משל מי?

משל מי - מאכילו ומשקהו ומכבדו:

רב יהודה אמר: משל בן.

רב נתן בר אושעיא אמר: ^אמשל אב.

אורו ליה רבנן לרב ירמיה, ואמרי לה לבריה דרב ירמיה, כמ"ד משל אב.

מיתיבי: נאמר: (שמות כ, יא) כבד את אביך ואת אמך. ונאמר: (משלי ג, ט) כבד את ה' מהונך - מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס.

ואי אמרת משל אב מאי נפקא ליה מיניה

מאי נפקא ליה מיניה - מאי חסרון כיס איכא לגביה:

לביטול מלאכה.

ת"ש ^בב' אחים, שני שותפין, האב ובנו, הרב ותלמידו - פודין זה לזה מעשר שני.

פודין זה לזה מעשר שני - אם יש לאביו מעשר שני פודה הבן משלו לצורך אביו בלא חומש, ולא אמרי' הרי הוא כגופו שהרי הוא אוהבו ומזונותיו עליו ולא אחר ניהו לגביה, והרי הוא כמי שפודהו הוא בעצמו:

 ^גומאכילין זה לזה מעשר עני

ומאכילין זה לזה מעשר עני - אם יש לבן מעשר עני לחלק לעניים מאכילו לאביו אם אביו עני וכן כולם אע"פ שחביב עליו כגופו ואם לא היה בידו מעשר זה היה נותן לו מזונות משלו:

ואי אמרת משל בן נמצא זה פורע חובו משל עניים.

לא צריכא, להעדפה.

להעדפה - עליו מוטל להאכילו ולהשקותו מדה בינונית, ואם אביו צריך לסעודה יתירה - יאכילנו מעשר עני:

אי הכי היינו דקתני עלה, אמר רבי יהודה: ^דתבא מאירה למי שמאכיל את אביו מעשר עני - ואי להעדפה מאי נפקא מינה?

אפילו הכי זילא ביה מילתא.

ת"ש: שאלו את ר"א עד היכן כיבוד אב ואם?

אמר להם: ^הכדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים בפניו ואינו מכלימו.

ואי אמרת משל אב מאי נפקא לי' מיניה?

שיטול אביו ארנקי כו' - ואי אמרת כבוד האב על הבן בחסרון כיס אינו אלא משל אב, אם כן האי ארנקי דקאמר רבי אליעזר משל אב הוא ומאי נפקא ליה מיניה להכלימו:

בראוי ליורשו.

וכי הא דרבה בר רב הונא דרב הונא קרע שיראי, באנפי רבה בריה.

אמר: איזול איחזי אי רתח אי לא רתח.

ודלמא רתח

ודלמא רתח - ואמר לאבוה מידי בריתחיה:

וקעבר: (ויקרא יט, יד) אלפני עור לא תתן מכשול?

וקא עבר - רב הונא:

משום לפני עור - שגורם לבנו לחטוא:

דמחיל ליה ליקריה.

והא קעבר משום: (דברים כ, יט) בל תשחית?

דעבד ליה בפומבייני.

בפומבייני - במקום התפירה שאינו נחסר מדמיו בכך כגון בשוליו:

ודילמא משום הכי לא רתח?

דעבד ליה בשעת ריתחיה:

מתני ליה רב יחזקאל לרמי בריה: הנשרפים בנסקלים

הנשרפין בנסקלין - משמע אחד מן הנשרפין נתערב בנסקלין הרבה וקיי"ל (סנהדרין דף עט:) כל חייבי מיתות שבתורה שנתערבו ואין ידוע איזה מהן בקלה ואיזה מהן בחמורה כולן ידונו בקלה שאין אתה רשאי למשוך את הקל לעונש חמור שלא נתחייב בו:

רבי שמעון אומר: ידונו בסקילה שהשריפה חמורה.

רבי שמעון אומר ידונו בסקילה - שהיא קלה דאית ליה לרבי שמעון שריפה חמורה מסקילה וטעמא מפרש בסנהדרין (דף נ.):

אמר ליה רב יהודה בריה אבא לא תיתנייא הכי

אמר ליה רב יהודה בריה דרב יחזקאל לרב יחזקאל אבא לא תתנייא הכי: הנשרפין בנסקלין והוו נסקלין רובא, דא"כ אמאי תלית טעמא משום דשריפה חמורה, תיפוק לי דליכא למימר כולן בשריפה דא"כ אזלת לך בתר מיעוטא:

מאי איריא: שריפה חמורה, תיפוק לי דרובא נסקלים נינהו.

אלא הכי איתנייא: הנסקלים בנשרפים.

הנסקלין בנשרפין - דאע"ג דנשרפין רובא ידונו בסקילה מפני שהיא קלה:

א"ל: אי הכי אימא סיפא. וחכמים אומרים: ^וידונו בשריפה ^זשהסקילה חמורה.

מאי איריא דסקילה חמורה תיפוק לי דרובא נשרפים נינהו?

א"ל: התם רבנן הוא דקאמרו ליה לר"ש: דקאמרת שריפה חמורה, לא סקילה חמורה.

התם רבנן הוא דקאמרי ליה לרבי שמעון כו' - האי דקאמרי שהסקילה חמורה לאו טעמא יהבי למילתייהו אלא הכי אמרי ידונו בשריפה בתר רובא ודקאמרת ידונו בסקילה להקל עליהם אין אתה מיקל אלא מחמיר שהסקילה חמורה:

א"ל שמואל לרב יהודה: שיננא ^חלא תימא ליה לאבוך הכי.

לא תימא לאבוך הכי - להודיעו פתאום שהוא טועה דקאמרת לי' לא תתנייא הכי:

דתניא: הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה - אל יאמר לו: אבא עברת על דברי תורה. אלא אומר לו: אבא כך כתוב בתורה.

"כך כתוב בתורה", צעורי קא מצער ליה?

אלא אומר לו: ^טאבא מקרא כתוב בתורה כך.

מקרא כתוב בתורה כך - ואומר לו המקרא כמו שהוא כתוב והוא עצמו יבין שטעה:

אלעזר בן מתיא אומר: אבא אומר השקיני מים ומצוה לעשות

תוספות