הספרים.
מטפחות הספרים - של פשתן:
הני אין, כלי פשתן לא?
הני אין - אבל שאר כלי פשתן לא:
אמר ליה אביי: מתני' אפילו דשאר מיני.
אפילו דשאר מיני - כלומר מטפחות דשאר מינין, כגון דצמר, אע"ג דנפיש טירחא שרי לכבס. אבל שאר כלים דשאר מינין לא. אבל כלי פשתן שרי לכבס:
אמר בר הידיא: לדידי חזי לי ימה של טבריה
דמפקי לה משיכלי
משיכלי - ספלים:
דמני כיתנא בחולא דמועדא.
מתקיף לה אביי: מאן לימא לן דברצון חכמים עבדי, דלמא שלא ברצון חכמים עבדי:
משנה
ואלו כותבין במועד:
קדושי נשים
קדושי נשים - שכתב בשטר: הרי את מקודשת לי - דאשה נקנית בשטר:
וגיטין.
ושוברין.
דייתיקי.
דייתיקי - שטר צוואה:
מתנה.
ופרוזבולין.
פרוזבולין - שכותב מלוה בשטר שאינו משמט, ולא משמיט ליה שמיטה:
איגרות שום.
איגרות שום - בכך שמו בית דין שדה זו ונתנו לאחים כך וכך נגדו:
ואיגרות מזון.
איגרות מזון - פלוני קבל לזון בת אשתו:
שטרי חליצה ומיאונים.
ושטרי בירורין.
שטרי בירורים - ביררו ב"ד חלק זה לזה וחלק זה לזה:
גזרות בית דין.
גזרות ב"ד - פסקי דינין:
ואיגרות של רשות:
ואיגרות של רשות - צווי וקיום של שלטון:
גמרא
אמר שמואל: מותר לארס אשה בחולו של מועד, שמא יקדמנו אחר.
לימא מסייע ליה: ואלו כותבין במועד קדושי נשים.
מאי לאו שטרי קדושין ממש?
לא, שטרי פסיקתא.
וכדרב גידל אמר רב:
כדרב גידל - שכותב תנאי זה בשטר:
דאמר רב גידל אמר רב: כמה אתה נותן לבנך - כך וכך.
כמה אתה נותן לבתך - כך וכך.
עמדו וקדשו - קנו.
הן הן הדברים הנקנין באמירה.
ניקנין באמירה - בלא קנין:
לימא מסייע ליה: אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות. ולא מיבמין - מפני ששמחה היא לו.
הא לארס שרי.
לא מיבעיא קאמר.
לא מיבעיא לארס דלא קעביד מצוה.
אלא אפילו לישא נמי דקא עביד מצוה -
דקא עביד מצוה - דעוסק בפריה ורביה:
אסור.
תא שמע: דתנא דבי שמואל: מארסין אבל לא כונסין.
ואין עושין סעודת אירוסין, ולא מיבמין - מפני ששמחה היא לו.
ש"מ.
ומי אמר שמואל: שמא יקדמנו אחר?
והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני?
אלא שמא יקדמנו אחר ברחמים.
כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: תזדמן לי פלניתא.
א"ל: לא תיבעי רחמי הכי.
אי חזיא לך - לא אזלא מינך.
ואי לא - כפרת בה'.
כפרת בה' - באמנה דקאמר דלא מסייע צלותא כלום, הואיל ולא מזמנה ליה, כלומר השתא צלינא עלה ולא אסתייעא מילתא:
בתר הכי שמעיה דקאמר.
אמר - אי לא מנסבא או איהי תמות מקמאי, דלא איחזי כד מנסבא לאחר ואצער בה:
או איהו לימות מקמה,
או איהי תמות מקמיה.
או איהו - עצמו ימות מקמי דתינסבא איהי לאידך. ולהכי מארס במועד שלא יקדמנו אחר ברחמים שתמות היא:
א"ל: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא הכי.
אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים:
מה' אשה לאיש.
מן התורה, דכתיב (בראשית כד): ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר.
מן הנביאים, דכתיב (שופטים יד): ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא.
מן הכתובים, דכתיב (משלי יט): בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת.
ואמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי, ואמרי לה במתניתא תנא א"ר ראובן בן אצטרובילי:
אין אדם נחשד בדבר
נחשד בדבר - עבירה:
אלא א"כ עשאו.
ואם לא עשה כולו - עשה מקצתו.
ואם לא עשה מקצתו - הרהר בלבו לעשותו.
ואם לא הרהר בלבו לעשותו - ראה אחרים שעשו ושמח.
מתיב רבי יעקב (מלכים ב יז): ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם?
התם להכעיס הוא דעבוד.
להכעיס עבוד - וידעי דלא היה:
תא שמע (תהילים קו): ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה'.
רב שמואל בר יצחק אמר: מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה.
התם משום שנאה הוא דעבוד.
ת"ש אמר רבי יוסי: יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו.
ואמר רב פפא: לדידי חשדון ולא הוה בי?
לא קשיא.
הא בקלא דפסיק.
בקלא דפסיק - לא היה ביה:
הא בקלא דלא פסיק.
קלא דלא פסיק - היה ביה:
וקלא דלא פסיק עד כמה?
אמר אביי: אמרה לי אם:
דומי
דומי - חשד כמו לא ישא בת דומה (סוטה דף כז.):
דמתא יומא ופלגא.
והני מילי דלא פסק ביני ביני.
אבל פסק ביני ביני - לית לן בה.
וכי פסק ביני ביני לא אמרן אלא דלא פסק מחמת יראה.
אבל פסק מחמת יראה - לא.
ולא אמרן אלא דלא הדר נבט.
אבל הדר נבט לא.
אבל הדר נבט - דבתר דפסיק התחיל קלא. נבט נשמע, דמיון כמו במסכת תענית (דף ד.) האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא כיון דנבט נבט. ופי' זה וזה לשון צמח:
ולא אמרן אלא דלית ליה אויבים.
אבל אית ליה אויבים - אויבים הוא דאפקוה לקלא:
משנה
אין כותבין שטרי חוב במועד.
ואם אינו מאמינו
ואם אינו מאמינו - המלוה ללוה:
או שאין לו מה יאכל -
או שאין לו מה יאכל - לסופר:
הרי זה יכתוב.
אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד.
ואין מגיהין אות אחת, אפילו בספר עזרא.
רבי יהודה אומר: כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו.
לעצמו - לקיים זה המצוה. אבל לצבור למכור דדרך שכירות הוה - חשיב מלאכה. כדאמרינן לעיל (דף יב.) אונכרא דכיון דלאו אגרא קשקיל שרשויי בעלמא הוא ושרי: