https://youtu.be/6t8JBF_iVFYו.צורת הדף באתר היברובוקס
מנודין ומצורעין מה הן בתספורת?
מנודין ומצורעין מהו - להכי קאמר להו בהדדי משום דפשיט להו בהדדי:
ת"ש: מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס.
מנודה שמת - ב"ד סוקלין את ארונו.
מנודה שמת וכו' - סיפא דברייתא היא:
ר' יהודה אומר: לא שיעמידו עליו גל אבנים כגלו של עכן.
כגלו של עכן - דכתיב (יהושע ז) ויקימו עליו גל אבנים גדול:
אלא ב"ד שולחין ומניחין אבן גדולה על ארונו.
ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו - ב"ד סוקלין את ארונו.
אבל חייב בעטיפת הראש.[1]
מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד): ולא תעטה על שפם.[2]
מכלל דכולי עלמא מיחייבי.[3]
מנודה מהו בעטיפת הראש?[4]
אמר רב יוסף: תא שמע: והן מתעטפין ויושבין כמנודין וכאבלים, עד שירחמו עליהם מן השמים.[5]
והן מתעטפין - מפורש במסכת תענית לאחר שהתענו שלש עשרה ת"צ:[6]
א"ל אביי: דלמא מנודה לשמים שאני דחמיר.[7]
מנודה לשמים - כי הני שאני דחמירי ולהכי צריכי עטיפת הראש אבל אחרים אינן צריכין עטיפת הראש:[8]
מצורע מהו בעטיפת הראש?[9]
ת"ש (ויקרא יג, מה): ועל שפם יעטה.
יעטה - משמע עטיפת הראש:
- מכלל שחייב בעטיפת הראש.[10]
ש"מ[11]
אבל אסור להניח תפילין.[12]
מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד): פארך חבוש עליך.[13]
פארך - זה תפילין:[14]
מכלל דכולי עלמא אסור.[15]
מנודה מהו בתפילין?[16]
תיקו.[17]
מצורע מהו בתפילין?[18]
ת"ש (ויקרא יג): והצרוע - לרבות כ"ג.
בגדיו יהיו פרומים - שיהו מקורעים.
(ויקרא יג) וראשו יהיה פרוע - אין פריעה אלא גידול שער. דברי ר"א.
ר"ע אומר: נאמרה הוייה בראש ונאמרה הוייה בבגד.
מה הוייה האמורה בבגד דבר שחוץ מגופו,
אף הוייה בראש - דבר שחוץ מגופו.
דבר שהוא חוץ מגופו אף הוייה - האמורה בראש: ראשו יהיה פרוע - משמע מגולה, כענין דכתיב: ופרע את ראש האשה (במדבר ה) - דבר שהוא חוץ מגופו, ולא אמרינן משער שהוא מגופו:
מאי לאו אתפילין?
מאי לאו - שיהא ראשו מגולה מתפילין:
אמר רב פפא: לא אכומתא וסודרא.
אכומתא וסודרא - כלומר שיהא ראשו מגולה מכומתא וסודרא אבל תפילין מניח:
אבל אסור בשאילת שלום.
דקאמר ליה רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד): האנק דם.
דהא א"ל רחמנא ליחזקאל האנק דום - כלומר בדבר זה תנהוג אבילות שתדום ולא תשאל לשלום:
מנודה מהו בשאילת שלום?
אמר רב יוסף: ת"ש.
ת"ש - דתני גבי תעניות הן יושבין כמנודין ואבלים כו':
ובשאילת שלום שבין אדם לחברו, כבני אדם הנזופין למקום.
א"ל אביי: דלמא מנודה לשמים שאני, דחמיר.
מצורע מהו בשאילת שלום?
ת"ש: ועל שפם יעטה - שיהו שפתותיו מדובקות זו בזו,
שפם - משמע שפתותיו מדובקות:
שיהא כמנודה וכאבל, ואסור בשאילת שלום.
ש"מ.
וניפשוט מינה למנודה?
אמר רב אחא בר פנחס משמיה דרב יוסף: מי קתני: שאסור - שיהא כמנודה וכאבל [קתני].
מי קתני כמנודה - שאסור בשאילת שלום:
במילי אחרנייתא. ואסור נמי בשאילת שלום.
אבל אסור בדברי תורה.
מדקאמר רחמנא ליחזקאל: דום.
מנודה מהו בדברי תורה?
אמר רב יוסף: ת"ש:
מנודה - שונה ושונין לו. נשכר ונשכרין לו.
מוחרם
מוחרם - שמחרימין בחרם לאחר ל' יום לאחר הנדוי:
- לא שונה ולא שונין לו. לא נשכר ולא נשכרין לו.
אבל שונה הוא לעצמו, שלא יפסיק את למודו.
ועושה לו חנות קטנה בשביל פרנסתו.
ואמר רב: זבוני מיא בפקתא דערבות.
בפקתא דערבות - בשוק של אותו מקום:
שמע מינה.
מצורע מהו בדברי תורה:
ת"ש (דברים ד): והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב - מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיעה.
מכאן אמרו: הזבין והמצורעין ובועלי נדות - מותרין לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, ולשנות במדרש ובש"ס בהלכות ובאגדות.
ובעלי קריין - אסורין.
בעלי קריין אסורין - לפי שבא להם מחמת שמחה וקלות ראש וליכא אימה:
שמע מינה.
אבל אסור בתכבוסת.
דכתיב (שמואל ב יד): וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה, ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל, ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת.
מנודין ומצורעין מה הן בתכבוסת?
ת"ש. מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס.
ש"מ.
אבל חייב בקריעה.
דקאמר להו רחמנא לבני אהרן (ויקרא י): לא תפרומו - מכלל דכ"ע מיחייבי.
מנודה מהו בקריעה?
תיקו.
מצורע מהו בקריעה?
ת"ש (ויקרא יג): בגדיו יהיו פרומים - שיהו מקורעין.
שמע מינה.
אבל חייב בכפיית המטה.
דתני בר קפרא