המקדיש שדהו בשעת היובל - נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף.
בשעת היובל - בזמן שהיובל נוהג שכל שדה אחוזה פדיונו שוה מגזירת הכתוב אחת יפה ואחת רעה אבל בזמן שאין היובל נוהג נפדי' בשויין:
היו נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים - אין נמדדין עמה.
נקעים - כמין גומות:
פחות מכאן - נמדדין עמה.
והוינן בה - נהי דבהדי ארעא לא קדשו נקדשו באפי נפשייהו?
נהי דבהדי ארעא לא קדשי - להיות נמדדים בקרקע שוה להיות קטפרס שלהן נמדד לעלות בחשבון:
נקדשו באפי נפשייהו - להיות נמדדין לפי מה שיש בהן ולא יעלה מדרון שלהן בחשבון:
וכי תימא כמה דלא הוי בית כור לא חשיב.
ורמינהו: שדה מה ת"ל - לפי שנאמר (ויקרא כז, טז) זרע חומר שעורים בחמשים - אין לי אלא שהקדיש בענין הזה, מנין לרבות לתך וחצי לתך סאה תרקב וחצי תרקב ואפי' רובע מנין - ת"ל שדה מכל מקום.
שדה מה תלמוד לומר - והוה ליה למכתב ואם מאחוזתו יקדיש איש וגו' וכתב ואם משדה אחוזתו:
בענין הזה - כדי זרע חומר שעורים:
לתך - חצי כור:
תרקב - חצי סאה:
אמר מר עוקבא בר חמא: הכא בנקעים מלאים מים עסקינן משום דלאו בני זריעה נינהו.
דלאו בני זריעה נינהו - וכתב הכתוב זרע ומידי דלאו בני זריעה נינהו אינן נפדים בדמים הללו אלא בשוויה:
דיקא נמי דקתני דומיא דסלעים גבוהים.
דומיא דסלעים - שסתם סלע אין ראוי לזריעה דקשה הוא:
ש"מ.
אי הכי אפילו פחות מיכן נמי?
הנהו: "נאגני דארעא" - מיקרו. "שדרא דארעא" מקרו.
נאגני דארעא מקרו - הנקעים קרויין אגנות הקרקע שהמים מתמצין לתוכן כמו וישם באגנות (שמות כד):
שידרא דארעא - מקום הסלעים אין להם שם סלעים לעצמן אלא על שם הקרקע הם נקראים שידראות הקרקע:
גבי מכר תנן: האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך והיו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים - אין נמדדים עמה. פחות מכאן - נמדדים עמה.
ואמר מר עוקבא בר חמא אע"פ שאין מלאים מים.
מ"ט?
אמר רב פפא: לפי שאין אדם רוצה שיתן את מעותיו בשדה אחת ויראה לו כשנים וכשלשה מקומות.
הכא מאי?
הכא מאי - גבי קידושי אשה - אם היו בו סלעים ונקעים של י' טפחים ואינן מלאים מים:
להקדש מדמינן לה
להקדש מדמינן לה - ונמדדין עמה:
או למכר מדמינן לה?
או למכר מדמינן לה - ואין נמדדין:
ומסתברא להקדש מדמינן לה. דאמר לה: אנא טרחנא וזרענא ומייתינא:
מתני'
ר' מאיר אומר: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן - אינו תנאי.
כל תנאי - שאין כפול:
כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי - ואע"פ שלא נתקיים התנאי נתקיימו הדברים. כגון הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז ולא פירש לכפול ואם לא תתני לי לא יהא גט - אין כאן תנאי של מאתים זוז כלל, ואפי' לא נתנה הוי גט. וכמו שמצינו שהוצרך משה רבינו ע"ה לכפול: ואם לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתוככם - שמע מינה דאי לא כפל היתה מתנתו קיימת ונוחלין ארץ גלעד אפילו לא יעברו את הירדן אע"פ שאמר: אם יעברו ונתתם לית לן מכלל הן אתה שומע לאו. וה"ה נמי דבעינן תנאי קודם למעשה מדלא אמר: תנו להם אם יעברו, משמע דאם אמר הכי לא אתי תנאה ומבטל מעשה דמתנה דקדמיה. ושמעינן נמי דבעינן הן קודם ללאו דלא אמר תחלה אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם:
שנאמר: (במדבר לב, כ) ויאמר אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן. וכתיב: ואם לא יעברו חלוצים.
רבי חנינא בן גמליאל אומר: צריך הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאפי' בארץ כנען לא ינחלו:
ר"ח אמר - אתנאי כפול לחודיה פליג, למימר דאין צריך לכפול דמכלל הן נשמע לאו, וזה שכפלו משום צורך היה הדבר לאומרו מפני דבר אחר, שאלמלא כן שכפלו יש במשמע שאם לא יעברו אף בארץ כנען שמעבר הירדן והלאה שהיו קצין בה מפני מקנה רב שלהן אף בה לא יטלו. דהכי הוה שמעינן לה: אם יעברו ונתתם להם את ארץ הגלעד בשביל כל חלקם, הא אם לא יעברו יהיו נקנסים ולא יטלו חלק לא כאן ולא כאן כלל. לכך פירש שאם לא יעברו לא יפסידו חלקם בכך (דאי אתה שומע מכלל לאו אם אינו מפרש לכתוב) ויטלו כאן וכאן על פי הגורל:
גמ'
שפיר קאמר ליה ר' חנינא בן גמליאל לר"מ?
שפיר קאמר ליה - קושיא היא. היכי יליף ר' מאיר מינה דבעינן כפילה, הא שפיר קאמר ליה ר' חנינא: דכפילה לאו למכפל אתא שלא יטלו ארץ גלעד כולה - דהא מכללא שמעינן לה. אלא למימר: ונאחזו בארץ כנען אפילו אין עוברין למלחמה:
אמר לך רבי מאיר: אי סלקא דעתך לאו לתנאי כפול הוא דאתא,
אמר לך ר' מאיר אי ס"ד - קרא לפרושי אתא, דאפילו לא יעברו לא יפסידו חלקם בכל ארץ ישראל, ולאו לתנאי כפול אתא להחזיק את התנאי שאם לא יעברו לא תהא מתנת ארץ גלעד מתנה. ואשמעינן דמכלל הן אי אתה שומע לאו אם אינו מפרשו:
לכתוב: ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם
לכתוב ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם - ועל כרחך הייתי מפרשו שאם לא יעברו לא יפסידו בא ללמדינו:
בארץ כנען
תוספות
ה"ג המקדיש שדהו בשעת היובל. פירוש בזמן שהיובל נוהג ול"ג בשנת היובל דאם כן משמע דמיירי בשנה עצמה של יובל ובהא פליגי רב ושמואל במסכת ערכין (דף כד.) חד אמר אינה קדושה כל עיקר וחד אמר קדוש ויוצא.:
אין נמדדין עמה. פירש בקונטרס להיות נגאלים בדין חומר שעורין אבל ליגאל בשוויין מיהא קדשי דאין לומר דלא קדשי כלל דהא לא גרע מבור וגת ושובך דתנן ס"פ המוכר את הבית (ב"ב דף עא.) המקדיש שדהו הקדיש כולו ואפילו בור וגת ושובך וכל שכן סלעים ונקעים:
נקדשו באפי נפשייהו. פירש בקונט' להיות נמדדים לפי מה שיש בהן ולא יעלה מדרון שבהן לחשבון כי אם קרקעית הנקעים ובריש פ' בית כור (ב"ב קג.) פרשב"ם דהכי פריך נהי דבהדי ארעא לא קדשי כלומר אם אינו רוצה למודדו עמה לפי שהיא שדה בפני עצמה ויכול לפדות כל אחד ואחד בפ"ע כאילו הקדיש שתי שדות שיכול לפדות זה בלא זה נקדשו באפי נפשייהו מכל מקום כשירצה יפדה אותן נקעים בפני עצמן לפי חשבון בית זרע חומר שעורין בנ' שקל כסף ולא נהירא דמשמע מתוך פירושו דהמקדיש שדה אחד שאין בו נקעים שאין יכול לפדותו לחצאין וליתא דהא אמרינן לעיל בפ"ק (דף כ:) המקדיש שדה אחוזה לוה וגואל לחצאין לכך נראה כפירוש הקונטרס:
אי הכי אפילו פחות מכאן נמי. ק"ק מאי אא"ב איכא הכא דהא אפי' מיירי בלא מלאים מים תקשי נמי מסלעים ונראה לר"י לפרש אי אמרת בשלמא דלא קפדינן אראוי לזריעה ניחא דפחות נמדדין עמה אבל השתא דבעינן ראוי לזריעה פחות מכאן נמי אמאי נמדדין עמה:
כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי. פי' בקונטרס ואפילו לא נתקיים התנאי נתקיימו הדברים הואיל ואין התנאי כפול כגון הרי זה גיטך אם תתני לי מאתים זוז ולא פירש לכפול ואם לא תתני לא יהא גט אין כאן תנאי של מאתים זוז כלל ואפי' לא נתנה לו המאתים זוז הוי גט כמו שמצינו שמשה הוצרך לכפול ואם לא יעברו חלוצים ונאחזו בתוככם בארץ כנען ש"מ דאי לא כפליה היתה מתנתו קיימת והיו נוחלין ארץ הגלעד ואפילו לא יעברו הירדן ואע"פ שאמר אם יעברו ונתתם להם את ארץ הגלעד דמשמע הא אם לא יעברו לא לית ליה מכלל הן אתה שומע לאו וה"ה נמי דבעינן תנאי קודם למעשה מדלא אמר תנו להם אם יעברו משמע דאם אמר הכי לא אתא תנאה ומבטל מעשה דמתנה דקדמיה ושמעינן נמי דבעינן הן קודם ללאו מדלא אמר תחלה אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם מהכא נלמוד דר"מ בעי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ר"ח בן גמליאל אומר צריך הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו פירש בקונטרס דאתנאי כפול לחודיה פליג אבל לעולם בעי תנאי קודם למעשה וקשה דהא אמר בסוף פ' השוכר את הפועלים (ב"מ דף צד.) מאן שמעת ליה דאמר בעינן תנאי קודם למעשה רבי מאיר הוא משמע דרבי חנינא בן גמליאל פליג אכולהו לכן נראה לי דפליג אכולהו:
[ת"י שאלמלא כן יש במשמע אף בארץ כו'. פרש"י שהיו קצין בה ואין נראה לר"ת אלא] דה"פ שאפי' בארץ כנען לא ינחלו לא מבעיא בארץ גלעד לא ינחלו דכיון שהיה להם ייפוי כח בארץ גלעד אם יעברו דבשביל זה נתנה להם אם כן דין הוא שהורע כחם אם לא יעברו אלא אפי' בארץ כנען שלא ייפו כחם אם יעברו שהרי בשביל זה לא נתן להם בארץ כנען אפי הכי הורע כחם אם לא יעברו אלמלא היתה הכפילות דואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען:
לה א מיי' פ"ד מהל' ערכין הלכה ב:
לו ב מיי' פ"ד מהל' ערכין הלכה יג:
לז ג מיי' פ"ד מהל' ערכין הלכה יד:
לח ד מיי' פ"ד מהל' ערכין הלכה יג:
לט ה מיי' פ"כח מהל' מכירה הלכה א , טור ושו"ע חו"מ סי' ריח סעיף א:
מ ו מיי' פ"ז מהל' אישות הלכה ה , סמ"ג עשין מח , טור ושו"ע אה"ע סי' לח סעיף כב:
מא ז מיי' פ"ו מהל' אישות הלכה ב , סמ"ג עשין מח , טור ושו"ע אה"ע סי' לח סעיף ב: