(משלי ז, ד) ^אאמור לחכמה אחותי את וגו'.

אמור לחכמה אחותי את - שתהא בקי בה כאחותך שאסורה לך. אי נמי מסיפא דקרא ומודע לבינה תקרא - שתהא ידוע לך:

ואומר: (משלי ז, ג) קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך.

ואומר: (תהלים קכז, ד) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים.

כחצים ביד גבור - שנלחם בהם עם אויביו:

כן בני הנעורים - תלמידיו של אדם הקרויין בניו כמו שאמר יחזקיהו (ד"ה ב כט) בני עתה אל תשלו ואומר הנה אנכי והילדים אשר נתן לי וגו' (ישעיהו ח):

ואומר: (תהלים קכ, ד) חצי גבור שנונים.

ואומר: (תהלים מה, ו) חציך שנונים עמים תחתיך יפלו.

ואומר: (תהלים קכז, ה) אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער.

אשר מלא את אשפתו מהם - משום דדמינהו לחצים נקט לשון מילוי אשפה:

את אויבים בשער - סיפא דאשרי הגבר הוא:

מאי: את אויבים בשער - אמר רבי חייא בר אבא אפי' האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד - נעשים אויבים זה את זה.

נעשו אויבים - מתוך שמקשים זה לזה ואין זה מקבל דברי זה:

ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה.

שנאמר: (במדבר כא, יד) את והב בסופה - אל תקרי בסופה אלא בסופה:

את והב בסופה - הכי דריש לה ספר מלחמות מלחמה שעל ידי ספר אהבה יש בסופה:

 

ת"ר: (דברים יא, יח) ושמתם - סם תם.

ושמתם את דברי אלה סם תם - שלם שאינו חסר שום הצלה:

נמשלה תורה כסם חיים.

משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה, והניח לו רטיה על מכתו. ואמר לו: בני כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך

מה שהנאתך - כל מה שדעתך נוחה הימנו ואפי' דבש וכל מיני מתיקה שקשים למכה:

ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא.

ואם אתה מעבירה - הרי היא מעלה נומי.

נומי - צמחים בורפיליו"ש (בורבולי"ש: אבעבועות, כיבים) בלע"ז:

כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין.

ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו.

שנאמר: (בראשית ד, ז) הלא אם תטיב שאת.

אם תטיב - לקח טוב:

שאת - תתנשא על יצרך:

ואם אין אתם עוסקין בתורה - אתם נמסרים בידו.

שנא' לפתח חטאת רובץ.

ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך

משאו ומתנו - של יצר הרע באדם להחטיאו:

שנאמר: ואליך תשוקתו.

ואם אתה רוצה אתה מושל בו

ואם אתה רוצה - עסוק בתורה ואתה מושל בו:

שנאמר: ואתה תמשל בו.

ת"ר קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע.

שנאמר: (בראשית ח, כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום.

שנאמר: (בראשית ו, ה) רק רע כל היום

כל היום - קרא יתירא הוא ללמדנו שכל שעות היום רעתו מתחדשת:

ואמר ר"ש בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו.

שנאמר (תהלים לז, לב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו.

ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו.

שנאמר: אלהים לא יעזבנו בידו.

תנא דבי ר' ישמעאל: בני אם פגע בך מנוול זה

מנוול זה - יצר הרע מתגרה בך:

משכהו לבית המדרש.

אם אבן הוא - נימוח.

ואם ברזל הוא - מתפוצץ.

מתפוצץ - שהתורה כאש נמשלה המפעפע את הברזל:

שנאמר: (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה'. וכפטיש יפוצץ סלע.

אם אבן הוא נימוח - שנאמר: (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים.

ואומר: (איוב יד, יט) אבנים שחקו מים:

 

להשיאו אשה:

מנלן?

דכתיב: (ירמיהו כט, ו) קחו נשים והולידו בנים ובנות. וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים.

בשלמא בנו בידו אלא בתו בידו היא?

אלא בתו בידו היא - בתמיה כלום יכול להרגיל לה אנשים להשיאה. דאמר קרא: ואת בנותיכם תנו לאנשים:

הכי קאמר להו ^בניתן לה מידי ולבשייה ונכסייה, כי היכי דקפצו עלה אינשי:

 

ללמדו אומנות:

מנלן?

אמר חזקיה: דאמר קרא (קהלת ט, ט) ראה חיים עם אשה אשר אהבת

ראה חיים - אומנות שתחיה בו, עם אשה - מקיש אומנות לאשה:

אם אשה ממש היא - כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות.

אם אשה - האמור כאן אשה ממש היא - כשם שמצינו שחייב אדם להשיאו אשה כך חייב כו':

אם תורה היא - כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות:

 

ויש אומרים אף להשיטו בנהר:

מאי טעמא?

חיותיה הוא:

 

רבי יהודה אומר כל שאינו מלמדו אומנות מלמדו ליסטות:

ליסטות ס"ד?

אלא כאילו מלמדו ליסטות.

מאי בינייהו?

מאי בינייהו - מאי קא מוסיף ר' יהודה:

איכא בינייהו - דאגמריה עיסקא:

עיסקא - אם למדו סחורה - לת"ק הרי למדו חיים. לרבי יהודה דאתי לטעמא - אומנות דוקא. דכמה פעמים שאין לו במה לעשות סחורה ועומד ומלסטם:

 

כל מצות האב על הבן וכו':

מאי כל מצות האב על הבן?

אילימא כל מצותא דמיחייב אבא למיעבד לבריה - נשים חייבות.

דמיחייב אבא למיעבד לברא - כגון למולו ולפדותו. והכי משמע מתני' כל מצות שהאב מצווה על מעשה הבן:

והתניא: האב חייב בבנו למולו ולפדותו - אביו אין אמו לא?

אמר רב יהודה הכי קאמר: כל מצות האב המוטלת על הבן לעשות לאביו אחד אנשים ואחד נשים חייבין.

המוטלת על הבן - כגון כיבוד ומורא:

תנינא להא. דת"ר: איש - אין לי אלא איש אשה מנין? 

^גכשהוא אומר: תיראו הרי כאן שנים.

א"כ מה ת"ל: איש?

איש סיפק בידו לעשות

סיפק - יכול שאין מוחה בידו:

אשה אין סיפק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה.

רשות אחרים - בעלה:

אמר רב אידי בר אבין אמר רב: ^דנתגרשה שניהם שוים.

נתגרשה - מבעלה הרי היא כאחיה במצות כיבוד:

ת"ר: נאמר (שמות כ, יא) כבד את אביך ואת אמך. ונאמר (משלי ג, ט) כבד את ה' מהונך - ^ההשוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום.

נאמר: (ויקרא יט, ג) איש אמו ואביו תיראו. ונאמר (דברים ו, יג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד - השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום.

נאמר: (שמות כא, יז) מקלל אביו ואמו מות יומת. ונאמר: (ויקרא כד, טו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו - השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום.

אבל בהכאה - ודאי אי אפשר.

ודאי בהכאה אי אפשר - להקישה שאין הכאה כלפי מעלה:

וכן בדין ששלשתן שותפין בו.

וכן בדין - שיוקשו לכיבוד ומורא על הבן שהרי אף הן שותפין למקום בו: 

 

ת"ר: שלשה שותפין הן באדם הקב"ה ואביו ואמו.

בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו - אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני.

תניא רבי אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני

 

תוספות

אם ברזל הוא מתפוצץ. תימה דהא קרא משמע שהפטיש מפוצץ סלע ומשברו וכן קשה בפרק דיני ממונות (סנהדרין דף לד.) דקאמר מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות אף דברי תורה מתחלק לכמה טעמים ושם גריס רשב"ם מחלק ול"ג מתחלק ויש שגורס כאן אם ברזל הוא מפעפע ואם סלע הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע שהאש מפעפע הברזל והפטיש מפוצץ את הסלע ור"ת מפרש שהסלע משבר את הברזל וה"ק וכפטיש יפוצץ מכח סלע כדאמר במדרש מעשה באחד שלקח סנפירינון לבודקו נתנו על הסדן והכה בקורנס נשבר הקורנס ונחלק הסדן והסנפירינון לא זז ממקומו.: