זו עשירית האיפה שלו.
דברי רבי יהודה.
זו עשירית האיפה שלו - שמביא כהן הדיוט כשמחנכין אותו לעבוד תחילה כדכתיב (ויקרא ו) זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האיפה ואמרינן (מנחות דף נא:) ובניו לרבות עשירית האיפה של כהן הדיוט לחינוך. ולאו אקראי דלעיל קאי אלא מצות כהנים בעלמא הוא דקאמר יחזקאל. אלמא שלא היה יכול להקריב קרבנו עשירית האיפה עד שנטהר מטומאת מת והוא הדין מצרעתו:
ר"ש אומר (יחזקאל מד): בבאו יקריב - בזמן שראוי לביאה ראוי להקרבה.
בזמן שאינו ראוי לביאה אינו ראוי להקרבה.
אמר רבא: מנלן[1] דמשדרין שליחא דבי דינא
אמר רבא וכו' - איידי דאיירי במנודה מפרש להו:
ומזמנינן ליה לדינא?
ומזמינין ליה לדינא - לבעל דין:
דכתיב (במדבר טז): וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב.
ומנלן דמזמנינן לדינא?[2]
דכתיב (במדבר טז): ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך.
לקמי גברא רבה?[4]
דכתיב (במדבר טז): לפני ה'.
את ופלניא?[3]
דכתיב: אתה והם ואהרן.
דקבעינן זימנא?
דכתיב: מחר.
זימנא בתר זימנא?
דכתיב (ירמיהו מו): קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד.
קראו שם - שמתא כלומר שמתא לפרעה שהעביר המועד כלומר שהעביר אותו מועד ששמו אחר מועד ראשון:
ומנלן דאי מתפקר בשליחא דבי דינא ואתי ואמר -
דאי מתפקר בשליחא דרבנן - כלומר שחירף שליח ב"ד ושליח אמר חירפני:
לא מיתחזי כלישנא בישא?
דכתיב (במדבר טז) העיני האנשים ההם תנקר.
העיני האנשים ההם תנקר - אי לאו דשליח דא"ל למשה משה לא הוה ידע:
ומנלן דמשמתינן?[4]
דכתיב[5](שופטים ה) אורו מרוז.[6]
דהכי סברא דגברא רבה.[7]
הכי סברא דגברא פלניא - דעת פלוני שבא לנדות את פלוני דצריך לנדותו משמו של אותו חכם:
דכתיב: אמר מלאך ה'.
אמר מלאך ה' - ברק אמר לשמתו שהוא שלוחו של מקום:
ומנלן דמחרמינן?[8]
ומחרימין - בארור:
דכתיב: אורו ארור.
דאכיל ושתי בהדיה וקאי בארבע אמות דידיה?
דכתיב: יושביה.[9]
ומנלן דפרטינן חטאיה בציבורא?
ופרטינן חטאיה - דאמרי לאנשי עירו משום הכי והכי משמתינן ליה:
דכתיב (שופטים ה): כי לא באו לעזרת ה'.
ואמר עולא: בד' מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז.
איכא דאמרי: גברא רבה הוה.
ואיכא דאמרי: כוכבא הוה.
כוכבא הוה - מזליה דסיסרא:
שנאמר (שופטים ה, כ): מן שמים נלחמו הכוכבים.
ומנלן דמפקרינן נכסיה?
דמפקרינן לנכסיה - דמאן דלא ציית להו לרבנן:
דכתיב (עזרא י): וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים - יחרם כל רכושו,
יחרם הוא וכל רכושו - דהפקר ב"ד הפקר מהכא נפקא לן בכל דוכתי:
והוא יבדל מקהל הגולה.
ומנלן דנצינן, ולייטינן, ומחינן, ותלשינן שיער, ומשבעינן?
דכתיב (נחמיה יג): ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם.
ואריב עמם ואקללם - לאותם שהושיבו נשים נכריות:
ומנלן דכפתינן
דכפתינן - ידיו ורגליו:
ואסרינן
ואסרינן ליה - שקושרין אותו על העמוד להלקותו:
ועבדינן הרדפה?
הרדפה - קא מפרש רב יהודה בריה דרב שמואל לרודפו מיד דכיון דלא ציית דינא מנדין אותו:
דכתיב (עזרא ז): הן למות הן לשרושי הן לענש נכסין ולאסורין.
מאי: לשרושי?
אמר אדא מרי אמר נחמיה בר ברוך אמר רב חייא בר אבין אמר רב יהודה: הרדפה.
מאי הרדפה?
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: מנדין לאלתר.
ושונין לאחר ל'.
ושונין - ומנדין אותו פעם אחרת:
ומחרימין לאחר ששים.
א"ל רב הונא בר חיננא: הכי אמר רב חסדא: מתרין ביה שני וחמישי ושני?
