ורואה ומברך וקורא.
ולימא הלכה כר' יהודה?
משום דאפכי להו[3].
אמר ר' זירא אמר רב מתנה: הלוחות
הלוחות - לא ידעתי מה הן. ויש מפרשין הן העשוין לספרים שלנו שאינן עשוין בגיליון:
והבימות
בימה - שהיו עושין למלך בפרשת המלך, כדאמרינן במסכת סוטה (מא.):
- אין בהן משום קדושה[4].
אמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: הגולל ספר תורה צריך שיעמידנו על התפר.
יעמידנו על התפר - כנגד התפר ששם ראוי להדקו יפה:
ואמר ר' שפטיה א"ר יוחנן: הגולל ספר תורה -
הגולל ספר תורה - מענין לענין, והוא יחיד וספר תורה מונח לו על ברכיו:
גוללו מבחוץ, ואין גוללו מבפנים.
גוללו מבחוץ - העמוד שהוא חוצה לו גוללו ויגול מצד חוץ לצד פנים, שאם יאחוז עמוד הפנימי ויגול לצד החוץ, יתפשט החיצון ויפול לארץ:
וכשהוא מהדקו - מהדקו מבפנים ואינו מהדקו מבחוץ.
וכשהוא מהדקו - כשגמר מלגלול, ובא להדקו - יאחוז בפנימי ויהדק על החיצון כדי שלא יכסה הכתב בזרועותיו, שמצוה להראות את [הכתב אל] העם כשמהדקו במסכת סופרים:
ואמר ר' שפטיה א"ר יוחנן: עשרה שקראו בתורה - הגדול שבהם גולל ספר תורה.
עשרה שקראו - שנאספו וקראו השלישי או השביעי[5] כחוק היום, ולפי שאין קורין בתורה פחות מעשרה נקט י' שקראו בתורה:
הגוללו נוטל שכר כולן.
דאמר ר' יהושע בן לוי: עשרה שקראו בתורה - הגולל ספר תורה קיבל שכר כולן.
שכר כולן סלקא דעתך?
אלא אימא קיבל שכר כנגד כולן.
ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: מנין שמשתמשין בבת קול?
משתמשין בבת קול - אם בלבו להתחיל דבר, ושמע קול או הין או לאו - הולך אחריו, ואין כאן משום ניחוש:
שנאמר (ישעיהו ל[6]): ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר.
והני מילי דשמע קל גברא במתא
קל גברא במתא - קול שאינו מצוי הוא ובת קול באה אליו:
וקל איתתא בדברא.
והוא דאמר הין הין, והוא דאמר לאו לאו.
והוא דאמר הין הין או לאו לאו - שנכפל שתי פעמים:
ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: כל הקורא בלא נעימה
נעימה - כגון טעמי המקראות:
ושונה בלא זמרה[7] - עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ[8]): וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו'.
מתקיף לה אביי: משום דלא ידע לבסומי קלא (יחזקאל כ): משפטים לא יחיו בהם - קרית ביה?
אלא כדרב משרשיא, דאמר: שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה - עליהם הכתוב אומר: וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם.
אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: כל האוחז ספר תורה ערום
ערום - בלא מטפחת סביב ספר תורה:
- נקבר ערום.
ערום סלקא דעתך?
אלא אימא: נקבר ערום בלא מצות.
בלא מצות סלקא דעתך?
אלא אמר אביי: נקבר ערום בלא אותה מצוה.
אמר רבי ינאי בריה דרבי ינאי סבא משמיה דרבי ינאי רבה: מוטב תיגלל המטפחת ואל יגלל ספר תורה:
ואל יגלול ספר תורה - בתוך המטפחת:
(ויקרא כג) וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל - מצותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו:
ת"ר: משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום: הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג:
וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת. - למה הוצרך לכתוב כאן: וידבר משה - וכי כל המצות כולן לא אמרן משה לישראל, מהו: וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל - מלמד שהיה מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד בזמנן, להודיע חוקי האלהים ותורותיו, וקבלו וקיימו - שכר המצות עליהם ועל בניהם בזה ובבא:
הדרן עלך פרק בני העיר
וסליקא לה מסכת מגילה