אמר ליה: אימא קיימת?
א"ל אימא קיימת - בלשון שאילה הוא כלומר שאתה שואל על אבי שאל על אמי שאף היא אחותך:
אמר ליה אימא קיימת?
א"ל - ר' חייא: ואמך אחותי קיימת היא:
א"ל: אבא קיים?
א"ל - רב: אבא קיים עדיין לא השבתיך עליו. וממילא הבין. ויש אומרים: בניחותא היה רב משיבו על מי שאינו שואל, כדי שיבין מן הכלל. וקשה בעיני לומר שרב יוציא דבר שקר מפיו:
אמר ליה לשמעיה: חלוץ לי מנעלי,
חלוץ מנעלי - להתאבל על אחי ואחותי:
והולך אחרי כלי לבית המרחץ.
והולך כלי אחרי לבית המרחץ - ללמד הלכה נתכוין, שאין שמועה רחוקה לאחר שלשים נוהגת אלא יום אחד ומקצת היום ככולו:
שמע מינה תלת.
שמע מינה: אבל אסור בנעילת הסנדל.
ושמע מינה: שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד.
ושמע מינה: מקצת היום ככולו?
רבי חייא לחוד רבי אחייה לחוד.
אמר רבי יוסי בר אבין: שמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה.
למוצאי הרגל נעשית רחוקה - דהוי שלשים יום:
עולה לו, ואינו נוהג אלא יום אחד.
אינה נוהגת אלא יום אחד - אע"פ דכי שמע עדיין היתה קרובה, עולה הרגל להשלים שלשים, דהוי שמועה רחוקה:
תני רבי אדא דמן קסרי קמיה דר' יוחנן: שמע שמועה קרובה בשבת, ולמוצאי שבת נעשית רחוקה - אינו נוהג אלא יום אחד.
קורע או אינו קורע?
רבי מני אמר: אינו קורע.
אינו קורע - עכשיו דנוהג יום אחד לשמועה רחוקה:
רבי חנינא אמר: קורע.
אמר ליה רבי מני לר' חנינא: בשלמא לדידי דאמינא אינו קורע, היינו דלא איכא אבילות שבעה.
היינו דליכא אבילות שבעה - כלומר משום דליכא שבעה אינו קורע:
אלא לדידך דאמרת קורע - קריעה בלא שבעה מי איכא?
ולא?
והתניא איסי אבוה דרבי זירא, ואמרי לה אחוה דרבי זירא קמיה דר' זירא: מי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן לו בתוך שבעה - קורע. לאחר שבעה - אינו קורע.
עני ר' זירא בתריה: במה דברים אמורים בחמשה מתי מצוה, אבל על אביו ועל אמו קורע והולך.
קורע והולך - אחר שבעה אע"ג דליכא שבעה:
כי תניא ההיא - לכבוד אביו ואמו.
ת"ר: כל האמור בפרשת כהנים שכהן מיטמא להן - אבל מתאבל עליהן.
אבל מתאבל עליהן - על אותן קרובים:
ואלו הן: אשתו, אביו, ואמו, אחיו, ואחותו, בנו, ובתו.
הוסיפו עליהן אחיו ואחותו הבתולה מאמו.
אחיו מאמו - שלא מאביו, דקרא משמע מאביו שלא מאמו:
ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו.
אחותו נשואה בין מאביו בין מאמו - דבקרא לא אשכחן אלא אבתולה:
וכשם שמתאבל עליהם, כך מתאבל על שניים שלהם. דברי ר"ע.
על שניים שלהן - אבי אביו ועל בן בנו ועל בן בתו ועל בן אחותו:
רבי שמעון בן אלעזר אומר: אינו מתאבל אלא על בן בנו ועל אבי אביו.
וחכ"א: כל שמתאבל עליו מתאבל עמו.
כל שמתאבל עליו מתאבל עמו - כלומר מתאבל עם אביו כשהוא מתאבל על אב שלו נמצא זה מתאבל על אבי אביו וכן כל שמתאבל עליו כגון שמתאבל על בנו מתאבל עמו כלומר מתאבל עם בנו כשהוא מתאבל פי' על בן שלו ונמצא זה מתאבל על בן בנו:
חכמים היינו תנא קמא?
היינו תנא קמא - של רבי שמעון:
איכא בינייהו - עמו בבית.
עמו בבית - דתנא קמא לא בעי שיהא אביו או (בן) בנו עמו בבית ויושב עמו, וחכמים בעו עמו בבית:
כי הא דאמר ליה רב: לחייא בריה.
כי האי - ענין דא"ל רב לר' חייא וכו':
וכן א"ל רב הונא לרבה בריה:
באפה נהוג אבילותא,
באפה - דאיתתך, כשהיא אבילה. דהאי נמי כל שמתאבל עליו כגון אשתו מתאבל עמו בפניו:
בלא אפה לא תינהוג אבילותא.
Start here
מר עוקבא שכיב ליה בר חמוה - סבר למיתב עליה שבעה ושלשים.
על רב הונא לגביה, אשכחיה.
אמר ליה: צודנייתא בעית למיכל.
צידונייתא - סעודות דאבל:
לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו.
דתניא: מי שמת חמיו או חמותו - אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתו ונוהג עמה אבילות.
וכן היא שמת חמיה או חמותה - אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות.
ותניא אידך: אף על פי שאמרו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת.
באמת אמרו מוזגת לו את הכוס ומצעת לו מטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו.
קשיין אהדדי?
קשיין אהדדי - דהכא קתני מצעת לו מטתו והכא קתני כופה מטתו:
אלא לאו שמע מינה כאן בחמיו וחמותו כאן בשאר קרובים.
בשאר קרובי אשתו - מצעת לו מטתו:
שמע מינה.
תניא נמי הכי. לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד.
אמימר שכיב ליה בר בריה - קרע עילויה.
אתא בריה קרע באפיה.
אתא בריה - הדר אמימר קרע באפיה דבריה:
אידכר דמיושב קרע - קם קרע מעומד.
קם קרע - פעם שלישית:
אמר ליה רב אשי לאמימר קריעה דמעומד מנלן?
דכתיב: (איוב א) ויקם איוב ויקרע את מעילו