צורת הדף 

כל היכא דליכא אלא חמש סלעים ^אהוא קודם לבנו.

כל היכא - דלית ליה נכסי אלא ה' סלעים:

מאי טעמא מצוה דגופיה עדיפא.

כי פליגי היכא דאיכא חמש משועבדים וחמש בני חורין. ר' יהודה סבר מלוה דכתיב בתורה ככתובה בשטר דמיא - בהני חמש פריק לבריה, ואזיל כהן וטריף ליה לחמש משועבדים לדידיה.

ככתובה בשטר דמיא - ובפדיון עצמו היה מחוייב קודם ששיעבד קרקעותיו ויטרוף את הלקוחות. הילכך בחמש בני חרי דאיכא פריק לבריה, דאין זה אונאה שהרי מצות בנו עליו יותר ממצותו:

ואזיל כהן וטריף - לקוחות על פדיון עצמו:

ורבנן סברי: מלוה דכתיב באורייתא לאו ככתובה בשטר דמיא, והילכך מצוה דגופיה עדיף.

לאו ככתובה בשטר דמי - ואינו גובה ממשועבדים:

ת"ר לפדות את בנו ולעלות לרגל - ^בפודה את בנו ואחר כך עולה לרגל.

ר' יהודה אומר עולה לרגל ואח"כ פודה את בנו - שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת.

בשלמא לר' יהודה כדקאמר טעמא, אלא רבנן מאי טעמייהו?

דאמר קרא: (שמות לד, כ) כל בכור בניך תפדה והדר: לא יראו פני ריקם

ת"ר: מנין שאם היו לו חמשה בנים מחמש נשים ^גשחייב לפדות כולן - ת"ל: כל בכור בניך תפדה.

פשיטא? בפטר רחם תלא רחמנא?

מהו דתימא נילף בכור בכור מנחלה - מה להלן ראשית אונו, אף כאן ראשית אונו

קמ"ל:

ללמדו תורה:

מנלן?

דכתיב (דברים יא, יט) ולמדתם אותם את בניכם.

והיכא דלא אגמריה אבוה - ^דמיחייב איהו למיגמר נפשיה.

דכתיב: ולמדתם.

דכתיב ולמדתם - קרא אחרינא הוא "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" (דברים ה):

איהי מנלן דלא מיחייבא?

דלא מיחייבה - ללמד את בנה דכתיב ולמדתם את בניכם קרי ביה ולמדתם לאקושינהו דלא מיפקדא ללמוד:

דכתיב: ולימדתם ולמדתם - ^הכל שמצווה ללמוד מצווה ללמד וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד.

ואיהי מנלן ^ודלא מיחייבה למילף נפשה?

דכתיב: ולימדתם ולמדתם - כל שאחרים מצווין ללמדו מצווה ללמד את עצמו, וכל שאין אחרים מצווין ללמדו אין מצווה ללמד את עצמו.

אחרים - האב:

ומנין ^זשאין אחרים מצווין ללמדה דאמר קרא ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם.

ת"ר: הוא ללמוד ובנו ללמוד - ^חהוא קודם לבנו.

ר' יהודה אומר: ^טאם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו - בנו קודמו.

אם היה בנו זריז - והאב רואה שיצליח ממנו, ואין לו סיפוק נכסים שילמדו שניהם - ילמוד בנו והוא יטריח אחר מזונות ויספיקנו:

כי הא דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב: שדריה אבוה לקמיה דאביי.

כי אתא, חזייה דלא הוה מיחדדין שמעתיה.

א"ל: אנא עדיפא מינך, תוב את דאיזיל אנא.

שמע אביי דקא הוה אתי, הוה ההוא מזיק בי רבנן דאביי.

בי רבנן - בהמ"ד רחוק מן היישוב הוה:

דכי הוו עיילי בתרין אפי' ביממא הוו מיתזקי.

אמר להו: לא ליתיב ליה אינש אושפיזא, אפשר דמתרחיש ניסא.

לא ליתיב ליה אינש אושפיזא - לרב אחא ועל כרחו ילין בבית המדרש ומתוך חסידותו יעשה לו נס ויהרוג את המזיק:

על בת בההוא בי רבנן.

בת - לן:

אידמי ליה כתנינא דשבעה רישוותיה.

אידמי ליה - מזיק:

כתנינא דשבע רישיה - שהיו לו שבע גולגולות:

כל כריעה דכרע נתר חד רישיה.

כל כריעה דכרע - רב אחא מתפלל על אותו מזיק נתר חד רישא:

אמר להו למחר: אי לא איתרחיש ניסא - סכינתין.

סכינתין - סכנתם אותי:

ת"ר: ^יללמוד תורה ולישא אשה - ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה.

ואם א"א לו בלא אשה - ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה.

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה.

ר' יוחנן אמר: ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה?!

ולא פליגי. הא לן והא להו:

הא לן הא להו - בני בבל היו הולכין וגורסין משניות התנאים בא"י, ומתוך שלומדים חוץ למקומם אין צרכי הבית מוטלים עליו, נושא אשה דהוה בלא הרהור, ואח"כ הולך ולומד תורה:

להו - לבני א"י הלומדים במקומם, אם נושא אשה יהו צרכי הבית מוטלין עליו ויבטלוהו:

משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא, דאדם גדול הוא.

א"ל: כשיבא לידך הביאהו לידי.

כי אתא - חזייה דלא פריס סודרא.

א"ל: מאי טעמא לא פריסת סודרא.

א"ל: דלא נסיבנא.

אהדרינהו לאפיה מיניה, א"ל: חזי דלא חזית להו לאפי עד דנסבת.

רב הונא לטעמיה דאמר: ^כבן עשרים שנה ולא נשא אשה - כל ימיו בעבירה.

בעבירה סלקא דעתך?

אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה.

אמר רבא, וכן תנא דבי ר' ישמעאל: עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה - כיון שהגיע כ' ולא נשא אומר: תיפח עצמותיו.

אמר רב חסדא: האי דעדיפנא מחבראי, דנסיבנא בשיתסר.

ואי הוה נסיבנא בארביסר

תוספות