משנה
משקין בית השלחין במועד[1].
משקין בית השלחין במועד - שדה שהיא עומדת בהר[2], וצריך להשקותה[3] תמיד - משקין אותה אפילו בחולו של מועד,[4] לפי שהוא לו הפסד גדול אם אינו משקה אותה, ודבר של הפסד התירו חכמים לטרוח בו בחולו של מועד. כמו שאנו מוצאין במסכת חגיגה (דף יח.): דכתיב (דברים יז): ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך - מה שביעי עצור בעשיית מלאכה אף ששה עצורים בעשיית מלאכה. אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששה עצורין בכל מלאכה - תלמוד לומר: השביעי - שביעי עצור בכל מלאכה ואין ששה עצורין בכל מלאכה. הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזו מלאכה אסורה בחוש"מ ואי זו מותרת. ומלאכה שיש בה הפסד אם אינו עושה אותה, כגון להשקות בית השלחין - התירו חכמים:
ובשביעית[5]
ובשביעית - מפרש בגמרא:
בין ממעיין שיצא בתחילה[6]
ממעיין שיצא בתחילה - דעכשיו[7] מתחיל לנבוע, שעדיין לא החזיקה דרכה:
בין ממעיין שלא יצא בתחילה.
בין ממעיין שלא יצא בתחילה - אלא מעיין נובע מזמן מרובה:[8]
אבל אין משקין[9] לא ממי הגשמים[10]
אבל לא ממי גשמים - משום דאית ביה טירחא יתירא, כדמפרש בגמרא:
ולא ממי הקילון[11].
ואין עושין[12] עוגיות[13] לגפנים[14].
ר' אלעזר בן עזריה אומר: אין עושין את האמה[15] בתחילה במועד ובשביעית[16].
וחכמים אומרים: עושין את האמה בתחילה בשביעית.
ומתקנין את[17] המקולקלות[18] במועד[19].
ומתקנין את קלקולי המים[20] שברשות הרבים, וחוטטין אותן[21].
ומתקנין את הדרכים[22]
ואת הרחובות[23].
ואת מקוואות המים[24].
ועושין כל צורכי הרבים[25].
ומציינין את הקברות[26].
גמרא
השתא יש לומר: ממעיין שיצא בתחילה - דאתי לאינפולי
דאתי לאינפולי - הקרקע שסביבה, דעדיין לא החזיקה דרכה:
- משקין
משקין - בחולו של מועד, ולא חיישינן דלמא נפיל, ואזיל וטרח טירחא יתירא:
ממעיין שלא יצא בתחילה
מעיין שלא יצא בתחילה - שכבר החזיק דרכו:
דלא אתי לאינפולי - מיבעיא?
מיבעיא - דמשקה ממנו בחולו של מועד:
אמרי: אצטריך.
אי תנא: מעיין שיצא בתחילה - הוה אמינא הכא הוא דבית השלחין אין בית הבעל לא,
בית הבעל - שדה הוא בעמק, ואינו צריך להשקותה, ואין בה הפסד אם אין משקה אותה:
משום דאתי לאינפולי.
אבל: מעיין שלא יצא בתחילה, דלא אתי לאינפולי - אימא אפילו בית הבעל נמי.
קא משמע לן
קא משמע לן - מתניתין דתני בין ממעיין שלא יצא בתחילה:
לא שנא מעיין שיצא בתחילה, ולא שנא מעיין שלא יצא בתחילה, בית השלחין - אין, בית הבעל - לא.
בית השלחין אין בית הבעל - אפילו ממעיין שלא יצא בתחילה - לא:
ומאי משמע דהאי: בית השלחין - לישנא דצחותא היא?
דכתיב (דברים כה): ואתה עיף ויגע, ומתרגמינן: ואת משלהי ולאי.
(נישלהי) - וה"א מתחלף בחי"ת:
ומאי משמע דהאי: בית הבעל - לישנא דמייתבותא היא?
דכתיב (ישעיהו סב): כי יבעל בחור בתולה. ומתרגמינן: ארי כמה דמיתותב עולם עם בתולתא יתייתבון בגויך בנייך.
מאן תנא: דפסידא - אין
מאן תנא - דמתני'. דפסידא שרי למיטרח בה בחוש"מ, כגון בית השלחין:
הרווחה - לא.
הרווחה לא - כגון דבית הבעל - דאסור להשקותה, מאחר שאין בה הפסד, שאין צריך להשקותה אלא להרווחה דמילתא, לשוויה: אפלי - חרפי[29]:
ואפילו במקום פסידא - מיטרח נמי לא טרחינן[30]?
אפילו במקום פסידא מיטרח לא טרחינן - דקתני מתניתין: אבל לא ממי גשמים כו'[31] - משום דאית ביה טירחא:
אמר רב הונא: ר' אליעזר בן יעקב היא.
דתנן[32]. רבי אליעזר בן יעקב אומר: מושכין את המים מאילן לאילן.
מושכין המים מאילן לאילן - בחולו של מועד. אם יש מים תחת אילן אחד עושין דרך קטן מאילן לאילן כדי שימשכו המים מאילן זה לאילן אחר:
ובלבד שלא ישקה את השדה כולה.
לא ישקה את השדה כולה - בבית הבעל קמיירי, דהרווחה היא. אלמא דהרווחה דמילתא - אסר ר' אליעזר:
אימור דשמעת ליה לרבי אליעזר - הרווחה[33] דלא.
[34]טירחא במקום פסידא - מי שמעת ליה[35]?
אלא אמר רב פפא: הא מני רבי יהודה היא.
דתניא[36]: מעיין היוצא בתחילה[37] - משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל - דברי רבי מאיר[38].
רבי יהודה אומר: אין משקין אלא שדה בית השלחין[39] שחרבה[40].
רבי אלעזר בן עזריה אומר: לא כך ולא כך[41].
יתר על כן[42] אמר רבי יהודה: לא יפנה אדם[43] אמת המים וישקה לגינתו ולחורבתו בחולו של מועד[44].
מאי: חרבה?
אילימא חרבה ממש - למה לי דמשקי לה?
אילימא חרבה ממש - שנעשה בור - למה לי למשקה לההיא, דהא אין לה תקנה לעולם:
אמר אביי: שחרבה ממעיין זה ויצא לה מעיין אחר.
שחרבה ממעיין זה ויצא לה מעיין אחר - שחרב מעיינה שרגילה לשתות ממנו, דכיון שרגילה לשתות, אי לא משקה לה עכשיו, אית ליה פסידא יתירא. אפילו הכי לא שרי ר' יהודה אלא ממעיין שיצא לה דלאו טירחא הוא, אבל מי גשמים ומי קילון דטירחא הוא - לא שרי, אפילו לבית השלחין. ועוד חזינן, דקאמר רבי יהודה: לא יפנה מים כו' - אלמא דלא שרי ר' יהודה טירחא יתירא. אלמא מתני' ר' יהודה היא. דהא ראב"ע ל"ש חרב מעיינה, ממעיין שיצא לה בתחילה, ול"ש לא חרב - תרוייהו אסר:
רבי אלעזר בן עזריה אומר: לא כך ולא כך.
לא שנא חרב מעיינה ולא שנא לא חרב מעיינה.
מעיין שיצא בתחילה - לא[45].
וממאי?[46]
דלמא עד כאן לא קאמר רבי יהודה: בית השלחין - אין, בית הבעל - לא[47].
אלא מעיין שיצא בתחילה