ואחתיה בי קברי
בי קברי - דלא שכיחי תמן אינשי:
וקרי ביה אלפא שפורי
וקרי ביה - כלומר תקע ביה אלפין שיפורי:
בארבעין יומין.
אזיל עביד הכי - פקע כדא ומית.
אלמא מאי שפורי שנפרעין ממנו.
מאי תברא
מאי תברי - למה תוקעין תקיעה ושברים:
אמר רב יצחק בריה דרב יהודה: תברי בתי רמי.
תברי בתי רמי - כלומר שמתא משבר בתים גבוהים:
דתניא אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני:
והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו:
בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: בשלא היה להם פנאי.
בשלא היה להן פנאי - דדוקא נקט שעלו מטומאתם ברגל, לפיכך מגלחין, שלא היה להן פנאי לגלח, דעדיין לא עלו מטומאתן:
או דלמא, אף בשהיה להם פנאי?
או דלמא אע"פ שהיה להם פנאי - ולא גילחו קודם המועד מותרים לגלח במועד:
אמר ליה: תנינא: כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד - בשלא היה להם פנאי.
אבל היה להם פנאי - אסורים.
נזיר ומצורע - אע"פ שהיה להם פנאי מותרים, שלא ישהו קרבנותיהן.
שלא ישהו קרבנותיהן - בתגלחתן עד לאחר הרגל, דנזיר ומצורע אין מביאין קרבנותיהן עד לאחר גילוח. כדכתיב בהו קראי. הלכך לא קנסינן להו בדלא עבדי מקמי רגל, דזימנין דלא עביד קמי רגל ומיאסרי להו.
תנא: הכהן והאבל מותרין בגילוח.
האי אבל היכי דמי?
אילימא שחל שמיני שלו בערב הרגל,
איבעי ליה לגלוחי בערב הרגל?
איבעי ליה לגלוחי ערב הרגל - דתנן מתניתין (לקמן דף יט.) הקובר מתו שמונה ימים קודם הרגל - בטלו ממנו גזרת ל' יום, ומותר בגילוח, הואיל וכבר התחיל יום אחד מן השלשים, וזה הואיל ולא גילח ערב הרגל לא יגלח ברגל:
אלא שחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל
בשבת ערב הרגל - והוי אנוס, דלא מצי לגלח בשמיני ערב הרגל להכי מגלח ברגל:
איבעי ליה לגלוחי ערב שבת?
איבעי ליה לגלוחי ערב שבת - שהוא שביעי:
דאמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא: הלכה כאבא שאול.
הלכה כאבא שאול - דאפילו לא קבר אלא שבעה ימים קודם הרגל - בטלה ממנו גזרת שלשים:
ומודים חכמים לאבא שאול.
ומודים חכמים לאבא שאול - אע"ג דבעו שמונה:
בשחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל.
בשחל שמיני להיות בשבת ערב הרגל - דהוי אנוס:
שמותר לגלח בערב שבת
שמותר לגלח בערב שבת - שהוא שביעי:
לא צריכא. שחל שביעי שלו להיות בשבת ערב הרגל.
תנא ברא
האי תנא דברייתא - דתני: אבל מגלח במועד:
סבר לה כאבא שאול.
סבר כאבא שאול - דיום שביעי עולה לכאן ולכאן, לשבעה ולשלשים. וכיון דכבר התחילו שלשים איבעי ליה לגלוחי קודם הרגל אלא דשבת הוי, ואנוס הוא - להכי מגלח במועד:
דאמר מקצת היום ככולו,
ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן,
וכיון דשבת הוי אנוס הוא.
תנא דידן
ותנא דידן - דתני: אלו מגלחין ברגל - ולא אבל:
סבר לה כרבנן. דאמרי: לא אמרינן מקצת היום ככולו.
סבר כרבנן דאמרי לא אמרינן מקצת היום ככולו - אלא שבעה שלימין בעינן. ואכתי לא שלים אבילות דשבעה קודם הרגל, ולא הוי אנוס, דאפי' לא הוי שבת לא מצי לגלח, להכי אינו מגלח במועד:
ואכתי לא שלים אבילות דשבעה.
האי כהן היכי דמי?
אילימא דשלים משמרתו ערב הרגל.
דשלים משמרתו ערב הרגל - בשבת. דלעולם לא שלמה משמרה אלא בשבת:
איבעי ליה לגלוחי ערב הרגל.
איבעי ליה לגלוחי ערב הרגל - כלומר בערב שבת שהוא ערב הרגל, דהא אמרינן (לעיל דף יד.) אנשי משמר אסורין בגילוח ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת:
לא צריכא דשלים משמרתו ברגל.
דשלים משמרה ברגל - כגון דהוי יום חמישי יום ראשון של רגל דלא מצי לגלח דהוי י"ט ושלים משמרתו בשבת שהוא יום שלישי לרגל:
תנא דידן סבר:
תנא דידן - דאמר אינו מגלח במועד:
כיון דתנן: בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים.
סבר כיון דתנן בשלשה פרקים - בשלשה רגלים כל המשמרות שוים אכתי כמאן דלא שלים משמרתו דמי ועדיין יש לו חלק באימורי רגלים ולא שלים משמרתו בכל הרגל להכי אינו מגלח ברגל, כדתנן: אנשי משמר אסורין לגלח:
כמאן דלא שלים משמרתו ברגל דמי.
ותנא ברא
ותנא ברא - דאמר מותרין לגלח:
סבר אע"ג דשייך בהנך משמרות,
אע"ג דשייך בהנך משמרות - [שלים] עיקר משמרתו דידיה להכי מותר בגילוח:
משמרתיה מיהא שלימא ליה.
תנו רבנן: כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד - מותרין לגלח בימי אבלן.
והתניא: אסורים?
אמר רב חסדא אמר רב שילא: כי תניא הכא מותרין - בשתכפוהו אבליו.
אי בשתכפוהו אבליו: מאי איריא: כל אלו שאמרו - אפי' כולי עלמא נמי?
דתניא: תכפוהו אבליו זה אחר זה: הכביד שערו - מיקל בתער, ומכבס כסותו במים?
הא אתמר עלה אמר רב חסדא: בתער ולא במספרים[1].
במים - ולא בנתר ולא באהל.
הא אתמר עלה - הא דתני תכפוהו אבליו מיקל בתער ולא במספרים. וקאתי ברייתא דכל הני שמותרין לגלח במועד מותרין לגלח בימי אבלו כשתכפוהו אבליו ומגלח במספרים:
אמר רב חסדא: זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת.
זאת אומרת - מדתני תכפוהו אבליו מכבס כסותו, מכלל דשאר אבל אסור בתכבוסת:
ת"ר: כשם שאמרו אסור לגלח במועד כך אסור ליטול צפורנים במועד. דברי ר' יהודה.
ורבי יוסי מתיר.
וכשם שאמרו אבל אסור לגלח בימי אבלו, כך אסור ליטול צפורנים בימי אבלו. דברי רבי יהודה.
ורבי יוסי מתיר.
אמר עולא: הלכה כרבי יהודה באבל, והלכה כרבי יוסי במועד.
הלכה כרבי יוסי במועד - דמתיר:
שמואל אמר: