להשיאו אשה - סתמא בעי בדיקה:

להוציא ממנו אשה - שנשא כבר מסתמא לא מפקינן:

כל שסיחתו בבבל - שמספר בלשון אנשי בבל משיאין לו אשה דמחזקינן ליה מבבל:

דאיכא רמאי - שמלמדים שיחת בבל להחזיקו במיוחסים:

דהוה אמר ליה - רבי יוחנן:

נסיב ברתאי - ולא היה חפץ בה מפני שהיא מארץ ישראל והוא היה מבבל:

אורייתין כשירה ברתין לא כשירה - תלמידי אתה ותורתי כשירה לך ובתי אינך חפץ:

מאי דעתך - שאתה מחזיק בבבל במיוחסים דתנן (לעיל דף סט.) עשרה יוחסין כו' וסבור אתה שעלו כל הפסולין:

מהיכא נסיבנא - איזו אשה מיוחסת:

זיל בתר שתיקותא - שאל לך משפחה שתקנית שסתם בני מריבה הם פסולין שמתוך פסולן שהיו פורשים מהם נטרו איבה והחזיקו במריבה ומיוחסת דבבל היינו שתיקותא מתוך שהם שתקנים הוחזקו במיוחסים א"כ הבא לבדוק בבבל אינו בודק אלא בשתיקה לבדוק בשתקנים:

לבי בר שפי חלא - שם האיש שופה חומץ כמו השופה יין לחבירו (ב"מ דף ס.):

ואין מניחין אותו - מן השמים לידבק בחבירו לכך הטילו מן השמים מריבה ביניהן:

בריאה - מיוחסת ונקייה:

מתה - ממזרים גמורים כולם:

חולה - רובם כשרים ומיעוטן פסולין כחולים הללו שרובן לחיים:

גוססת - רובן פסולין ומיעוטן כשרין:

עד היכן היא בבל - ליחס:

עד נהר עזק עד נהר יואני - לפי הענין נראה שבבל בין שני נהרות גדולים חדקל ופרת מציעים אותה ביניהם זה מן המזרח וזה מן המערב ובאין ומושכין מן הדרום לצפון וסופו של פרת שופך בחדקל כל זה יש ללמוד מכאן ארץ ישראל בדרומה של בבל דכתיב (ירמיהו א) מצפון תפתח הרעה כלומר בבל בצפון ופרת יורד מארץ ישראל לבבל כדאמר בעלמא (שבת דף סה:) מיטרא במערבא סהדא רבה פרת וקא בעי גמרא מה שבין ב' הנהרות פשיטא לן דבבל היא אלא משפת חדקל ולחוץ עד היכן מתפשט רחבה של בבל אמר רב עד נהר עזק ושמואל אמר עד נהר יואני:

לעיל בדיגלת עד היכן - למדנו רחבה שבין שני הנהרות ועוד להלן מחדקל עד נהר עזק וצריכין לידע ארכה כמה:

לעיל בדיגלת - לצד דרום עד היכן:

עד בגדא ואוונא - מקומות הם סמוכות זה לזה וחדקל מפסיק ביניהן:

ושמואל - מוסיף בארכה לדרום עד מושכני:

כגולה - פומבדיתא קרוי גולה בראש השנה (דף כג:):

לתחתית בדיגלת עד היכן - לצפון ועל שפת חדקל במזרחה של בבל עד היכן אורכה משוך לצפון:

תתאה - התחתונה לפי ששתים היו זו עליונה וזו תחתונה דרך משיכת הנהר ויחוס של בבל עד התחתונה ולא היא בכלל:

חדא כשירה - העליונה:

וחדא פסולה - התחתונה:

ואפי' נורא לא מושלי אהדדי - כדי שלא יהו רגילים אצלם שלא להתחתן בם:

דפסולתא הא דמשתעיא מישנית - וסימן זה יהא בידך שלא תטעה אי זו פסולה הך דמשתעי בלשון מישן שהיא קרובה למישן ואמר לעיל מישן מיתה:

בפרת - על שפת פרת במערבה של בבל עד היכן ארכה משוך לדרום:

עד גישרא דפרת - שמואל היה מוסיף:

לייט - כל שיסמוך על זה שאין יחוסה של בבל משוך כל כך:

אדשמואל לא לייט - בתמיה והרי הוא מוסיף:

אדשמואל לא לייט - דכי אמרה שמואל למילתיה פוחת היה ולא מוסיף ובימי שמואל היה הגשר למטה מאקרא דתולבקני:

תוספות

כאן להשיאו אשה. פי' מיוחסת מד' אמהות דאי משום ישראלית לא צריך להיות בחזקת כשר דבלאו הכי מותר בישראלית כדאמר בעלמא (יבמות דף מה.) גבי עובד כוכבים הנולד מעובד כוכבים הבא על בת ישראל דאמרי' ליה זיל גלי או נסיב בת מינך אלמא משמע דבמקום שאין מכירין אותו נותנין לו ישראלית ומותר לישאנה:

עד היכן היא בבל. פי' בקונטרס דלפי הענין נראה שבבל היתה בין שני נהרות גדולים הללו חדקל ופרת זה מן המזרח וזה מן המערב ובאין ומושכין מן הדרום לצפון וסופו של פרת שופך בחדקל כל זה יש ללמוד מכאן ארץ ישראל בדרומה של בבל כדכתיב מצפון תפתח הרעה אלמא דבבל מצפון ופרת יורד מארץ ישראל לבבל כדאמר בעלמא (שבת דף סה:) מיטרא במערבא סהדא רבא פרת שמימיו היו רבין ומלאים על שפתיו וקא בעי גמרא מה שבין שתי הנהרות פשיטא לן דבבל הוא אבל משפת חדקל ומבחוץ עד היכן מתפשט רוחבה של בבל אמר רב עד נהר עזק ור"ת פי' שנהר פרת היה בא ומושך מן הצפון לדרום שהרי נהר פרת בא מקדמת עדן וגן עדן הוא מצפון של עולם. וארץ ישראל לדרום ופרת בא מעדן והיה מושך מצפון לדרום והא דאמר מיטרא במערבא סהדא רבא פרת דמשמע דמושך מדרום לצפון י"ל דה"ק שהמים של פרת רבים כל כך שיחזרו המים למקום שבאו דהיינו מדרום לצפון: