שקרא - מקרא:
ושנה
ושנה - משנה:
ולא שימש תלמידי חכמים:
ולא שימש תלמידי חכמים - ללמוד סברת הגמרא, בטעמי המשנה, מה הם. רשע הוא, שאין תורתו על בורייה, ואין ללמוד הימנו. שע"י הטעמים יש חילוק באיסור והיתר ובדיני ממונות, לזכות ולחייב, ובטהרות, לטמא ולטהר. כדאמר בכמה דוכתי, מ"ט אמר מר הכי ומר הכי, ואמר מאי בינייהו, איכא בינייהו כך וכך. וערום הוא, שהשומע את קולו שונה משניותיו, כסבור הוא שבקי בטעמיהם, ונוהגין בו כבוד כתלמידי חכמים:
אתמר
אתמר - גרס:
קרא ושנה ולא שימש ת"ח.
ר' אלעזר אומר, הרי זה עם הארץ.
ה"ז ע"ה - שחשוד על המעשרות ועל הטהרות:
ר' שמואל בר נחמני אמר, הרי זה בור.
בור - גרוע מעם הארץ:
ר' ינאי אומר, ה"ז כותי.
כותי - ואסור לאכול פיתו ויינו. דכיון שלא שימש חכמים, אינו מקפיד על דברי חכמים לדעתם, ולא שנה אלא להראות עצמו כת"ח:
רב אחא בר יעקב אומר, הרי זה מגוש.
מגוש - מכשף האוחז את העינים, וגונב את הלבבות, ואף זה כן:
אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא כרב אחא בר יעקב.
דאמרי אינשי, "רטין מגושא
רטין - תרגום "חובר חבר", (דברים יח) הוא "מגוש" לוחש. המכשף את לחשיו, ואינו מבין מה הם, ומה פירושם, אלא כך מעשיהם, שהמכשפות בא ע"י אותם הלחשים:
ולא ידע מאי אמר.
תני תנא, ולא ידע מאי אמר".
תני תנא - ואף זה, תנא שלא שימש בתלמוד, שונה משנתו, ואינו יודע מה היא:
ת"ר, "איזהו ע"ה?
איזהו עם הארץ - שנחשד על הטהרות ועל המעשרות ומוחזק מגעו טמא:
כל שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית בברכותיה, דברי ר' מאיר.
כל שאינו קורא ק"ש - דהא ודאי אינו יודע כלום. אבל יודע לקרות וקורא, לא ע"ה הוא:
וחכ"א כל שאינו מניח תפילין.
בן עזאי אומר, כל שאין לו ציצית בבגדו.
ר' יונתן בן יוסף אמר, כל שיש לו בנים, ואינו מגדלן ללמוד תורה.
אחרים אומרים, אפילו קורא ושונה ולא שימש ת"ח, זהו ע"ה.
קרא ולא שנה, הרי זה בור.
לא קרא ולא שנה,
עליו הכתוב אומר, (ירמיהו לא) "וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה, זרע אדם וזרע בהמה":
(משלי כד) "ירא את ה' בני ומלך, ועם שונים אל תתערב".
אמר רבי יצחק אלו ששונים הלכות.
ששונין הלכות - שלא שימשו לתלמידי חכמים, ולא הקפידו על טעמי המשניות:
הלכות - משניות:
פשיטא?
פשיטא - דהכי הוא, אלא במאי נדרשיה אי לאו בהכי:
מהו דתימא שונין בחטא, וכדרב הונא.
דאמר רב הונא, כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה, הותרה לו.
הותרה לו - דומה בעיניו היתר:
קמ"ל.
תנא, "התנאים מבלי עולם".
מבלי עולם ס"ד?!
מבלי עולם ס"ד - ומה הם גורמין לאחרים:
אמר רבינא, שמורין הלכה מתוך משנתן.
שמורין הלכה מתוך משנתן - קאמר שמבלין עולם בהוראות טעות, דכיון דאין יודעין טעמי המשנה, פעמים גורמין שמדמין לה דבר שאינו דומה. ועוד, יש משניות הרבה (במשניות) דאמרינן, הא מני פלוני הוא, ויחידאה היא, ולית הלכתא כוותיה. ועוד, שאינן יודעים במחלוקת תנאים הראשונים, הלכה כדברי מי. הלכך מורין הוראות טעות:
תניא נמי הכי, "א"ר יהושע, וכי מבלי עולם הן?! והלא מיישבי עולם הן?!
שנאמר, (חבקוק ג) "הליכות עולם לו".
הליכות עולם לו - השונה הלכות עולם שלו בזכותו:
אלא שמורין הלכה מתוך משנתן":
אשה פרושה וכו': ת"ר, "בתולה צליינית
ציילנית - בעלת תפלה:
ואלמנה שובבית
ואלמנה שובבית - בעלת שכינות, הולכת ומבקרת שכינותיה תמיד:
וקטן שלא כלו לו חדשיו,
הרי אלו מבלי עולם".
הרי אלו מבלי עולם - שאינן אלא נואפות ומכשפות, ומראות עצמן כצדקניות, שלא יבדקו אחריהן:
איני, והאמר רבי יוחנן, למדנו יראת חטא מבתולה, וקיבול שכר מאלמנה?
וקיבול שכר מאלמנה - שהיתה טורחת עצמה יותר מן הצורך, כדי לקבל שכר. כדמפרש ואזיל.
למדנו, שיטריח אדם עצמו במצוה, לקבל שכר יותר:
"יראת חטא מבתולה".
דר' יוחנן שמעה לההיא בתולה דנפלה אאפה וקאמרה, רבש"ע בראת גן עדן ובראת גיהנם,
בראת צדיקים
בראת צדיקים - לנחול ג"ע:
ובראת רשעים,
בראת רשעים - לירש גיהנם:
יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם.
שלא יכשלו בי בני אדם - להפסיד חלקם, על ידי, מגן עדן, ולירש גיהנם:
"קיבול שכר מאלמנה".
דההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה.
כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן.
אמר לה, בתי, לא בית הכנסת בשיבבותך?!
אמרה ליה, רבי, ולא שכר פסיעות יש לי?!
כי קאמר
כי קאמר - מבלי עולם:
כגון יוחני בת רטיבי
כגון יוחני בת רטיבי - אלמנה מכשפה היתה, וכשמגיע עת לידת אשה, היתה עוצרת רחמה במכשפות, ולאחר שמצטערת הרבה, היתה אומרת אלך ואבקש רחמים, אולי תשמע תפלתי. והולכת וסותרת כשפיה, והולד יוצא. פעם אחת היה לה שכיר יום בביתה, והיא הלכה לבית האשה היולדת, ושמע השכיר קול הכשפים מתקשקשין בכלי, כמו שהולד מקשקש במעי האם, ובא ופתח את מגופת הכלי, והכשפים יצאו, והוולד נולד. וידעו כי בעלת כשפים היא:
מאי "קטן שלא כלו לו חדשיו"?
הכא תרגימו, זה ת"ח המבעט ברבותיו.
המבעט ברבותיו - וקרי ליה "קטן שלא כלו לו חדשיו", על ידי שימיו מתקצרין. כדאמרינן בפרק קמא דחגיגה (דף ה):
רבי אבא אמר זה תלמיד שלא הגיע להוראה, ומורה.
דא"ר אבהו אמר רב הונא אמר רב, מאי דכתיב, (משלי ז) "כי רבים חללים הפילה, ועצומים כל הרוגיה"?
"כי רבים חללים הפילה"
כי רבים חללים הפילה - באשה זרה משתעי. ותלמיד שאינו נוהג עצמו כשורה, קרי ליה נמי הכי:
זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה.
זה תלמיד שלא הגיע כו' - "הפילה", לשון נפל, שלא כלו לו חדשיו:
"ועצומים כל הרוגיה"
ועצומים - לשון "עוצם עיניו", (ישעיהו לג) שסוגרים פיהם, ואינם מורים לצורכי הוראה:
זה ת"ח שהגיע להוראה, ואינו מורה.