והתניא: הקובר את מתו שלשה ימים קודם לרגל - בטלה הימנו גזרת שבעה.
והתניא - סייעתא:
שמונה ימים קודם לרגל - בטלה הימנו גזרת שלשים, ומגלח ערב הרגל.
אם לא גילח ערב הרגל - אסור לגלח אחר הרגל.
אבא שאול אומר: מותר לגלח אחר הרגל, שכשם שמצות שלשה מבטלת גזרת שבעה.
שכשם שגזרת שלשה מבטלת שבעה - דכי קבר מתו שלשה ימים לפני הרגל אינו יושב לאחרי הרגל כלום:
כך מצות שבעה מבטלת גזרת שלשים.
כך גזרת שבעה מבטלת גזרת שלשים - דכי קבר מתו שבעה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שלשים דאפילו לא גילח ערב הרגל מגלח אחר הרגל:
שבעה והאנן שמונה תנן?
קסבר אבא שאול מקצת היום ככולו, ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן.
ויום שבעה עולה לכאן ולכאן - דחשיב נמי שמיני:
אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא: הלכה כאבא שאול.
ומודים חכמים לאבא שאול כשחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל - שמותר לגלח בערב שבת.
כמאן אזלא הא דאמר רב עמרם אמר רב: אבל כיון שעמדו מנחמין מאצלו מותר ברחיצה.
כיון שעמדו מנחמים מאצלו - היינו ביום ז':
כמאן? כאבא שאול.
כמאן כאבא שאול - דאמר עולה לכאן ולכאן דחשיב נמי שמיני דמבטל ממנו גזרת שלשים:
אמר אביי: הלכה כאבא שאול ביום שבעה.
ומודים חכמים לאבא שאול: ביום שלשים דאמרינן מקצת היום ככולו.
ומודים הן לאבא שאול - ביום שלושים לקבורת מתו דמותר לגלח דלא בעינן שלשים שלימין דאמרינן מקצת היום ככולו:
רבא אמר הלכה כאבא שאול ביום שלשים ואין הלכה כאבא שאול ביום שבעה.
ונהרדעי אמרי הלכה כאבא שאול בזו ובזו.
דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל.
שלשים יום מנלן?
מנלן - דשלשים יום אסור בגילוח:
יליף פרע פרע מנזיר.
כתיב הכא (ויקרא י): ראשיכם אל תפרעו.
ראשיכם אל תפרעו - הא שאר אבלים חייבים משמע:
וכתיב התם (במדבר ו): גדל פרע שער ראשו.
מה להלן שלשים אף כאן שלשים.
והתם מנלן?
אמר רב מתנה סתם נזירות שלשים יום.
מאי טעמא?
אמר קרא (במדבר ו): קדוש יהיה. יהיה בגימטריא תלתין הוו.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: הכל מודין
הכל מודים - אפילו אבא שאול דאמר מקצת היום ככולו:
כשחל שלישי שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב.
שאסור ברחיצה עד הערב - דודאי שלש שלימין בעינן עד הערב ולערב רוחץ בצונן או ימתין עד חולו של מועד וירחץ בחמין:
אמר רב נחמיה בריה דרב יהושע: אשכחתינהו לרב פפי ולרב פפא דיתבי וקאמרי: הלכה כרב הונא בריה דרב יהושע.
איכא דאמרי אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף: אשכחתינהו לרב פפי ולרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע דיתבי וקאמרי: הכל מודים שאם חל שלישי שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב.
בעא מיניה אביי [מרבה]: קברו ברגל - רגל עולה לו למנין שלשים או אין רגל עולה לו למנין שלשים?
למנין שבעה לא קמיבעיא לי, דלא נהגא מצות שבעה ברגל.
למנין שבעה לא קמבעיא לי - דודאי אינו עולה, דודאי לא נהגא מצות שבעה ברגל דהא אינו אסור בנעילת הסנדל ואינו נוהג בכפיית המטה:
כי קא מיבעיא לי, למנין שלשים
דקא נהגא מצות שלשים ברגל?
דהא נהגא מצות שלשים ברגל - דהא ברגל נמי אסור בגיהוץ ובתספורת כשלשים:
מאי?
א"ל: אינו עולה.
איתיביה: הקובר את מתו שני ימים קודם הרגל - מונה חמשה ימים אחר הרגל,
ומלאכתו נעשית ע"י אחרים,
ועבדיו ושפחותיו עושים בצינעא בתוך ביתו,
ואין רבים מתעסקין עמו
ואין רבים מתעסקין עמו - כלומר אין צריכין לנחמו אחר הרגל שכבר נחמוהו שבעה ימים ברגל: