אף דברי תורה בסתר.
יצא רבי חייא ושנה לשני בני אחיו בשוק: לרב ולרבה בר בר חנה.
שמע ר' איקפד אתא ר' חייא לאיתחזויי ליה.
א"ל: עייא, מי קורא לך בחוץ.
ידע דנקט מילתא בדעתיה.
נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין.
ביום תלתין שלח ליה תא.
הדר שלח ליה דלא ליתי.
מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר?
מעיקרא סבר מקצת היום ככולו.
ולבסוף סבר לא אמרינן מקצת היום ככולו.
לסוף אתא.
א"ל: אמאי אתית?
א"ל דשלח לי מר דליתי.
והא שלחי לך דלא תיתי?
א"ל זה ראיתי וזה לא ראיתי.
קרי עליה (משלי טז): ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו.
מ"ט עבד מר הכי?
א"ל: דכתיב (משלי א): חכמות בחוץ תרונה.
א"ל: אם קרית לא שנית. ואם שנית לא שילשת. ואם שילשת לא פירשו לך.
חכמות בחוץ תרונה - כדרבא. דאמר רבא כל העוסק בתורה מבפנים - תורתו מכרזת עליו מבחוץ.
והא כתיב (ישעיהו מח): לא מראש בסתר דברתי?
ההוא ביומי דכלה.
ור' חייא האי: חמוקי ירכיך מאי עביד לה?
מוקי לה בצדקה ובגמילות חסדים.
אלמא נזיפה דידהו תלת יומין.
נזיפת נשיא שאני.
ונזיפה דידן כמה הוי?
חד יומא.
כי הא דשמואל ומר עוקבא.
כי הוו יתבי גרסי שמעתא, הוה יתיב מר עוקבא קמיה דשמואל ברחוק ד' אמות.
מר עוקבא - כתלמיד לשמואל, דשמואל גדול בתורה יותר ממר עוקבא:
וכי הוו יתבי בדינא - הוה יתיב שמואל קמיה דמר עוקבא ברחוק ד' אמות.
כי יתבן בדינא כו' - משום דמר עוקבא היה נשיא:
והוו חייקי ליה דוכתא למר עוקבא בציפתא,
חייקי ליה דוכתיה - מנמיכין לו מקום כשיושב בדין:
ויתיב עילויה. כי היכי דלישתמען מיליה.
כי היכי דמשתמע ליה מיליה - דשמואל רביה בתורה:
כל יומא הוה מלוי ליה מר עוקבא לשמואל עד אושפיזיה.
יומא חד איטריד בדיניה,
איטריד - מר עוקבא בדינא שהיה מחשב בדין, ולא אידכר ליה למיזל בתר שמואל:
הוה אזיל שמואל בתריה.
כי מטא לביתיה, א"ל: לא נגה לך?
לא נגה לך - כלומר: לא סגי לך דאזילנא בתרך:
לישרי לי מר בתיגריה.
לישרי לי מר בתיגריה - הב לי רשותא למיהדר:
ידע
ידע - מר עוקבא:
דנקט מילתא בדעתיה.
דנקט - שמואל בדעתיה משום דאזיל בתריה:
נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא.
ההיא איתתא דהוות יתבה בשבילא, הוות פשטה כרעה וקא מניפה חושלאי.
והוה חליף ואזיל צורבא מרבנן, ולא איכנעה מקמיה.
אמר: כמה חציפא ההיא איתתא.
אתאי לקמיה דר"נ.
אמר לה: מי שמעת שמתא מפומיה?
מי שמעת שמתא מפומיה - אי שמית לך:
אמרה ליה: לא.
אמר לה: זילי נהוגי נזיפותא חד יומא בנפשיך.
זוטרא בר טוביה הוה קפסיק סידרא קמיה דרב יהודה:
פסיק סידרא - לימד פרשיות:
כי מטא להאי פסוקא (שמואל ב כג): ואלה דברי דוד האחרונים.
אמר ליה: אחרונים, מכלל דאיכא ראשונים,
מכלל דאיכא ראשונים - והלא לא מצינו שאמר דוד דברי אלא במקרא זה דדברי לשון נבואה:
ראשונים מאי נינהו?
שתיק ולא אמר ליה ולא מידי.
הדר א"ל: אחרונים מכלל דאיכא ראשונים, ראשונים מאי היא?
א"ל: מאי דעתך דלא ידע פירושא דהאי קרא לאו גברא רבה הוא?
ידע דנקט מילתא בדעתיה, נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא.
ודאתן עלה מיהא אחרונים מכלל דאיכא ראשונים, ראשונים מאי היא?
(שמואל ב כב): וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול.
אמר לו הקב"ה לדוד דוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול? אלמלי אתה שאול
אתה שאול - שנולדת במזלו:
והוא דוד
והוא דוד - שנולד במזל שלך:
איבדתי כמה דוד מפניו.
אבדתי כמה דוד - שהוא צדיק ממך:
היינו דכתיב (תהילים ז): שגיון לדוד
שגיון - שגגה היתה לו:
אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני.
וכי כוש שמו, והלא שאול שמו?
אלא מה כושי משונה בעורו
אף שאול משונה במעשיו.
משונה במעשיו - צדיק גמור:
כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר יב): על אודות האשה הכושית אשר לקח.
וכי כושית שמה, והלא ציפורה שמה?
אלא מה כושית משונה בעורה, אף ציפורה משונה במעשיה.
כיוצא בדבר אתה אומר (ירמיהו לח): וישמע עבד מלך הכושי.
וכי כושי שמו, והלא צדקיה שמו?
אלא מה כושי משונה בעורו, אף צדקיה משונה במעשיו.
משונה במעשיו - צדיק גמור:
כיוצא בדבר אתה אומר (עמוס ט): הלא כבני כושיים אתם לי [בני] ישראל.
וכי כושיים שמן, והלא ישראל שמן?
אלא מה כושי משונה בעורו אף ישראל משונין במעשיהן מכל האומות.
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מאי דכתיב (שמואל ב כג): נאם דוד בן ישי, ונאם הגבר הוקם על?
נאם דוד בן ישי - שהקים עולה של תשובה.
שהקים עולה של תשובה - שהוא שב תחלה ונתן דרך לשבים כדאמרינן בפ"ק דע"ז (דף ד:) לא דוד ראוי לאותו מעשה אלא שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד שמחל לו הקב"ה אותו עון אף אתה חזור בתשובה:
(שמואל ב כג): אמר אלהי ישראל לי דבר, צור ישראל מושל באדם, צדיק מושל יראת אלהים.
מאי קאמר?
א"ר אבהו: ה"ק: אמר אלהי ישראל, לי דבר צור ישראל: אני מושל באדם.
צור ישראל - מושל באדם, אני מי מושל בי - צדיק מושל בי ומבטלה:
מי מושל בי?
צדיק.
שאני גוזר גזרה ומבטלה.
(שמואל ב כג) אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת וגו'.
מאי קאמר?
א"ר אבהו: ה"ק: ואלה שמות גבורותיו של דוד - יושב בשבת.
בשעה שהיה יושב בישיבה, לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע.
דכל כמה דהוה רביה עירא היאירי קיים
עירא היאירי - הוה מתני לדוד אגב כרי' וכסתות, ודוד הוה מתני לרבנן על גבי קרקע:
הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות.
כי נח נפשיה, הוה מתני דוד לרבנן, והוה יתיב על גבי קרקע.
אמרו ליה: ליתיב מר אכרים וכסתות.
לא קביל עליה.
תחכמוני - אמר רב: אמר לו הקב"ה: הואיל והשפלת עצמך, תהא כמוני, שאני גוזר גזרה ואתה מבטלה.
ראש השלישים - תהא ראש לשלשת אבות.
ראש לג' אבות -
הוא עדינו העצני - כשהיה יושב ועוסק בתורה, היה מעדן עצמו כתולעת.
מעדן עצמו - כופף עצמו ידיו ורגליו ביחד ויושב לארץ:
ובשעה שיוצא למלחמה, היה מקשה עצמו כעץ.
על שמונה מאות חלל בפעם אחת - שהיה זורק חץ ומפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת.
והיה מתאנח על מאתים - דכתיב (דברים לב): איכה ירדף אחד אלף.
יצתה בת קול ואמרה (מלכים א טו): רק בדבר אוריה החתי.
בדבר אוריה החתי - נטלו לו מאתים:
אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו אמר רבי יעקב בר אחא אמר ר' שמלאי, ואמרי לה אמר ר' תנחום אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב הונא לחודיה: