ובאיחוי אלכסנדרי.
ת"ר: הקורע מתוך השלל
מתוך השלל - שלא קרע אלא בשלל:
מתוך המלל, מתוך הלקט, מתוך הסולמות - לא יצא.
מתוך האיחוי - יצא
מתוך האיחוי - מקרע האיחוי:
אמר רב חסדא: ובאיחוי אלכסנדרי.
ובאיחוי אלכסנדרי - דהוה כשלם:
ת"ר: רשאי להופכו למטה ולאחותו.
רשאי להפכו למטה - שהופך הקרע למטה והופך שלמטה למעלה ומאחהו ועושה בית הצואר ולובשו:
ר' שמעון בן אלעזר: אוסר לאחותו.
וכשם שהמוכר אסור לאחותו כך הלוקח אסור לאחותו.
ולפיכך מוכר צריך להודיעו ללוקח.
ת"ר: תחילת קריעה טפח, ותוספת שלש אצבעות. דברי רבי מאיר.
ותוספת שלש - כגון שמוסיף קרע אחר על אותו קרע כגון שאירעו אבל אחר:
רבי יהודה אומר: תחילת קריעה שלש אצבעות ותוספת כל שהו.
אמר עולא: הלכה כרבי מאיר בקריעה.
והלכה כרבי יהודה בתוספת.
תניא נמי הכי: רבי יוסי אומר: תחילת קריעה טפח ותוספת כל שהו.
ת"ר: אמרו לו מת אביו וקרע, מת בנו והוסיף.
תחתון מתאחה, עליון אינו מתאחה.
עליון אין מתאחה - שקרעו על אביו ועל אמו:
מת בנו וקרע, מת אביו והוסיף - עליון מתאחה תחתון אינו מתאחה.
מת אביו מת אמו, מת אחיו מתה אחותו - קורע קרע אחד לכולן.
רבי יהודה בן בתירה אומר: על כולן קרע אחד על אביו ואמו קרע אחד. לפי שאין מוסיפין על קרע אביו ואמו.
מאי טעמא?
אמר רב נחמן בר יצחק: לפי שאינן בתוספת.
שאינן בתוספת - כלומר אין בדין שמוסיף עליהן:
אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בתירה.
ומי אמר שמואל הכי, והאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל?
אבילות לחוד קריעה לחוד.
עד היכן קורע?
עד טיבורו.
ויש אומרים עד לבו.
אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר.
שנאמר: (יואל ב) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם.
הגיע לטיבורו
הגיע לטיבורו - ומת לו מת אחר:
מרחיק שלש אצבעות וקורע.
מרחיק שלש אצבעות - בצד אותו קרע וקורע:
נתמלא מלפניו
נתמלא - קרעים מלפניו מחזירו לאחוריו וחוזר וקורע לפניו:
- מחזירו לאחוריו.
נתמלא מלמעלה - הופכו מלמטה.
והקורע מלמטה ומן הצדדין לא יצא.
אלא שכהן גדול פורם מלמטה.
Audio Video
פליגו בה רב מתנה ומר עוקבא, ותרוייהו משמיה דאבוה דשמואל ולוי.
חד אמר: כל שבעה קורע,
כל שבעה - אם מת לו מת - קורע קריעה אחרת:
לאחר שבעה - מוסיף.
לאחר שבעה מוסיף - על קרע ראשון:
וחד אמר: כל שלשים - קורע, לאחר שלשים - מוסיף.
מתקיף לה רבי זירא: מאן דאמר כל שבעה קורע אמאי? דלא ניתן לשוללו.
דלא ניתן לשוללו - תוך שבעה כלל. ואי מוסיף ביה מיחזי כקרע אחד, אבל לאחר שבעה דכבר שללו קורע כל השלילות ומוסיף כל שהו דמינכר דעל מת אחר קרע:
אלא הא דאמר מר: האשה שוללתו לאלתר.
אשה שוללתו לאלתר - אפילו תוך שבעה:
ה"נ?
הכי נמי - דמוסיף, דקורע השלילה ומוסיף בה פורתא, דקא מינכר. וקא פסיק כל שבעה קורע ואפילו אשה:
התם משום כבוד אשה הוא.
משום כבוד האשה הוא - ולא מן הדין:
מאן דאמר כל שלשים קורע אמאי? דלא ניתן לאחותו.
אלא לאביו ולאמו דלא ניתן לאחותו לעולם, ה"נ?
התם משום כבוד אביו ואמו הוא.
משום כבוד אביו - ולא מן הדין, והוי כאיחוי לפיכך מוסיף בו לאחר שלשים:
ת"ר: היוצא בבגד קרוע לפני המת - הרי זה גוזל את המתים ואת החיים.
בבגד קרוע - קודם לכן, גוזל הכל, שמרמה הכל שמראה להן שקרע על המת:
רשב"ג אומר: האומר לחבירו השאילני חלוקך ואלך ואבקר את אבא שהוא חולה.
והלך ומצאו שמת - קורע ומאחו.
וכשיבא לביתו מחזיר לו חלוקו ונותן לו דמי קרעו.
ואם לא הודיעו -
ואם לא הודיעו - שהולך לבקר את אביו:
הרי זה לא יגע בו.
ת"ר: חולה שמת לו מת אין מודיעין אותו שמת - שמא תטרף דעתו עליו.
ואין מקרעין בפניו. ומשתקין את הנשים מפניו.
ומקרעין לקטן - מפני עגמת נפש.
וקורעין על חמיו ועל חמותו מפני כבוד אשתו.
ואמר רב פפא: תנא באבל רבתי אבל לא יניח תינוק בתוך חיקו מפני שמביאו לידי שחוק ונמצא מתגנה על הבריות:
ואין מברין על מטות זקופות:
ת"ר: ההולך לבית האבל אם היה לבו גס בו - יברוהו על מטות כפויות.
יברוהו - לאותו שבא על מטות כפויות:
ואם לאו - יברוהו על מטות זקופות.
רבא איתרע ביה מילתא על לגביה אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי.
רבא זקיף. אבא בר מרתא כפי
אמר: כמה לית ביה דעתא להאי צורבא מרבנן.
תנו רבנן: ההולך ממקום למקום