כל התורה, בכל לשון נאמרה?
כל התורה בכל לשון נאמרה - לקרות בבית הכנסת:
דאי סלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה, "והיו" דכתב רחמנא למה לי?
איצטריך. משום דכתיב "שמע".
משום דכתיב שמע - איצטריך, "והיו", דלא תדרשיה לקרית שמע בכל לשון, אלא להשמיע לאזניו:
לימא קסברי רבנן כל התורה כולה בלשון קודש נאמרה?
דאי סלקא דעתך בכל לשון, "שמע" דכתב רחמנא למה לי?
איצטריך. משום דכתיב "והיו":
תפלה: רחמי היא, כל היכי דבעי, מצלי.
תפלה - דקתני מתני', "בכל לשון", לא צריך קרא. דהא רחמי נינהו, וההוא לישנא דידע לכוון לבו, ליצלי:
ותפלה בכל לשון?!
והאמר רב יהודה, לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית
דאמר רבי יוחנן, כל השואל צרכיו בלשון ארמי, אין מלאכי השרת נזקקין לו. לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי?
לא קשיא. הא ביחיד,
יחיד - צריך שיסייעוהו מלאכי השרת ציבור לא צריכי להו דכתיב (איוב לו) הן אל כביר לא ימאס אינו מואס בתפלתן של רבים:
הא בצבור.
ואין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי?!
והתניא, "יוחנן כהן גדול שמע ב"ק מבית קדש הקדשים שהוא אומר, נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא.
נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא באנטוכיא - שהלכו פרחי כהונה, בני בית חשמונאי, להלחם עם יוונים לפני יום הכפורים, ונלחמו ביום הכפורים. ושמע יוחנן בת קול כשהיה עובד עבודת יום הכפורים:
ושוב מעשה בשמעון הצדיק, ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר,
בטילת עבידתא
עבידתא - חיל. לשון "העביד את חילו עבודה גדולה" (יחזקאל כט):
דאמר שנאה לאייתאה על היכלא, ונהרג גסקלגס,
גסקלגס - שם מלך יון:
ובטלו גזירותיו.
וכתבו אותה שעה, וכיוונו".
ובלשון ארמי היה אומר?
אי בעית אימא בת קול שאני, דלאשמועי עבידא.
שאני בת קול - אותה מידה הממונה על כך, יודעת בשבעים לשונות, מפני שעשויה להשמיע. והיא משתלחת לכל הלשונות. פעמים לזה, ופעמים לזה:
ואי בעית אימא גבריאל הוה.
דאמר מר,
דאמר מר - לקמן בפרקא (דף לו):
בא גבריאל ולימדו שבעים לשון:
ולמדו - ליוסף שבעים לשונות:
ברכת המזון: דכתיב (דברים ח) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך", בכל לשון שאתה מברך:
ה"ג - ברכת המזון דכתיב וברכת. ולא גרסינן מנלן? דלא בעיא קרא. דמהיכא תיתי דבעינן לשון קודש:
בכל לשון שהיה מברך - לא קבע לו הכתוב לשון:
שבועת העדות:
שבועת העדות מנלן - דאי לא כתב קרא איכא למימר, דבעינן דומיא דשבועת הר גריזים והר עיבל, שהוא בלשון הקודש:
דכתיב (ויקרא ה) "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה",
ושמעה - מדלא כתיב והשביעוה באלה:
בכל לשון שהיא שומעת:
שבועת הפקדון: אתיא, "תחטא תחטא", משבועת העדות:
ואלו נאמרין בלשון הקודש מקרא ביכורים וחליצה כו' עד מקרא ביכורים כיצד (דברים כו) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך.
ולהלן הוא אומר (דברים כז) וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל. מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש אף כאן בלה"ק.
ולוים גופייהו מנלן?
אתיא קול קול ממשה.
כתיב הכא, "קול רם", וכתיב התם (שמות יט) "משה ידבר והאלהים יעננו בקול".
יעננו בקול - במתן תורה, ובלשון הקודש ניתנה:
מה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש:
חליצה כיצד וכו': ורבנן, האי ככה מאי עבדי ליה?
מיבעי להו לדבר שהוא מעשה, מעכב.
לדבר שהוא מעשה מעכב - בה. כגון חליצה ורקיקה. ד"ככה" משמע עיכובא, דאסור לשנות. וסמכו ל"יעשה" לומר, שהמעשה מעכב:
ור' יהודה?
מכה ככה.
ורבנן כה ככה, לא משמע להו .