מדלין - שלופי.
שלופי - כשהירקות רצופין, נוטל מהן מבינתיים: לאוכלן - מותר. ליפותן - אסור, בשביל ליפותן אותם שנשארים:
כדתנן: המידל בגפנים
המידל - תולש בגפנים שישנן ביחד יותר מדאי:
כשם שהוא מידל בשלו, כך הוא מידל בשל עניים.
בשל עניים - בפאה. א"נ - עוללות שאין לו לא כתף ולא נטף:
דברי ר' יהודה.
רבי מאיר אומר: בשלו - רשאי.
ואינו רשאי - בשל עניים.
אמר ליה: והתניא: מדלין מים לירקות כדי לאוכלן?
אמר ליה: אי תניא תניא:
Audio Video
ואין עושין עוגיות לגפנים:
מאי עוגיות?
אמר רב יהודה: בנכי.
בנכי - בורות תחת הגפנים וזיתים ונותן בהם מים:
תניא נמי הכי: אלו הן עוגיות:
עוגיות - עגול סביב, כמו: עג עוגה ועמד בתוכה (תענית דף יט.). ובדידין נמי הן גומות:
בדידין שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים.
איני, והא רב יהודה שרא לבני בר ציתאי
ציתאי - מקום:
למעבד בנכי לכרמיהון?
למעבד בנכי - עוגיות. והיכי שרי והא תנן: אין עושין עוגיות.
לא קשיא. הא בחדתי הא בעתיקי:
הא בחדתי. שמעולם לא היו שם עוגיות - אסור לעשות בחולו של מועד, דאיכא טירחא יתירא. אבל עתיקי שכבר היו לו שם עוגיות ונסתמו - מותר לחזור ולחופרן בחולו של מועד:
ר' אלעזר בן עזריה אומר אין עושין את האמה:
בשלמא מועד - משום דקא טרח.
אלא שביעית - מאי טעמא?
פליגו בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל.
חד אמר: מפני שנראה כעודר.
מפני שנראה כעודר - לצורך שביעית, שהרי חופר כעודר:
וחד אמר: מפני שמכשיר אגפיה לזריעה.
שמכשיר אגפיה לזריעה - כשחופר האמה ומניח העפר שבאמה על שפת האמה - מתקן אגפיה לזריעה, דעביד לה ארעא רכיכא:
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דקא אתו מיא בתריה.
דקא אתו מיא בתריה - דכי חפר באמה אתו לאלתר מים בהדי חפירה:
מאן דאמר: מפני שמכשיר אגפיה לזריעה - איכא
מ"ד מפני שמכשיר אגפיה לזריעה איכא - אע"ג דאתי מיא בתריה דהא שדא ארעא רכיכא אגפי האמה:
ומ"ד: מפני שנראה כעודר - ליכא.
ומ"ד מפני שנראה כעודר ליכא - דהא אתי מיא ובעודר ליכא מים, ולכך לא דמי לעודר:
ולמאן דאמר מפני שנראה כעודר - ליחוש מפני שמכשיר אגפיה לזריעה?
אלא איכא בינייהו: דקא שקיל מיניה ושדי לבראי.
אלא - לעולם דלא אתו מיא בתריה. ואיכא בינייהו: דשקיל ושדי לבראי, דחפיר באמה ושדי עפר לבראי, רחוק מאגפי אמה, דלא מכשיר אגפיה לזריעה:
למאן דאמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה - ליכא.
למ"ד מפני שנראה כעודר - איכא.
מאן דאמר מפני שנראה כעודר איכא - דהא חפיר ולא אתו מיא בתריה:
ולמ"ד מפני שמכשיר אגפיה לזריעה - ליחוש מפני שנראה כעודר?
עודר נמי כי קא שקיל בדוכתיה מנח ליה.
בדוכתיה מנח ליה - דלא שדי ארעא לבראי, דלא עביד אלא מרכך ארעא. אבל הכא שדי לבראי לכך לא דמי לעודר:
אמימר מתני לה: מפני שנראה כעודר.
אמימר מתני - בהדיא הא דאמר ר' אלעזר: אין עושין את האמה בשביעית מפני שנראה כעודר:
וקשיא ליה דרבי אלעזר בן עזריה אדר' אלעזר בן עזריה.
ומי אמר ר' אלעזר בן עזריה כל שנראה כעודר - אסור?
ורמינהי: עושה אדם את זבלו אוצר.
עושה אדם זבלו אוצר - שמכניס כל זבלו בשביעית בשדה ולא אמרינן דנראה כמזבל שדהו בשביעית:
ר' מאיר אוסר עד שיעמיק שלשה טפחים.
עד שיעמיק שלשה טפחים - ומכניס הזבל לשם, דמוכחא מלתא דלא עביד כדי לזבל שדהו בשביעית:
או עד שיגביה ג' טפחים.
היה לו דבר מועט - מוסיף עליו והולך.
היה לו מעט זבל - באותה שדה קודם שביעית - מוסיף עליו זבל והולך בשביעית ואין צריך להעמיק:
רבי אלעזר בן עזריה אוסר,
רבי אלעזר אוסר - אפילו אם היה שם מעט זבל קודם שביעית להוסיף עליו בשביעית:
עד שיעמיק שלשה,
עד שיעמיק שלשה - או שיתן הזבל על הסלע שבשדה דלא נראה כמזבל. והיכי שרי רבי אלעזר לחפור ולהעמיק בשביעית ולא חייש לנראה כעודר:
או עד שיגביה שלשה, או עד שיתן על הסלע.
ר' זירא ור' אבא בר ממל:
חד אמר - כגון שהעמיק.
כגון שהעמיק - קודם לכן. כלומר: הא דאמר רבי אלעזר: עד שיעמיק לא אמר עד שיעמיק בשביעית אלא שהיה עמוק קודם שביעית:
וחד אמר - זיבלו מוכיח עליו:
זבלו מוכיח עליו - כלומר אע"ג דמעמיק בשביעית הוא נראה כעודר ואסור - הכא מותר, שהרי זבלו שמניח לשם מוכיח עליו דלא עביד משום עודר:
ומתקנין את המקולקלת במועד:
מאי מקולקלת?
אמר רבי אבא: שאם היתה עמוקה טפח - מעמידה על ששה טפחים.
שאם היתה עמוקה טפח - כלומר שלכתחילה היה שם אמת המים בת ששה טפחים ונסתמה עד טפח - מעמידה עד ששה טפחים. כלומר חוזר ומעמיק אותן חמשה טפחים שנסתמה:
פשיטא - חצי טפח על שלשה טפחים
חצי טפח על שלשה - אם היתה בתחלה בת שלשה טפחים, ונסתמה עד חצי טפח - דודאי אינו חוזר וחופר אותן שני טפחים ומחצה, אע"ג דהוי דומיא דהיתה עמוקה טפח ומעמידה על ו' טפחים:
- כיון דלא עבר מיא לא כלום הוא.
כיון דמעיקרא לא עברי בה מיא - כלומר ודאי באמה בת שלשה טפחים לא עברי בה מיא שפיר, לא קודם לכן ולא עכשיו - הוי טירחא דלא צריך:
טפחיים על שנים עשר - דקא טרח טירחא יתירא - לא.
טפחיים על שנים עשר - דלכתחילה היתה של שנים עשר ונסתמה עד שני טפחים - אסור להעמיק עוד עד י' טפחים על אותן שנים הראשונים - משום דהוי טירחא יתירא, דקא מעמיק כל כך ולהגביה קרקעית הגומא למעלה מששה טפחים:
טפחיים על שבעה
טפחיים על שבעה טפחים - ונסתמה עד שני טפחים:
- מהו?
מהו - להעמיק אותן חמשה שנשתיירו:
הכא חמשה קא מעמיק
הכא חמשה קא מעמיק - דהיתה עמוקה טפח ומעמידה על ששה, ולא הוי טירחא יתירא להעמיק כל כך בקרקע:
והכא חמשה קא מעמיק.
והכא - נמי לא מעמיק במועד אלא חמשה טפחים:
או דלמא כיון דאיכא טפח יתירא
כיון דאיכא טפח יתירא - דלא צריך כל הטפח [דסגי בד']:
איכא טירחא טפי.
איכא טירחא טפי - ששוחה עצמו בשביל אותו טפח יותר מדאי:
תיקו.
אביי שרא לבני בר המדך: לשחופי נהרא.
לשחופי נהרא - לעקור ענפי אילנות הגדלים בנהר:
רבי ירמיה שרא להו לבני סכותא: למיכרא נהרא טמימא.
למיכרא נהרא טמימא - לפנות מקור המעיין שנסתם:
רב אשי שרא להו לבני מתא מחסיא: לאקדוחי נהר בורניץ.
לאקדוחי נהרא - לפנות שירטון שבאמצע הנהר:
בורניץ - שם הנהר:
אמר: כיון דשתו מיניה רבים כרבים דמי.
ותנן: עושין כל צורכי רבים:
ומתקנין את