צורת הדף באתר היברובוקס

(ויקרא יד, נו), "ולשאת ולספחת",

ולשאת ולספחת - על ידי שמנשא עצמו, בא לידי ספחת, שאינו עיקר באנשים, אלא נספח וטפל:

ואין "שאת" אלא לשון גבוה.

שנא', (ישעיהו ב, יד) "ועל [כל] ההרים הרמים ועל [כל] הגבעות הנשאות".

ואין "ספחת", אלא טפילה.

טפילה - דבר שאינו חשוב בעצמו, אלא נטפל באחרים:

שנאמר, (שמואל א' ב, לו) "ספחני נא

ספחני נא - אספני נא. בנבואת בית עלי משתעי קרא. אעמיד כהנים גדולים אחרים, שיוציאו את כהני זרעך מגדולתם, ויצטרכו לבקש מהם, לאוספם ולקולטם אצלם:

אל אחת הכהונות לאכל פת לחם".

אל אחת הכהונות - באחת מן המשמרות:

א"ר יהושע בן לוי, בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה.

שבשעה שבית המקדש קיים, אדם מקריב עולה שכר עולה בידו,

שכר עולה בידו - ולא שכר קרבן אחר:

מנחה, שכר מנחה בידו,

אבל מי שדעתו שפלה, מעלה עליו הכתוב, כאילו הקריב כל הקרבנות כולם.

שנאמר, (תהילים נא, יט) "זבחי אלהים רוח נשברה".

זבחי - כל הזבחים במשמע:

ולא עוד, אלא שאין תפלתו, נמאסת.

שנאמר, (תהילים נא, יט) "לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה".

ואמר ריב"ל, כל השם אורחותיו בעולם הזה,

השם אורחותיו - מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה:

זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה.

שנאמר, (תהילים נ, כג) "ושם דרך אראנו בישע אלהים".

אל תקרי "וְשָׂם",אלא "וְשָׁם דרך".:

[כיצד מקנא לה כו']:

[בהמשך, כמה פירושי רש"י מבארים את המשנה ב, א]

(אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודברה עמו - שלא ביחוד:

עדיין מותרת לביתה - לשמש ביתה. לשון תשמיש הוא:

אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה - עד שתשתה. ולקמן בפ' כשם שהמים בודקין (דף כח, א) יליף, מ"ונטמאה ונטמאה" שלש פעמים. אחד לבעל, ואחד לבועל, ואחד לתרומה:

ואם מת בלא בנים - עד שלא השקה:

חולצת ולא מתייבמת - בגמרא מפרש טעמא):

הא גופא קשיא?

אמרת, "אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני זה",

הא גופא קשיא אמרת כיצד מקנא לה אמר לה בפני שנים כו' - קס"ד, "אמר לה כו'", היינו פירושא ד"כיצד מקנא לה? אמר לה בפני שנים כו'". ואשמועינן, דזהו הקינוי:

אלמא דבור סתירה הוא.

אלמא דיבור סתירה היא - אפי' מדברת עמו בשוק, סתירה חשיב לה. מדקאמר, זה הקינוי. דאי לאו דסתירה הוא, ולא מיתסרא בה, מאי קינוי איכא? ולמה לי דמתרה בה?:

והדר תני "דיברה עמו עדיין מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה",

והדר תני - דכי עברה על התראתו ודברה עמו, מותרת לביתה:

אלמא דבור לא כלום הוא?

אמר אביי, הכי קאמר,

אמר אביי הכי קאמר - "אמר לה" לאו פירושא ד"כיצד מקנא לה" הוא. אלא תרתי קתני. וה"ק: אמר לה "אל תדברי", ונסתרה או דברה, אע"פ שעברה על קינוייו אצל דיבור, או אם דברה עמו אחר קינוי גמור, ד"אל תסתרי" - עדיין באחת משתי אלו, מותרת לבעלה. אבל עברה על קינוייו אצל סתירה, כגון שאמר לה "אל תסתרי" ונכנסה עמו לבית הסתר כו':

"אל תדברי", ודברה. "אל תדברי", ונסתרה, (ולא כלום).

"אל תסתרי", ודברה עמו, עדיין מותרת לביתה, ומותרת לאכול בתרומה.  

נכנסה עמו לבית הסתר, ושהתה כדי טומאה, אסורה לביתה, ואסורה לאכול בתרומה:

ואם מת חולצת:

אמאי? תתייבם נמי יבומי?

אמר רב יוסף, אמר קרא, (דברים כד, ב) "ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר".

לאיש אחר, ולא ליבם.

ויצאה מביתו - לעיל מיניה כתיב, "כי מצא בה ערות דבר וגו' ויצאה מביתו וגו' לאיש אחר". למה לי למכתב? אי למשרייה לאנסובא על ידי גט כריתות? לכתוב, "ויצאה מביתו והיתה לאיש"? למה לי למכתב "לאחר"? אלא למעוטי יבמה, היכא דלא גרשה בעל, אחר שמצא בה ערות דבר. והכי משתמעי קראי, "כי מצא בה ערות דבר", יגרשנה בספר כריתות. "ויצאה מביתו", כלומר ובכל צד שתצא מביתו, בין ע"י גירושין בין ע"י מיתה, אם באת לינשא "לאיש אחר" תנשא, ולא ליבם. שאינו "אחר" אצל נשואין של זו. שמכח נשואי ראשון היא נזקקת לו:

א"ל אביי, אלא מעתה, חליצה נמי לא תיבעי?

אי הכי חליצה נמי לא תיבעי - דהא פטרה רחמנא ושרייה לאיש אחר בכל ענין שתצא מביתו, אחר שנמצא בה ערות דבר:

א"ל, אילו איתיה לבעל, מי לא בעיא גט?

אילו איתיה לבעל - מי משתריא בלא גט?! הא כתיב, "וכתב לה ספר כריתות"? אפי' מצא בה ערות דבר, כריתות בעיא. השתא נמי בעי' חליצה. דיבם במקום בעל קאי:

השתא נמי, תיבעי חליצה.

ואית דאמרי,

אמר רב יוסף, רחמנא אמר, "ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר", דלא ליסתריה לביתיה.

אית דאמרי - דהכי שני רב יוסף לעיל. "רחמנא אמר כו'", צוה לבעלה לגרשה מביתו כשמצא בה ערות דבר, כי היכי דלא תיסתריה לביתיה. כדאמר לעיל, "זנותא בביתא כי קריא לשומשמא":

אמר ליה אביי, אלא מעתה לאחר לא תינשא?

דלא תיסתריה לביתיה!

אמר ליה