שמשדלתו בדברים.
משדלתו - מפתה אותו. כדמתרגמינן: וכי יפתה (שמות כב) ארי ישדל:
לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם.
וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה - לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב.
תני תנא קמיה דרב נחמן: בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו אמר הקב"ה: יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאלמלי דרתי ביניהם ציערוני.
אמר ר' יצחק: כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה.
שנאמר: (ישעיהו סו, א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי.
והארץ הדום רגלי - והעובר בסתר אומר: אין המקום כאן לפיכך הוא נסתר לומר אין יודע, נמצא כדוחק רגליו ומקצרו לומר אין כאן:
אמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה שנא' (ישעיהו ו, ג) מלא כל הארץ כבודו.
מלא כל הארץ - משמע משתרבב ויורד למטה והזוקף קומתו נראה כדוחק:
רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש - אמר: שכינה למעלה מראשי.
שאל בן אלמנה אחת את ר' אליעזר: אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם?
אמר ליה: הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך.
בא לפני רבי יהושע: אמר לו כך.
אמר לו כך - ר' יהושע השיב לו כדרך שהשיב לו ר' אליעזר:
אמר לו רבי: נתגרשה מהו?
נתגרשה - שאין אמי חייבת בכבוד אבי מהו:
אמר ליה מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה.
מבין ריסי עיניך - שערות שבשורות כסוי העין אתה ניכר שהיית יתום ונשרו ריסי עיניך מן הבכי. כדאמרי' [בסנהדרין] (ד' קד:) והיה רבן גמליאל שומע קולה ובוכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו:
שבן אלמנה אתה - ולא צריך אתה למעשה אלא ללמוד באת. ואני אומר לך שכבוד שניהם שוה עליך:
הטל להן מים בספל וקעקע להן כתרנגולין.
הטל להם מים בספל וקעקע - קרקר להם כמו שמקרקרין לתרנגולים. ולפי שלא היה צריך לעשות והוא שאלו כמו שעליו לעשות אמר לי אבא ואימא - השיבו בלשון שחוק:
דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה: מאי דכתיב: (תהלים קלח, ד) יודוך ה' כל מלכי ארץ, כי שמעו אמרי פיך - מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך.
בשעה שאמר הקב"ה: (שמות כ, ב) אנכי ולא יהיה לך - אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש.
כיון שאמר: (שמות כ, יא) כבד את אביך ואת אמך - חזרו והודו למאמרות הראשונות
חזרו והודו למאמרות הראשונות - כ"ש שחייב אדם בכבודו שאף הוא שותף בבריאתו כאביו ואמו וחייו ומותו מסורין בידו:
רבא אמר מהכא: (תהלים קיט, קס) ראש דברך אמת - ראש דברך ולא סוף דברך?
אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת.
ראש דברך אמת - לא הוזקק הכתוב לומר ראש דברך אמת - אלא לפי שהיו מרננים אחר דבריו הראשונים לומר לכבודו הזהיר ולאחר זמן חזרו והודו כששמעו סוף דבריו למדו שראש דבריו אמת:
בעו מיניה מרב עולא עד היכן כיבוד אב ואם?
אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון, ודמא בן נתינה שמו. פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא שכר
בששים ריבוא שכר - היה משתכר בה ששים ריבוא דינרי זהב:
והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו,
תחת מראשותיו של אביו - והוא ישן:
ולא ציערו.
אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם?
אמר להם: צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון, ודמא בן נתינה שמו.
בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר.
ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא.
והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו - ולא ציערו.
לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו.
נכנסו חכמי ישראל אצלו.
אמר להם: יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא.
וא"ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך
מה מי שאינו מצווה ועושה כך - שילם לו הקב"ה שכרו:
מצווה ועושה עאכו"כ.
דאר"ח: גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה.
אמר רב יוסף מריש ה"א מאן דהוה אמר לי הלכה כר"י דאמר: סומא פטור מן המצות
הא דר' יהודה - דאמר סומא פטור מן המצות בב"ק פרק החובל (דף פז.):
עבידנא יומא טבא לרבנן.
דהא לא מיפקידנא והא עבידנא.
לא מיפקידנא - שהיה סגי נהור:
יומא טבא לרבנן - סעודה לתלמידים:
השתא דשמעיתא להא דא"ר חנינא: גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה אדרבה - מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן.
כי אתא רב דימי אמר: פעם אחת היה לבוש סירקון של זהב
פעם אחת היה לבוש - דמא בן נתינה:
סירקון - לבוש שקורין צינד"ר (צינדי"ר: מין משי) :
של זהב - מרוקם חוטי זהב:
והיה יושב בין גדולי רומי ובאתה אמו וקרעתו ממנו, וטפחה לו על ראשו, וירקה לו בפניו - ולא הכלימה.
תני אבימי בריה דרבי אבהו: יש מאכיל לאביו פסיוני, וטורדו מן העולם
פסיוני - עוף חשוב ושמן, מין שליו שירד במדבר:
וטורדו מן העולם - שנענש עליו, שמראה לו צרות עין על סעודתו:
ויש מטחינו בריחים
ויש מטחינו בריחיים - שהיא מלאכה קשה:
תוספות
כבד את ה' מהונך. בירושלמי דורש מהונך כמו מחונך משמע שהקפיד הקב"ה על כיבוד אב ואם יותר מכבודו שבכבודו הוא אומר כבד את ה' מהונך דהיינו. מחונך דמשמע ממה שחננך כלומר אם יש לו ממון חייב ואם לאו פטור ובכיבוד אב ואם נאמר כבד את אביך ואת אמך דמשמע בין שיש לו ממון ובין שאין לו והיכא דלית ליה חייב לחזר על הפתחים לזון את אביו ואת אמו.:
כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה. היינו דמצי כייף ליצריה וכדמוכח פרק. קמא דחגיגה (דף טז.):
והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו. בירושלמי יש שהיו רגליו פשוטות על התיבה ולכך לא שיברה:
גדול המצווה ועושה. נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור ממי שאין מצווה שיש לו פת בסלו שאם ירצה יניח:
דלא מפקידנא ועבדינא. מכאן מדקדק ר"ת דנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא אע"ג דפטורות לגמרי דאפילו מדרבנן לא מיחייבי כדמוכח פרק מי שמתו (ברכות דף כ:) מ"מ יכולות הן לברך ואין כאן משום לא תשא את שמו לשוא (שמות כ) משום מברכות ברכה שאינה צריכה דאי לאו הכי היכי שמח רב יוסף והלא מפסיד כל הברכות כולן:
ובאת אמו וקרעתו. יש במדרש שהיתה מטורפת מדעתה:
יש מאכיל לאביו פסיוני. פירוש עוף חשוב והיינו מין שליו שיש במדבר:
וטורדו מן העולם. פירוש שנענש עליו שמראה לו צר עין על סעודתו ויש מטחינו בריחים שהיא מלאכה קשה ומביאו לחיי העולם הבא שמכבדו בדברים טובים ונחומים ובגמרת ירושלמי (פאה פ"א) גרסינן מעשה בשניהם מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו פסיוני פעם אחת אמר לו אביו מאין לך כל אלה אמר לו סבא מאי איכפת לך עד דטחון ואכול כלומר לעוס ואכול כעין כלבים דמדשין ואוכלים א"כ הראהו שקשה עליו ושוב מעשה באחד שהיה טוחן בריחים ואב זקן היה לו ואתא ציווי לטוחנין פירוש מצות המלך בשביל אביו לבא לעבודת המלך א"ל בנו טחון ואני אלך תחתיך לעבודת המלך שאין לה קצבה אם לבזיונך טב לך ואם למלקי טב לך: