ככתבו.
ככתבו - ביו"ד ה"י:
ובמדינה בכינויו.
בכינויו - באל"ף דל"ת:
במדינה, כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן.
כנגד כתפותיהם - מפני שצריך נשיאות כפים, כדאמרי' בברייתא בגמרא:
ובמקדש, על גבי ראשיהן.
ובמקדש - למעלה מראשיהם. מפני שמברכין את העם בשם המפורש, ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם:
חוץ מכהן גדול, שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ.
שאין מגביה למעלה מן הציץ את ידיו - מפני שהשם כתוב עליו:
ר' יהודה אומר, אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ.
שנאמר, (ויקרא ט) "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם":
גמרא תנו רבנן, (במדבר ו) "כה תברכו", בלשון הקודש.
אתה אומר בלשון הקודש, או אינו אלא בכל לשון?
נאמר כאן, "כה תברכו", ונאמר להלן, (דברים כז) "אלה יעמדו לברך את העם", מה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש.
רבי יהודה אומר, אינו צריך.
הרי הוא אומר, "כה", עד שיאמרו בלשון הזה.
תניא אידך, "כה תברכו", בעמידה.
אתה אומר בעמידה, או אינו אלא אפי' בישיבה?
נאמר כאן, "כה תברכו", ונאמר להלן, "אלה יעמדו לברך", מה להלן בעמידה, אף כאן בעמידה.
ר' נתן אומר, אינו צריך. הרי הוא אומר, (דברים י) "לשרתו ולברך בשמו", מה משרת בעמידה, אף מברך בעמידה.
ומשרת גופיה מנלן?
דכתיב, (דברים יח) "לעמוד לשרת".
תניא אידך, "כה תברכו" בנשיאות כפים.
בנשיאות כפים - שיגביהו את ידיהם:
אתה אומר בנשיאות כפים, או אינו אלא שלא בנשיאות כפים?
נאמר כאן, "כה תברכו", ונאמר להלן, (ויקרא ט) "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם". מה להלן בנשיאות כפים, אף כאן בנשיאות כפים.
קשיא ליה לר' יונתן, אי מה להלן כהן גדול, וראש חודש, ועבודת צבור, אף כאן, כהן גדול, וראש חודש, ועבודת ציבור?
קשיא ליה לרבי יונתן - אהך גזירה שוה. אי בגז"ש ילפת לה, איכא למיפרך. מה למלואים שכן קרבן ציבור. כדכתיב (ויקרא ט) "וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים". וכולן של ציבור. כדכתיב, "קחו שעיר עזים" וגו'. וראש חדש הוה, כדכתיב "ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים" וגו', (שמות מ). והוא היה יום שמיני למלואים. כדתניא בסדר עולם, "אותו היום נטל עשר עטרות:
ר' נתן אומר, אינו צריך.
ר' נתן אומר אינו צריך - משום דפרכא ליה גז"ש, מייתי ליה בהקישא:
הרי הוא אומר, (דברים יח) "הוא ובניו כל הימים".
מקיש בניו לו, מה הוא בנשיאות כפים, אף בניו בנשיאות כפים.
אף בניו בנשיאות כפים - ולא תיקשי תו שכן כ"ג, דאין משיבין על ההיקש:
וכתיב, "כל הימים",
וכתיב כל הימים - ולא תיקשי לך תו, ראש חדש ועבודת צבור:
ואיתקש ברכה לשירות.
ואיתקש ברכה לשירות - כלומר ואע"ג דבהאי קראי לאו ברכה כתיבא אלא שירות, "לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים"? איתקוש ברכה ושירות בקרא אחרינא. כדאמרי' לעיל, "לשרתו ולברך בשמו":
ותניא אידך, "כה תברכו את בני ישראל", בשם המפורש.
בשם המיוחד - ככתבו:
אתה אומר בשם המפורש, או אינו אלא בכינוי?
ת"ל, (במדבר ו) "ושמו את שמי", שמי המיוחד לי.
יכול אף בגבולין כן?
נאמר כאן, "ושמו את שמי", ונאמר להלן, (דברים יב) "לשום את שמו שם". מה להלן בית הבחירה, אף כאן בבית הבחירה[1].
רבי יאשיה אומר, אינו צריך. הרי הוא אומר, (שמות כ) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך".
בכל מקום ס"ד?
בכל המקום ס"ד - וכי בכל מקום שם המיוחד נזכר, הכתיב (שמות ג) "זה שמי וזה זכרי", לא כשאני נכתב אני נקרא? (פסחים דף נ)
ועוד, וכי בכל מקום שכינה באה ושורה, דכתיב, "אבא אליך", והוא לא יחד מקום להזכרת השם?:
אלא מקרא זה מסורס הוא.
מסורס הוא - מהופך. "בכל המקום אשר אבא אליך", באהל מועד שבמדבר, ובשילה, ובבית עולמים:
"בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך, שם אזכיר את שמי".
והיכן "אבוא אליך וברכתיך"?
בבית הבחירה.
"שם אזכיר את שמי".
בבית הבחירה.
תניא אידך, "כה תברכו את בני ישראל", אין לי אלא בני ישראל, גרים, נשים, ועבדים משוחררים, מנין?
ת"ל, (במדבר ו) "אמור להם", לכולהו.
תניא אידך, "כה תברכו", פנים כנגד פנים.
אתה אומר פנים כנגד פנים, או אינו אלא פנים כנגד עורף?
או אינו אלא אפילו פנים כנגד עורף - שאין הציבור צריכין להסב פניהם לצד הכהנים:
ת"ל, "אמור להם", כאדם האומר לחבירו.
תניא אידך, "כה תברכו", בקול רם.
או אינו אלא בלחש?
ת"ל, "אמור להם", כאדם שאומר לחבירו.
אמר אביי, נקטינן, לשנים קורא "כהנים",
לשנים קורא כהנים - כשיש שם שני כהנים לברך, שליח צבור כשגמר ברכת הודאה, קורא אותן, "כהנים". והן הופכין פניהן, שהיו הפוכין לצד התיבה להתפלל. דהא אמרינן לקמן, "יהי רצון מלפניך שתהא ברכה זו" כו':
ולאחד, אינו קורא, "כהן". שנא', "אמור להם", לשנים.
אמור להם - מקרא ד"להם" נפקא לן ששליח צבור מזהיר אותן לברך:
ואמר רב חסדא, נקטינן, כהן קורא כהנים.
כהן קורא כהנים - אם שליח צבור כהן, הוא קורא ומזהיר את חביריו העומדים לפניו, להחזיר פניהם ולברך את ישראל. ואם ישראל הוא, אינו קורא כהנים:
ואין ישראל קורא כהנים.
שנאמר, "אמור להם", אמירה