צורת הדף באתר היברובוק

א"ל: הוצאה את.

הוצאה את הוא סבר משמעתא קאמר ליה - מוצא את משמועה זו נראה שאין אתה חכם בה אי נמי קטיל קני באגמא את לשון הוצא ודפנא (סוכה דף כג.):

איכסיף.

הוא סבר משמעתא קאמר ליה.

א"ל: הכי קאמינא. רב אסי דהוצל קאי כותיך.

נימא כתנאי.

לימא כתנאי - טובת הנאה ממון או אינה ממון:

הגונב טבלו של חבירו - משלם לו דמי טבלו של חבירו. דברי רבי.

משלם לו דמי טיבלו - אף דמי תרומה ומעשר שבו:

ר' יוסי בר' יהודה אומר: אינו משלם אלא דמי חולין שבו.

אלא דמי חולין שבו - אבל בתרומה ומעשר אמר ליה לאו בעל דברים דידי את וכשיבא כהן גם הוא לתובעו ידחהו ויאמר לא לך אתננה כי אם לכהן אחר: ה"ג לא דכ"ע טובת הנאה אינה ממון והכא במתנות שלא הורמו קמיפלגי. וכגון שנפל לו טבל זה מבית אבי אמו כהן רבי סבר כמי שהורמו דמיין וזכה אבי אמו בתרומה ומעשרות שבו שאף מעשר ראשון לכהנים מדקנסינהו עזרא ללוים:

מאי לאו בהא קמיפלגי. דמר סבר טובת הנאה ממון ומר סבר טובת הנאה אינה ממון.

לא. דכולי עלמא טובת הנאה אינה ממון. והכא בטבלים שנפלו לו מבית אבי אמו כהן. ובמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין קמיפלגי.

מר סבר: כמי שהורמו דמיין.

ומ"ס: לאו כמי שהורמו דמיין.

ורבי יוסי סבר לאו כמי שהורמו דמיין - וצריך היורש הזה לתתן לכהן ואין לו בהן אלא טובת הנאה והיא אינה ממון:

ואיבעית אימא. דכולי עלמא כמי שהורמו דמיין וטובת הנאה אינה ממון.

ואיבעית אימא דכ"ע כמי שהורמו דמיין וטובת הנאה אינה ממון - והכא לאו דנפלו לו מבית אבי אמו כהן עסקינן אלא שגדלו בארצו וטעמא דרבי משום דאית ליה דשמואל דאמר חטה אחת פוטרת את הכרי הילכך אמר ליה בעל הטבל אל הגנב כולה דידי הוא דפטרנא נפשי בחטה אחת לתרומה וכי פליג רבי עליה דר' יוסי בר' יהודה בתרומה לחודה פליג אבל במעשר מודה דלאו בעל דברים דידיה הוא:

והכא בדשמואל קמיפלגי.

דאמר שמואל: חיטה אחת פוטרת את הכרי.

דמר אית ליה דשמואל.

ומר לית ליה דשמואל.

ורבי יוסי לית ליה דשמואל - הילכך בתרומה נמי לא מצי תבע ליה וה"ה דמצי לאוקמיה נמי בטבלים שנפלו לו ודכ"ע כמי שלא הורמו דמיין וטובת הנאה אינה ממון וקמיפלגי בדשמואל אלא אי אוקמת הכי אוקמת ליה מתניתין דקתני מקודשת דלא כתרוייהו דכיון דטובת הנאה אינה ממון ומתנות שלא הורמו כלא הורמו דמיין היכי מיקדשא הא אין לו בתרומה אלא טובת הנאה ואפילו נפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן אבל השתא דאמרינן כמי שהורמו דמיין ופלוגתייהו בטיבלא דאתי מארעיה מתרצא מתני' כדשנינן לעיל ודברי הכל:

ואיבעית אימא. דכולי עלמא לית להו דשמואל.

והכא היינו טעמא דרבי דקנסוהו רבנן לגנב.

קנסוהו לגנב - שלא תהא תרומה אצלו ממון שאין לו תובעים ונמצא חוטא נשכר:

ואיבעית אימא. דכולי עלמא אית להו דשמואל, והכא היינו טעמא דרבי יוסי בר' יהודה, דקנסוהו רבנן לבעל הבית דלא איבעי ליה לשהויה לטיבליה.

תנן. המקדש בתרומות, ובמעשרות, ובמתנות, במי חטאת, ובאפר פרה - הרי זו מקודשת, ואף על פי ישראל.

ורמינהו: הנוטל שכר לדון - דיניו בטלים. 

להעיד - עדותו בטלה. 

להזות ולקדש - מימיו מי מערה, ואפרו אפר מקלה.

להזות ולקדש - משנה היא בבכורות הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה:

להזות - על הטמא ולקדש מי חטאת כשנותן האפר במים קרי קדושה:

מי מערה - סרוחים הם:

אפר מקלה - כלומר סתם אפר שבא מן הקלוי באש:

אמר אביי: לא קשיא. כאן בשכר הבאה ומילוי,

בשכר הבאה - האפר ממקום למקום ושכר מילוי המים דמילתא דטירחא היא ורחמנא לא רמיא עליה ושרי למשקל אגרא ומקודשת ומתניתין דבכורות בשכר הזאה וקידוש דליכא טירחא ושכר לימוד מצוה הוא נוטל והתורה אמרה (דברים ד) ראה למדתי אתכם וגו' כאשר צוני וגו' מה אני בחנם אף אתם בחנם (נדרים דף לז.):

כאן בשכר הזאה וקידוש.

דיקא נמי, דקתני הכא: במי חטאת ובאפר פרה, וקתני התם: להזות ולקדש.

דיקא נמי - דמתניתין לאו אהזאה וקידוש קאי דקתני מי חטאת ואפר חטאת שעדיין אינן מעורבין:

שמע מינה:

 

פרק שלישי - האומר

מתני' 

האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו - מקודשת לשני. 

וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום - מקודשת לשני.

בת ישראל לכהן - תאכל בתרומה. 

מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום - מקודשת ואינה מקודשת.

האומר מקודשת ואינה מקודשת - לשניהם דאסורה לשניהם, אלא אם כן נתן האחד גט. ולאדם אחר - אסורה עד שיתנו שניהם גט. ובגמרא פליגי בה, ומפרש טעמא:

בת ישראל לכהן או בת כהן לישראל - לא תאכל בתרומה:

בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה - שמא אינן קדושין ובת כהן לישראל נמי לא תאכל בתרומת בית אביה שמא הוו קידושין. וזר פוסל בקדושין את בת כהן מן התרומה:

גמ' 

האומר לחבירו צא וקדש.

תנא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות.

ותנא דידן הלך נמי דקתני - הלך ברמאות.

מאי שנא הכא דקתני האומר לחבירו

תוספות