ורבי יהודה, האי (דברים כה) "וענתה ואמרה" מאי עביד ליה?
ור' יהודה האי - גזירה שוה דעניה ואמירה, מאי עביד ליה:
מיבעי ליה לאגמורי ללוים, דבלשון הקודש.
ולילף קול ממשה?
ענייה ענייה גמיר,
עניה עניה גמר - גזירה שוה, דעניה עניה למד מרבו, ג"ש דקול קול, לא שמע. ואין האדם דן גז"ש אא"כ קבלה:
קול קול לא גמיר.
תניא נמי הכי, "רבי יהודה אומר כל מקום שנאמר כה ככה ענייה ואמירה, אינו אלא לשון הקודש"
כל מקום שנאמר כה ככה עניה ואמירה - בדבר התלוי בדיבור, אינו אלא לשון קודש:
"כה", (במדבר ו) כה תברכו.
ה"ג כה כה תברכו - כלומר לענין נשיאות כפים איתמר. דילפי לה רבנן לקמן (דף לח) בגזירה שוה, ואתא ר' יהודה למימר, בגופה כתיב:
(דברים כה) "ככה" דחליצה.
ה"ג - ככה דחליצה, עניה ואמירה דלוים. ולא גרסינן מלוים. כלומר, לענין לוים אמר, דילפי לה רבנן בקול קול. ואתא איהו למימר, דמעניה עניה ילפה מיבמה, דכתיב בה ככה:
"ענייה ואמירה", דלוים:
ברכות וקללות כיצד כיון שעברו ישראל את הירדן כו': תנו רבנן, (דברים יא) "'הלא המה בעבר הירדן' מעבר לירדן ואילך'. דברי רבי יהודה.
הלא המה בעבר הירדן - כשהיו ישראל במדבר נאמר להם סימני הר גריזים ועיבל ומקומם, שהם בעבר השני של ירדן. ישראל היו למזרח הירדן, כדכתיב, "בני גד ובני ראובן לקחו נחלתן מעבר לירדן יריחו קדמה מזרחה" (יהושע יג). ונאמר להם, שההרים האלה במערב הירדן ואילך, הרבה להלן מן הירדן, לצד מערב, ולא סמוך לירדן:
(דברים יא) 'אחרי דרך מבוא השמש' מקום שחמה זורחת.
אחרי דרך מבוא השמש - ומהו "מבוא השמש"? זהו מזרח. שהשמש באה משם. כלומר רחוק ממזרחו של ירדן. ומצינו בבראשית רבה כל מקום שנאמר "אחרי" מופלג:
(דברים יא) 'בארץ הכנעני היושב בערבה'. אלו הר גריזים והר עיבל שיושבין בהם כותיים.
שיושבים בהם כותיים - עכשיו הן יושבין בהן. שהושיבן בהם סנחריב כשהגלה עשרת השבטים. דכתיב, "ויבא מלך אשור אנשים מבבל ומכותה ומעוא וגו' ויושיבם בערי שמרון" (מלכים ב יז). והנך ערי שומרון נינהו. כדתניא במתניתין, "שבשומרון":
(דברים יא) 'מול הגלגל', סמוך לגלגל.
(דברים יא) 'אצל אלוני מורה', שכם.
ולהלן הוא אומר, (בראשית יב) 'ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה'.
מה אלון מורה האמור להלן שכם, אף כאן שכם.
תניא,
תניא - לא גרס. דכולה חדא מתניתא היא בספרי:
אמר רבי אלעזר ברבי יוסי, בדבר זה זייפתי ספרי כותיים.
ספרי כותיים - שיש להם תורה שבכתב, ואינן מאמינים בתורה שבעל פה:
אמרתי להם, זייפתם תורתכם, ולא העליתם בידכם כלום!
שאתם אומרים אלוני מורה, שכם. אף אנו מודים שאלוני מורה שכם.
אנו למדנוה בגזרה שוה, אתם במה למדתום?
רבי אלעזר אמר, 'הלא המה בעבר הירדן', סמוך לירדן.
דאי מעבר הירדן ואילך?
הלא כתיב, (דברים כז) 'והיה בעברכם את הירדן'
בעברכם - משמע, בו ביום תקימו את האבנים בהר עיבל:
'אחרי דרך מבוא השמש', מקום שהחמה שוקעת.
אחרי דרך - מופלג מן המערב. ד"אחרי" לשון הפלגה. והאי "מבוא השמש", מערב הוא. לשון, "כי בא השמש", (בראשית כח) מקום שחמה שוקעת. מופלג משקיעתה. והיינו לצד מזרח, סמוך לירדן מיד:
'בארץ הכנעני', ארץ חוי היא.
בארץ הכנעני ארץ החוי היא - בניחותא. אינה ארץ הכנעני אלא ארץ החוי. דהא שכם חוי היא. דכתיב (שם לג) "ויבא יעקב שלם" וגו', וכתיב (שם לד) "שכם בן חמור החוי נשיא הארץ":
'היושב בערבה', והלא בין הרים וגבעות הן יושבין?
היושב בערבה - אינו אלא הרים:
'מול הגלגל', והלא לא ראו את הגלגל?
מול הגלגל - רחוקים מן הגלגל הם. והסימנים הללו לא עליהם נאמרו, ולמה נאמרו?:
רבי אליעזר ב"י אומר, לא בא הכתוב אלא להראות להן דרך בשניה
ר"א בן יעקב אומר לא בא הכתוב כו' - ורבי אלעזר נמי אדרבי אליעזר בן יעקב סמך. וכוותיה מפרש לקרא:
כדרך שהראה להן בראשונה.
כדרך שהראה להם בראשונה - בצאתם ממצרים, "בעמוד ענן לנחותם הדרך", כך בא עכשיו ליישר דרכיהם ולהורותם הדרך. לפי שגלוי לפניו שעתיד הענן לפסוק במיתת משה, ולא ילך עם יהושע. הורה להם, לאחר שיעברו את הירדן לכבוש את הארץ, ילכו דרך כבושה, ודרך יישוב, ודרך ארץ הכנעני, שהיא ערבה. ואל יקיפו סמוך לשפת הירדן, דרך ארץ החוי, שהיא הרים וגבעות. אלא יכנסו לתוכה מצד מערב, רחוק מן הירדן, ויקיפו ויכבשו:
'דרך', דרך לכו, ולא בשדות וכרמים.
'היושב' בישוב לכו, ולא במדברות.
'בערבה' בערבה לכו, ולא בהרים וגבעות".
תנו רבנן, "כיצד עברו ישראל את הירדן?
בכל יום ארון נוסע אחר שני דגלים,
אחר שני דגלים - כדכתיב בפרשת נשא גבי מסעות דגלים:
והיום נסע תחילה.
שנאמר, (יהושע ג) 'הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם'.
לפניכם - משמע לפני כולכם:
בכל יום ויום לוים נושאין את הארון,
בכל יום היו הלוים נושאים - בני קהת. כדכתיב, "ומשמרתם, הארון והשולחן" וגו' (במדבר ג):
והיום נשאוהו כהנים.
שנאמר, (יהשוע ג) 'והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה'' וגו'"
תניא רבי יוסי אומר, בשלשה מקומות נשאו כהנים את הארון.
כשעברו את הירדן.
וכשהסיבו את יריחו.
וכשסיבבו את יריחו - כדכתיב, "ויקרא יהושע בן נון אל הכהנים ויאמר אליהם שאו את ארון ברית ה'" וגו':
וכשהחזירוהו למקומו.
וכשהחזירוהו למקומו - בימי שלמה, לבית קדשי הקדשים. דכתיב, "ויבאו כל זקני ישראל וישאו הכהנים את הארון, (מלכים א ח). והיינו, "החזירוהו למקומו". שכשהגלה בימי עלי, מתוך בית קדשי הקדשים של משכן, שעשה משה, משם נוטל. שהמשכן נקבע בשילה. וכשהחזירוהו פלשתים, לא היה לו מקום קבוע. שהרי חרב משכן שילה, ונשתהא בבית אבינדב, ומשם הביאו דוד לסוף עשרים שנה, לבית עובד אדום. ומשם לעיר דוד. עד שבנה שלמה את בית המקדש, ובנה לו הדביר, לפנים מן ההיכל. ואמה טרקסין, חוצצת במקום הפרוכת. והוא קרוי, מקומו המיוחד. כדכתיב, "ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית" וגו' (שם):