דלמא אתי לאינפולי[1].
דלמא אתי לאינפולי - אבל ממעיין שלא יצא בתחילה אפילו בית הבעל נמי שרי רבי יהודה. ומתניתין דקתני נמי ממעיין שלא יצא בתחילה בית השלחין אין בית הבעל לא - לאו רבי יהודה היא:
אבל מעיין שלא יצא בתחילה דלא אתי לאינפולי - אפילו בית הבעל נמי?
אם כן מתניתין אמאן תרמייה?
אם כן מתניתין אמאן תרמייה - לא ר"א בן יעקב כדאמרן[2], ולא כר"מ דשרי אפילו בית הבעל[3] ולא כר' אלעזר בן עזריה - דאפילו בית השלחין לא שרי ממעיין שיצא בתחילה[4]:
אלא לרבי יהודה:
אלא לרבי יהודה ולא שנא כו' - ומתניתין ר' יהודה היא:
לא שנא מעיין שיצא בתחילה, ולא שנא מעיין שלא יצא בתחילה - בית השלחין אין בית הבעל לא.
והאי דקתני: מעיין שיצא בתחילה - להודיעך כחו דר' מאיר,
להודיעך כחו דרבי מאיר - דאפילו ממעיין שיצא בתחילה שרי אפילו לביתVideo
אתמר. המנכש
מנכש - תולש עשבים רעים מתוך הטובים, וכי עקרי להו צמחי הני טפי:
והמשקה מים לזרעים בשבת
משקה מים בזרעים - שזורק מים בעיקרי העשבים:
משום מאי מתרינן ביה?[5]
משום מאי מתרינן ביה - דמאי מלאכה קא חשבינן ליה - דודאי קוצר לא חשבינן, שאינו מתכוין ליטול העשבים אלא לתקן עשבים הטובים שבשדה:
חורש וזורע וקוצר אבות מלאכות הן בפרק כלל גדול (שבת דף עג.):
רבה אמר: משום חורש.
רב יוסף אמר: משום זורע.
אמר רבה: כוותי דידי מסתברא.
מה דרכו של חורש, לרפויי ארעא
לריפויי - לרכך:
- האי נמי[6] מרפויי ארעא.
אמר רב יוסף: כוותי דידי מסתברא.
מה דרכו של זורע, לצמוחי פירא - הכא נמי מצמח פירא.
אמר ליה אביי לרבה: לדידך קשיא. ולרב יוסף קשיא.
לדידך קשיא - משום חורש אין, משום זורע לא?
משום חורש אין משום זורע לא - אמאי לא מיחייב בתרווייהו - הא עביד תרווייהו, ואשכחינן במלאכה דמיחייב תרתי:
לרב יוסף קשיא - משום זורע אין, משום חורש לא?
וכי תימא: כל היכא דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חדא?
והאמר רב כהנא: זומר
זומר - בשבת:
וצריך לעצים - חייב שתים:
אחת משום נוטע, ואחת משום קוצר.
וצריך לעצים חייב - משום קוצר - שהרי צריך לעצים. וחייב משום נוטע - דמשום הזימור גדלי טפי:
קשיא.
איתיביה רב יוסף לרבה: המנכש[7] והמחפה לכלאים[8]
המחפה - שמכסה את הזרעים בעפר:
- לוקה.
לוקה - משום: לא תזרע כלאים (ויקרא יט):
רבי עקיבא אומר: אף המקיים.
אף המקיים - שרואה כלאים זרוע ואינו מבטלו[9]:
בשלמא לדידי דאמינא: משום זורע - היינו דאסירא זריעה בכלאים.
בשלמא לדידי דאמינא - דמנכש הוי משום זורע, משום הכי מנכש בכלאים לוקה, דהא אסירא זריעה בכלאים, דכתיב: לא תזרע:
אלא לדידך דאמרת: משום חורש - חרישה בכלאים מי אסירא?
חרישה - לצורך זריעת כלאים מי אסירא? - דבשעת חרישה ליכא כלאים כלל:
אמר ליה: משום מקיים.
אמר ליה - מנכש אינו לוקה אלא משום מקיים[10]:
והא מדקתני סיפא: ר"ע אומר: אף המקיים - מכלל דתנא קמא לאו משום מקיים הוא?
כולה ר' עקיבא היא. ומאי טעם קאמר.
מאי טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה - משום מקיים.
שר"ע אומר: אף המקיים.
מאי טעמא דר' עקיבא?
דתניא (ויקרא יט): שדך לא תזרע כלאים.
אין לי אלא זורע, מקיים מניין?
תלמוד לומר: כלאים שדך לא[11].
תלמוד לומר כלאים שדך לא - ואע"ג דכתיב: לא תזרע כלאים - גורעין ודורשין: לא כלאים - לא יהא כלאים מכל מקום, שחייב אתה לבטלו:
תנן. משקין בית השלחין במועד, ובשביעית.
בשלמא מועד - משום טירחא הוא, ובמקום פסידא שרו רבנן.
בשלמא מועד - משום הכי שרי, דלא אסיר בשום מלאכה אלא משום טירחא:
וכל מקום פסידא שרו רבנן - למיטרח בחולו של מועד במקום פסידא, כדפרשינן לעיל:
אלא שביעית - בין למאן דאמר: משום זורע, ובין למאן דאמר: משום חורש
בין למאן דאמר משום חורש - דפליגי רבה ורב יוסף לעיל במשקה מים לזרעים - דחד אמר: משום חורש, וחד אמר: משום זורע:
- זריעה וחרישה בשביעית מי שרי?
חרישה בשביעית מי שרי - הא נפקא: מבחריש ובקציר תשבות - דאמרינן: אם אינו ענין לשבת, שאינו צריך - שהרי כבר נאמר: כל מלאכה - תנהו ענין לשביעית:
אמר אביי: בשביעית בזמן הזה.
בשביעית בזמן הזה - דרבנן:
ורבי היא.
ורבי היא - דאמר דהוא מדרבנן, ומילתא דפסידא שרו רבנן:
דתניא. רבי אומר (דברים טו): וזה דבר השמטה שמוט[12]
וזה דבר השמטה שמוט - כתיב, בהשמטת כספים, אמאי כתיב תרי זימני: שמטה שמוט:
- בשתי שמיטות הכתוב מדבר.
אחת שמיטת קרקע, ואחת שמיטת כספים.
בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים.
ובזמן שאי אתה משמט קרקע - אי אתה משמט כספים.
בזמן שאי אתה משמט קרקע כו' - מכלל, דאיכא זמן דלא משמט קרקע, ואיזה זה בזמן הזה:
רבא אמר: אפילו תימא רבנן.
אפילו תימא רבנן - דפליגי עליה דרבי, ואמרי: דשביעית בזמן הזה דאורייתא:
אבות - אסר רחמנא
אבות מלאכות - אסר רחמנא בשביעית: