וטווה על יריכו תכלת לציציתו:
וטווה על יריכו - החוטין אבל לא בידו בין אצבעותיו ובפלך כדרך חול:
גמרא
ת"ר: כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו.
וטווה על יריכו תכלת לציציתו.
ולאחרים בטובה.
לאחרים בטובה - ולא בשכר:
דברי רבי מאיר.
ר' יהודה אומר: מערים ומוכר את שלו
מערים ומוכר שלו - כן עושה כל ימות החג:
וחוזר וכותב לעצמו.
ר' יוסי אומר: כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו.
כדי פרנסתו - בהרווחה ולא מיירי במי שאין לו מה יאכל:
אורי ליה רב לרב חננאל ואמרי לה רבה בר בר חנה לרב חננאל: הלכה כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו:
וטווה על יריכו תכלת:
ת"ר טווה אדם על יריכו תכלת לציציתו.
אבל לא באבן
אבל לא באבן - שתולה בחוט כדי שיוכל לשוזרו יפה:
דברי ר' אליעזר.
וחכמים אומרים אף באבן.
ר' יהודה אומר משמו: באבן אבל לא בפלך.
וחכמים אומרים: בין באבן בין בפלך.
אמר רב יהודה אמר שמואל וכן א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: הלכה בין באבן בין בפלך.
והלכה כותב כדרכו ומוכר כדי פרנסתו:
משנה
הקובר את מתו שלשה ימים קודם לרגל -
הקובר מתו שלשה ימים קודם הרגל - הואיל ועיקר אבילות אינו אלא שלשה ימים:
בטלה הימנו גזרת שבעה.
בטלה ממנו גזרת שבעה - דלאחר הרגל אינו צריך למנות יותר:
שמונה - בטלו הימנו גזרת שלשים.
שמונה ימים - קודם הרגל - בטלה ממנו גזרת שלשים, דהואיל והתחיל יום אחד מן השלשים אינו צריך לשמור כלום לאחר הרגל דין שלשים אלא מותר לאלתר בתכבוסת בגיהוץ ותספורת:
מפני שאמרו: שבת עולה
שבת עולה - אירע שבת בימי אבלו - עולה למנין שבעה:
ואינה מפסקת.
ואינה מפסקת - דלאחר שבת צריך להשלים שבעה ימי אבלות עם השבת:
רגלים מפסיקין.
והרגלים מפסיקין - דכי קבר מתו שלשה ימים קודם הרגל מפסיק האבילות לגמרי ולאחר הרגל אין משלים כלום:
ואינן עולין.
ואין עולין - דכי קבר מתו בתוך הרגל דלא בטלה ממנו גזרת ז' אין ימי הרגל עולין למנין ז' ימי אבילות אלא לאחר הרגל צריך לישב ז' ימי אבילות. זו היא סברתי אבל בהעתק מצאתי ואין עולין דכי קבר את מתו שני ימים לפני הרגל דלא בטלה ממנו גזרת שבעה אין ימי הרגל עולין למנין שבעת ימי אבלו אלא לאחר הרגל צריך לישב ה' ימי אבלות להשלים לשני ימים שנהג לפני הרגל. ואני אומר כי טעות סופר הוא דמה שנזכר שלשה ימים לפני הרגל לאו דוקא ואפילו שעה אחת לפני הרגל בטלה ממנו גזרת שבעה דהרגל מפסיק:
ר' אליעזר אומר: משחרב בית המקדש
משחרב בית המקדש - שאין לעצרת תשלומין כל ז' ואינו אלא יום אחד:
עצרת כשבת.
כשבת - ודינו כשבת דעולה ואינה מפסקת:
רבן גמליאל אומר: ראש השנה ויום הכפורים כרגלים.
וחכמים אומרים: לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עצרת כרגלים, ראש השנה ויוה"כ כשבת:
ראש השנה כשבת - הואיל ואינו אלא יום אחד:
start here
גמרא
אמר רב גזרת בטלו, ימים לא בטלו.[1]
גזרת - שלשים בטלו, אבל ימים לא בטלו, שלשים יום לא בטלו' דעדיין תלויין ועומדים:
וכן א"ר הונא: גזרת בטלו, ימים לא בטלו
ורב ששת אמר: אפילו ימים נמי בטלו.
מ"ט ימים לא בטלו
מאי טעמא ימים לא בטלו - כלומר באיזה ענין לא בטלו ימים:
שאם לא גילח ערב הרגל
שאם לא גילח ערב הרגל - דכי בטלו גזרת שלשים ואיבעי ליה לגלוחי ערב הרגל ולא גילח - אסור לגלח אחר הרגל. כל שלשים יום:
אסור לגלח אחר הרגל