כודאי!
וממקום שבאת,
וממקום שבאת - הואיל ולא למדת דמטמינן מספק אלא מסוטה, חזור ודון, דמה סוטה הא דטמאה מספק ברה"י הוא מקום הראוי ליסתר, אף טומאה, ברשות היחיד ספיקו טמא, אבל ברה"ר טהור:
מה סוטה רשות היחיד, אף שרץ רשות היחיד.
ומה סוטה דבר שיש בו דעת לישאל, אף שרץ דבר שיש בו דעת לישאל.
ומה סוטה דבר שיש בו דעת לישאל היא - אם נטמאת אם לאו, אף ספק טומאה, דבר שיש בו בנוגע זה דעת לישאל אם נגע אם לאו, והוא אומר איני יודע. כגון אדם או טהרות שהיה אדם עסוק בהם בשעה שנולד הספק:
ומכאן אמרו:
דבר שיש בו דעת לישאל, ברשות היחיד, ספיקו - טמא. ברה"ר, ספיקו טהור.
ושאין בו דעת לישאל, בין ברה"י, בין ברה"ר, ספיקו טהור.
ורבי ישמעאל א"ר עקיבא תרומה, ומהדר ליה איהו כהונה?!
ופרכינן לרבי ישמעאל א"ר עקיבא - ואחד לתרומה, וקמהדר ליה איהו א"צ מקרא להביא בכהונה:
ותו,
ותו - מבעיא לן, לרבי עקיבא דלא איירי בכהונה:
לרבי עקיבא כהונה מנא ליה?
מנא ליה - דאסורה לכהונה, אם מת זה. והא ליכא למימר דשריא. דהשתא לתרומה אסר לה לכהונה מבעיא. ומק"ו הוא לא יליף, דא"כ היינו ר' ישמעאל:
וכי תימא כהונה לא צריכא קרא,
וכ"ת כהונה לא צריך קרא - דממילא אסורה, שהרי עשה בה הכתוב בסוטה ספק זונה כודאי זונה לאוסרה על בעלה, הלכך לגבי כהונה נמי אסירא, דכתיב, "זונה לא יקחו", וזו בחזקת זונה היא: