צורת הדף באתר היברובוקס

קשיא דר' עקיבא אדרבי עקיבא.

התם אמר, מחיקה מעכבא. והכא אמר, קומץ מעכב?
קשיא דר"ע אדר"ע התם קאמר מחיקה מעכבא - את האונס. דכל זמן שלא נמחקה, אם אמרה איני שותה, יכולה לחזור בה, ולא אנסינן לה להשקותה. אבל אם נמחקה המגילה, מערערין אותה על כרחה. ואפי' לא קירב הקומץ, דהא "והשקה" קמא דקודם הקטרה, להכי דרשינן. והכא קאמר, קומץ מעכב את האונס, דכל כמה דלא קרב קומץ, אי אמרה איני שותה, לא אנסינן לה להשקותה:

תרי תנאי ואליבא דר"ע.

איבעיא להו, אמרה איני שותה מחמת בריותא, וחזרה ואמרה שותה אני, מהו?

וחזרה ואמרה שותה אני - לר"ע מהו להשקותה מרצונה:

כיון דאמרה איני שותה, טמאה אני קאמרה, וכיון דאחזיק נפשה בטומאה, לא מציא הדרה בה.

או דילמא, כיון דאמרה שותה אני, גליא דעתה דמחמת ביעתותא הוא דאמרה?

תיקו

אמר אבוה דשמואל, צריך שיתן מר לתוך המים.

שיתן מר - דבר מר:

מ"ט?

דאמר קרא, "מי המרים" שמרים כבר:

שמרים כבר - קודם מחיקה. אלמא מחמת דבר אחר הם מרים, ואין מרירה על שם קללת בדיקתם נקרא, דהא מקמי מחיקה לאו בני מיבדק נינהו:

משנה

עד שלא נמחקה המגילה, אמרה איני שותה, מגילתה נגנזת.

מגילתה נגנזת - בצדי ההיכל. דכל כתבי הקדש שאינן ראויין לקרות בהן, נגנזין, שלא יתבזו:

ומנחתה מתפזרת על הדשן.

על בית הדשן - שהיא בעזרה. ששורפין שם פסולי קדשי קדשים, ופסולי אימורים, שמחיצתן לפנים מן הקלעים. כדאמרינן בשחיטת קדשים (דף קד) "שלשה בית הדשן הם". דהואיל וקדשה בכלי, נשרפת בעזרה. והאי, "מתפזרת" היינו נשרפת. כדאמר לקמן (ד' כג) "ואלו שמנחותיהם נשרפות" וקא חשיב להא "האומרת איני שותה":

ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת.

ואין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת - דבעינן כתיבה לשמה, דכתיב, "ועשה לה הכהן", "לה", לשמה:

נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני, המים נשפכין,

המים נשפכין - כיון דאמרה טמאה אני, בדוקה ועומדת היא. ומים המרים לא ניתנו אלא לברר את הספק:

ומנחתה מתפזרת על בית הדשן.

נמחקה המגילה ואמרה איני שותה, מערערין אותה, ומשקין אותה בעל כרחה.

מערערין אותה - דדלמא טהורה היא, ומחמת רתיתותה קאמרה:

אינה מספקת לשתות, עד שפניה מוריקות, ועיניה בולטות, והיא מתמלאת גידין.

מתמלאת גידין - הגידין שבלחייה נופחין, ונראות כמליאה גידין. וגם בשרה נעשית שיטה שיטה של נפיחה. והכי תניא בספרי, "כמין שרביטין, מזורקין בה":

והם אומרים, הוציאוה, שלא תטמא העזרה.

שלא תטמא העזרה - שערי נקנור או עזרת נשים שתצא דרך שם. ולקמיה פריך, והא אמרינן בעלמא, דשערי נקנור לא נתקדשו, וכ"ש עזרת נשים, ומת מותר ליכנס למחנה לויה?:

אם יש לה זכות, היתה תולה לה.

יש זכות תולה שנה אחת.

יש זכות תולה ב' שנים.

יש זכות תולה ג' שנים.

מכאן אומר בן עזאי, חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה, תדע שהזכות תולה לה.

תדע שזכות תולה לה - תראה ותלמד בפרשת סוטה שהזכות תולה. דילפינן, מ"ונקתה ונזרעה זרע". "ונקתה" ע"י זכיות, כדי זריעת "זרע", ט' חדשים, וי"א יותר. כדמפרש בגמ':

ר"א אומר, כל המלמד בתו תורה, לומדה תפלות.

מלמדה תיפלות - מפרש בגמ':

ר' יהושע אומר, רוצה אשה בקב ותפלות, מט' קבין ופרישות.

רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותיפלות - גרסינן. ובגמרא מפרש מאי קאמר?:

הוא היה אומר.

חסיד שוטה,

ורשע ערום,

ואשה פרושה,

ומכות פרושין,

מכות פירושין - מפרש בגמ', שמכה את עצמו בכתלים, להראות שהוא עניו וצנוע:

הרי אלו מבלי עולם:

גמרא

א"ר יהודה אמר שמואל משום ר"מ, כשהייתי למד תורה אצל ר"ע, הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו, ולא אמר לי דבר.

כשבאתי אצל ר' ישמעאל, "א"ל, בני, מה מלאכתך?"

אמרתי לו, "לבלר אני".

לבלר - סופר:

אמר לי, "בני, הוי זהיר, שמלאכתך מלאכת שמים היא!"

שמא תחסיר אות אחת, או תתיר אות אחת, נמצאת אתה מחריב את כל העולם כלו".

אם תחסר אות אחת - כגון א' וה', "אלהים אמת" (ירמיהו י). או תייתר אות אחת, כגון, בראשית בראו אלהים:

אמרתי לו, "דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו".

דבר אחד יש לי - לקמן מפרש מאי תשובה היא זו?:

אמר לי, "וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו?!

התורה אמרה "ומחה", כתב שיוכל למחות?"

כתב שיוכל למחות - ורבי ישמעאל סבר, "מוחקין לה מן התורה" (ע"ב) ולא בעי כתיבה לשמה. ואפרשת סוטה לחודה, קא קפיד:

מאי קא"ל?

ומאי קא מהדר ליה?

מאי קאמר ליה ומאי מהדר ליה - מאי קאמר ליה ר' ישמעאל דקא מהדר ליה ר"מ, "דבר אחד יש לי", שעושה רושם ואינו נמחק, מה ענין קנקנתום אצל חיסור ויתור:

הכי קא"ל, לא מבעיא בחסירות ויתירות דבקי אנא, אלא אפילו למיחש לזבוב, דדילמא אתי ויתיב אתגיה דדלי"ת, ומחיק ליה, ומשוי ליה רי"ש

ומשוי ליה רי"ש - כגון דלי"ת דאחד:

דבר אחד יש לי, שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו.

דבר אחד יש כו' - ואינו נמחק לגמרי:

איני?

והא תניא, "אמר רבי מאיר, כשהייתי למד תורה אצל ר' ישמעאל, הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו, ולא אמר לי דבר. כשבאתי אצל ר"ע, אסרה עלי".

קשיא שמוש אשמוש?

קשיא שימוש אשימוש - דקאמר לעיל שימוש דר"ע קודם, ואמר הכא דר"י קודם.

קשיא אסרה אאסרה?

בשלמא שמוש אשמוש לא קשיא, מעיקרא אתא לקמיה דר' עקיבא, כיון דלא מצי קם אליביה,

לא מצי למיקם אליביה - על עיקרי טעמיה, שהיה אומר על טמא טהור, ומראה לו פנים, ועל טהור טמא, ומראה לו פנים:

אתא לקמיה דר"י, וגמר גמרא.

אתא לקמיה דר"י וגמר גמרא - המשניות סתומות כמו שהן, כדגמיר להו מרבו, ורבו מרבו:

הדר אתא לקמיה דר"ע, סבר סברא.

והדר אתא לקמיה דר"ע למיסבר סברא - לעמוד על עיקר טעמי המשנה. מפני מה זה טמא וזה טהור? זה אסור וזה מותר? ועל מה כל דבר נסמך? ועל איזה מקרא? וזה תלמוד שהיה בימי התנאים. ולהבין דבר מתוך דבר. כשהיה דבר חדש נשאל בבית המדרש מהיכן ילמדוהו? ולאיזה משנה ידמוהו:

אלא אסרה אאסרה קשיא?

קשיא.

תניא, רבי יהודה אומר, אומר היה ר"מ, לכל מטילין קנקנתום לתוך הדיו