צורת הדף

מאי בינייהו?

מאי בינייהו - על כרחיך לרב הונא נמי אסורה לינשא עד שתתן שמא לא יתקיים התנאי וגט בטל ובניה ממזרים: 

איכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד.

לרב הונא - הוי גט. לרב יהודה - לא הוי גט.

וצריכא.

דאי אשמעינן גבי קידושין, בהא קאמר רב הונא משום דלקרובה קאתי, אבל גירושין דלרחקה קאתי אימא מודי ליה לרב יהודה.

דלקרובה אתי - ומיהר לקרבה אליו וגמר קידושין בפרוטה שנתן לה:

אימא מודה ליה לרב יהודה - דלא גמר למיהוי גיטא עד שתתן אולי יתפייסו בינתיים שאין אדם ממהר לרחק את אשתו:

ואי איתמר בהך, בהך קאמר רב הונא משום דאיהו לא כסיף ליה למתבעה, אבל הכא דאיהי כסיפא לה למיתבעיה, אימא מודי ליה לרב יהודה.

בהך קאמר רב הונא - דמגורשת מיד לא חשש הבעל לעכב גירושיה עד שיקבל המעות משום דלא כסיף למתבע לה:

אימא מודה ליה לרב יהודה - שהרי לא נתרצית בקידושיה עד שיתן:

צריכא.

מיתיבי: הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז, אע"פ שנתקרע הגט או שאבד - הרי זו מגורשת.

שנתקרע - קודם שנתנה:

לאחר לא תנשא עד שתתן.

ועוד תניא: אמר לה הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת - נתנה אין זקוקה ליבם, לא נתנה זקוקה ליבם.

נתנה - קודם שמת:

רשב"ג אומר: נותנת לאחיו או לאביו או לאחד מן הקרובים.

עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר לי ולא ליורשיי ומר סבר אפי' ליורשיי, דכולי עלמא מיהא תנאה הוי, תיובתא דרב יהודה? 

אבל לכ"ע תנאה הוי - ואפילו ת"ק מודה שאם פירש על מנת שתתן לי או ליורשיי שאפילו מת נותנה ליורשיו ופטורה מן החליצה דהוה ליה גט למפרע משקבלתו:

אמר לך רב יהודה: הא מני רבי היא. דאמר רב הונא אמר רבי: כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. ופליגי רבנן עליה, ואנא דאמרי כרבנן.

גופא: אמר רב הונא אמר רבי: כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי.

כאומר מעכשיו - ע"מ כך וכך דמי:

אמר רבי זירא: כי הוינן בבבל הוה אמרינן הא דאמר רב הונא אמר רבי כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי - פליגי רבנן עליה.

כי סלקי להתם

כי סלקי להתם - כשעליתי לארץ ישראל:

אשכחיה לרבי אסי דיתיב וקאמר לה משמיה דרבי יוחנן: הכל מודים באומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, לא נחלקו אלא מהיום ולאחר מיתה.

לא נחלקו - כלומר לא מספקא להו לרבנן אי תנאה אי חזרה אלא במהיום ולאחר מיתה:

והתניא: מהיום ולאחר מיתה - גט ואינו גט דברי חכמים. רבי אומר - כזה גט.

והתניא - בניחותא:

ולרב יהודה דאמר בעל מנת נמי פליגי - אדמיפלגי במהיום ולאחר מיתה ניפלגי בעל מנת?

להודיעך כח דרבי דמהיום ולאחר מיתה נמי הרי זה גט.

וניפלגי בעל מנת להודיעך כח דרבנן?

כח דהיתירא עדיף:

על מנת שאתן לך מכאן וכו': פשיטא?

פשיטא - דאם לא נתן לה בתוך ל' אינה מקודשת:

מהו דתימא לאו תנאה הוא ולזרוזיה קאמר - קמ"ל:

לאו תנאה הוא - ולא קפדה אשלשים יום אלא לזרוזיה בעלמא קאמרה:

על מנת שיש לי מאתים זוז וכו': וניחוש שמא יש לו

ויש לו - משמע שיש עדים שיש לו, הא לאו הכי אינה מקודשת ומותרת לאחר - ואמאי ניחוש שמא יש לו:

ועוד, תניא: חיישינן שמא יש לו? 

לא קשיא.

הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק:

קידושי ודאי הוו - אם אנו יודעים שיש לו. ונפקא מינה שאם בא אחר וקידשה - אינה מקודשת. וכי לא ידעינן - חיישינן שמא יש לו ואינה מותרת לאחר. ומיהו צריכה גט מן השני, דשמא לא היו הראשונים קידושין:

ע"מ שאראך מאתים זוז וכו': תנא לא נתכונה אלא לראות משלו:

לא נתכוונה זו אלא לראות משלו - לפיכך אם הראה על השלחן שלפניו והוא שולחני והמעות אינם שלו - אינה מקודשת:

ואם הראה לה על השלחן אינה מקודשת: פשיטא? 

לא צריכא דאע"ג דנקט דמי בעיסקא:

בעיסקא - למחצית שכר, היו לפניו על שולחנו להחליף ולהשתכר: 

מתני' 

על מנת שיש לי בית כור עפר - הרי זו מקודשת ויש לו.

בית כור - מקום הראוי לזרוע ל' סאין וחשבינן לכל סאתים מאה על חמשים כחצר המשכן חמשים על חמשים לבית סאה, ובית כור אלף ות"ק אורך על נ' רוחב. ואם אתה מרבעו תמצאנו מאתים ושבעים ושלשה וה' טפחים על מאתים ושבעים ושלשה וה' טפחים ועוד דבר מועט:

על מנת שיש לי במקום פלוני - אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת. 

על מנת שאראך בית כור עפר - הרי זו מקודשת ויראנה.

ואם הראה בבקעה - אינה מקודשת:

ואם הראה בבקעה - הרי ליך בקעה גדולה ובה כמה בתי כורין - ואין אחד מהן שלו:

גמ' 

וניחוש שמא יש לו?

ועוד, תניא: חיישינן שמא יש לו? 

ל"ק. הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק.

למה לי למיתנא גבי ארעא ולמה לי למיתנא גבי זוזי?

צריכא.

דאי אשמעינן גבי זוזי משום דעבידי אינשי דמצנעי 

זוזי הוא דעבידי אינשי דמצנעי - והתם הוא דחזינא אי יש לו הוו קידושי ודאי לא חזינא הוו קידושי ספק:

אבל ארעא אימא אי דאית ליה ארעא קלא אית ליה - קמ"ל:

אבל ארעא - אי לא ידעינן דיש לו, אפילו קידושי ספק ליכא. דמאן דאית ליה ארעא קלא אית ליה - קמ"ל מדתננהו גבי הדדי, למימרא דארעא כי זוזי - מה התם יש לו - ודאי, אין לו - ספק. אף קרקע יש לו ודאי, אין לו ספק: 

על מנת שיש לי במקום פלוני אם יש לו וכו': פשיטא?

מהו דתימא אמר לה: מאי נפקא לך מינה אנא טרחנא ומייתינא - קמשמע לן:

מאי נפק' ליך מינה - אם רחוק הוא אנא טרחנא ומייתינא התבואה לביתי:

על מנת שאראך בית כור עפר: תאנא לא נתכוונה זו אלא לראות משלו:

ואם הראה בבקעה אינה מקודשת: פשיטא לא צריכא דנקיט בדיסתורא.

בדיסתורא - אריסות:

גבי הקדש תנן