ארבע.
ארבע וארבע, הרי שמונה.
ארבע וארבע - ארבע בריתות ללמוד, וארבע ללמד, הרי שמנה:
שמונה ושמונה, הרי שש עשרה.
שמנה ושמנה - הא איכא עוד שמנה, לשמור ולעשות:
וכן בסיני,
וכן בסיני - כשנאמרו כל המצות למשה, נתנו כולן בארור וברוך, בכלל ופרט:
וכן בערבות מואב.
וכן בערבות מואב - כשאמרה לישראל, כדכתיב, (דברים א) "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה" וגו':
שנא', (דברים כח) "אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה" וגו'.
שנאמר אלה דברי הברית וגו' - בתר קללות וברכות כתיב, "מלבד הברית" וגו'. אלמא כברית ערבות מואב בברכות וקללות, כך ברית בחורב. דהר גריזים ודהר עיבל לא איצטריך לאתויי קרא, דעלה קאי, ובה איירי. "ושמרתם את דברי הברית הזאת", לא גרס ליה הכא:
וכתיב, (דברים כט) "ושמרתם את דברי הברית הזאת" וגו'.
נמצא מ"ח בריתות על כל מצוה ומצוה.
ארבעים ושמנה בריתות - לכל אחד מישראל שש עשרה תלתא זימני מ"ח הוי:
ר"ש, מוציא הר גריזים והר עיבל.
מוציא הר גריזים - לפי שלא אמר יהושע עליהן כל התורה, אלא מצות שבפרשה:
ומכניס אהל מועד שבמדבר.
ומכניס אהל מועד - שלאחר שהוקם המשכן, נדבר הקב"ה עם משה בישוב, ולמדו כל התורה. כדכתיב, "וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" (ויקרא א):
ובפלוגתא דהני תנאי.
דתניא, "רבי ישמעאל אומר, כללות נאמרו בסיני,
כללות נאמרו בסיני - בסתם נאמרה תורה בסיני, ולא נתפרשה לו. כגון בסיני נאמר, (שמות כ) "וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך". ולא פירש מתן דמים כיצד? הקטרת אימורים, והפשט ונתוח, וכליל של עולה. ובספר, ויקרא באהל מועד, פירשה:
ופרטות באהל מועד.
ר' עקיבא אומר, כללות ופרטות נאמרו בסיני,
ונשנו באהל מועד,
ונשתלשו בערבות מואב.
ונשתלשו בערבות מואב - מפי משה לישראל. ת"ק סבירא ליה כר' ישמעאל. הלכך הר סיני ואהל מועד חדא היא. ור' שמעון ס"ל כר"ע, הלכך תרי נינהו:
ואין לך כל דבר מצוה ומצוה שכתובה בתורה, שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות.
ר"ש ברבי יהודה אומר ארבעים ושמנה בריתות - לכל אחד של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. כמנין שהיו (בסיני) [במדבר]. שכל אחד נעשה ערב על כל אחיו. ה"ג בתוספתא (פ"ח ע"ש) "א"ר לדברי ר"ש בן יהודה אין לנו כל מצוה ומצוה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, ויש בכל אחת שש מאות אלף ושלשת אלפים חמש מאות וחמשים":
ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר משום רבי שמעון, אין לך מצוה ומצוה שכתובה בתורה, שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות, של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים.
אמר רבי, לדברי רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו, שאמר משום רבי שמעון, אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים.
נמצא לכל אחד ואחד מישראל, שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים.
מאי בינייהו?
מאי בינייהו - מאי מוסיף רבי ובמאי פליגי:
אמר רב משרשיא, ערבא, וערבא דערבא, איכא בינייהו.
אמר רב משרשיא ערבא וערבא דערבא - אם נעשה כל אחד ערב על ערבותו של חבירו, או לא? רבי שמעון בן יהודה סבר, לא נעשה כל אחד ערב על חבירו, אלא שישמרו את המצות, נמצא כל אחד ואחד ערב על מ"ח בריתות של כל אחד ואחד. אבל לא נעשה כל אחד ואחד ערב, על ערבות של חבירו, אלא על חובתו של חבירו. ואתא רבי למימר, לדברי ר' שמעון שבא למנות את בריתות הערבות, יש לו למנות ארבעים ושמנה בריתות של ששים ריבוא לכל אחד, ובכל אחד האלה יש ששים ריבוא. שכולם נתערבו זה בזה על חובותם ועל ערבותם. נמצא, כל אחד מקבל עליו ערבות של ששים ריבוא, בשביל חובות של חבירו. וכל אחד מששים ריבוא הללו, קבל עליו בריתות ששים ריבוא, בשביל ערבות שנתערבו אחיו על חביריהם. וזה קבל עליו אף ערבות של ערבים:
דרש רבי יהודה בן נחמני, מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש, כל הפרשה כולה לא נאמרה, אלא בנואף ונואפת.
כל הפרשה - של הר גריזים, לא נאמרה אלא בנואף ונואפת:
(דברים כז) "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה" וגו'.
ב"ארור", סגי ליה?
בארור סגי ליה - בתמיה? כופר בעיקר הוא, וסגי ליה בארור?!:
אלא זה הבא על הערוה, והוליד בן, והלך לבין הגוים, ועבד עבודה זרה, ארורין אביו ואמו של זה, שכך גרמו לו.
אלא זה הבא על הערוה - אשת איש, והוליד ממזר. ומתוך בושתו, שאסור לבא בקהל, ואינו מוצא אשה, הוא הולך לבין העובדי כוכבים, ועובד עבודת כוכבים. ארורים אלה, שעשאוהו לעבוד פסל ומסכה. וכן דורש את כולן, כל אחת לפי פשטה. אותו של עריות, כגון שוכב עם חותנתו, ואשת אביו, ואם אחותו, כולם באשת איש, ולמיקם בתרי ארורי. "שוכב עם כל בהמה", אשת איש שעשתה מעשה בהמה, שמנאפת. "מקלל אביו ואמו", הבא על אשת איש, מזלזל באביו ובאמו, שגידלו גידולין רעים בביתם. "משגה עור", מפתה אשת איש שהיא סומא בדבר, ואינה יודעת עונשו כמוהו. "משיג גבול רעהו", בא על אשתו, הרי הוא השיג גבול. "מכה רעהו בסתר", גורם לו בלחש סתריו, שתמות בבדיקת מים המרים. "לוקח שוחד להכות נפש", לוקח שוחד להיות עוקב אחר המנאף, ולפתות לו אשת איש, וגורם לו מיתה. "מטה משפט גר יתום", איני יודע לדורשו:
ת"ר, (דברים יא) "ונתת את הברכה על הר גריזים, ואת הקללה" וגו'.
מה תלמוד לומר?
אם ללמד שתהא ברכה על הר גריזים, וקללה על הר עיבל?
הרי כבר נאמר (דברים כז) "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים".
וכתיב, (דברים כז) "ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל"?
אלא להקדים ברכה לקללה.
יכול יהיו כל הברכות קודמות לקללות?
יכול כל הברכות כולן קודמות לקללות - שיגמרו כל הברכות תחילה, עד "ברוך אשר יקים" וגו', ואח"כ יפתחו בקללה:
תלמוד לומר, "ברכה, וקללה" ברכה אחת קודמת לקללה, ואין כל הברכות קודמות לקללות.
ולהקיש ברכה לקללה, לומר לך, מה קללה בלוים אף ברכה בלוים.
ומה קללה בקול רם, אף ברכה בקול רם.
ומה קללה בלשון הקודש, אף ברכה בלה"ק.
בלשון הקודש - כדילפינן קול קול ממשה:
ומה קללה בכלל ופרט, אף ברכה בכלל ופרט.
ומה קללה אלו ואלו עונין ואומרים אמן, אף ברכה אלו ואלו עונין ואומרים אמן:
משנה ברכת כהנים כיצד?
במדינה אומר אותה שלש ברכות.
הכי גרסינן במתני' ברכת כהנים כיצד כו' במדינה אומר אותה שלש ברכות - שמפסיקין הכהנים בין פסוק לפסוק, ועונין הציבור אמן:
ובמקדש, ברכה אחת.
במקדש ברכה אחת - לפי שאין עונין אמן במקדש, ואין צריך כאן שום הפסק? והכי מפרש בגמרא:
במקדש אומר את השם