ה"מ לממונא,
לממונא - שחייב ממון לחבירו ולא רצה לשלם ע"פ ב"ד:
אבל לאפקירותא
לאפקירותא - מבזה תלמידי חכמים:
- לאלתר.
ההוא טבחא דאיתפקר ברב טובי בר מתנה.
אימנו עליה אביי ורבא ושמתוהו.
לסוף אזל פייסיה לבעל דיניה.
אמר אביי: היכי ליעביד?
לישרי ליה - לא חל שמתא עליה תלתין יומין.
לא חל עליה שמתא ל' יום - ואין שמתא פחותה מל' יום:
לא לישרי ליה - קא בעו רבנן למיעל.
קא בעו רבנן למיעל - שצריכין לו:
א"ל לרב אידי בר אבין: מידי שמיע לך בהא?
א"ל הכי אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: טוט אסר וטוט שרי.
טוט אסר טוט שרי - כלומר מצי למישרי ליה אע"ג דלא חל עליה ל' יום דאותו שופר שנדוהו יכול להתיר לו ומישרי ליה בתוך ל' יום:
אמר ליה: ה"מ לממונא, אבל לאפקירותא - עד דחיילא שמתא עליה תלתין יומין.
אלמא קסבר אביי: הני בי תלתא דשמיתו - לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה.
לא אתו אחריני ושרו ליה - מדמהדר איהו נפשיה למישרי:
דאיבעיא להו: הני בי תלתא דשמיתו מהו למיתי תלתא אחריני ושרו ליה?
ת"ש: מנודה לרב - מנודה לתלמיד, מנודה לתלמיד - אינו מנודה לרב.
מנודה לעירו - מנודה לעיר אחרת. מנודה לעיר אחרת - אינו מנודה לעירו.
מנודה לנשיא - מנודה לכל ישראל.
מנודה לכל ישראל - אינו מנודה לנשיא.
רשב"ג אומר: אחד מן התלמידים שנידה ומת - חלקו אינו מופר.
ש"מ תלת.
שמע מינה: תלמיד שנידה לכבודו - נידויו נידוי.
שנידה לכבודו - ולא לשם שמים אלא שהתריז נגדו ודאי כיון דתני אין מנודה לרב ודאי לא נידה אלא בשביל כבודו, דאי במילי דאיסורא הוי כמי שמנודה לרב, דאין חכמה ואין עצה וגו' (משלי כא) וקתני אין מנודה לרב אבל לכולי עלמא מנודה:
ושמע מינה: כל אחד ואחד מיפר חלקו.
כל אחד מיפר חלקו - מדקתני חלקו אינו מופר:
וש"מ: הני בי תלתא דשמיתו לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה.
לא אתו אחריני ושרו - מדקתני חלקו אינו מופר לעולם, אפי' שרו ליה אחריני:
אמר אמימר: הלכתא הני בי תלתא דשמיתו - אתו בי תלתא אחריני ושרו ליה.
א"ל רב אשי לאמימר: והא תניא: רשב"ג אומר אחד מן התלמידים שנידה ומת - חלקו אינו מופר.
מאי לאו: אינו מופר כלל.
לא, עד דאתו בי תלתא אחריני ושרו ליה.
ת"ר: אין נידוי פחות מל' יום.
ואין נזיפה פחות מז' ימים.
נזיפה - גערה כדלקמן:
ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר.
שנאמר (במדבר יב): ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים.
אמר רב חסדא: נידוי שלנו
נדוי שלנו - בני בבל:
כנזיפה שלהן.
כנזיפה שלהן - ארץ ישראל:
ונזיפה דידהו שבעה ותו לא?
והא ר"ש בר רבי ובר קפרא, הוו יתבי וקא גרסי.
קשיא להו שמעתא.
א"ל ר"ש לבר קפרא: דבר זה צריך רבי.
צריך רבי - רבי אבוה דר"ש הוה:
א"ל בר קפרא לר"ש: ומה רבי אומר בדבר זה?
מה רבי אומר בדבר זה - אין רבי בעולם היודע דבר זה:
אזל א"ל לאבוה.
א"ל לאבוה - לפי תומו, ולאו משום לישנא בישא:
איקפד.
אתא בר קפרא לאיתחזויי ליה.
לאיתחזויי ליה - לבקר את רבי שהיה חולה שקבל עליו יסורין:
א"ל: בר קפרא איני מכירך מעולם.
אמר ליה בר קפרא איני מכירך - רמז לו שאינו רוצה לראותו:
ידע דנקט מילתא בדעתיה.
נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין.
שוב פעם אחד גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק.
מאי דרש: (שיר השירים ז): חמוקי ירכיך כמו חלאים.
חמוקי ירכיך - כמו חמק עבר (שיר ה):
מה ירך בסתר