צורת הדף

זונה משוי לה

זונה משוי לה - ללקות כהן הבא עליה עוד משום זונה שהרי נבעלה בעילת זנות מאסור לה:

חללה לא משוי לה.

חללה לא משוי לה - ואין כהן שני הבא עליה לוקה משום חללה:

חזר ובא עליה - עשאה חללה.

חזר ובא עליה - הוא או כהן אחר עשאה חללה שהרי אסורה לו משום זונה שאינו נוהג אלא בכהונה:

אמר רב יהודה: כהן גדול באלמנה לוקה שתים.

כ"ג באלמנה כו' - וה"ה לכהן הדיוט בגרושה וחללה דהא מיגמר גמירי מהדדי מה כאן זרעו חולין אף להלן זרעו חולין הלכך בכהן הדיוט נמי איכא לא יחלל:

אחת - משום (ויקרא כא, ז): לא יקח.

לא יקח - משום קידושין ובביאה שלאחר קידושין הוא דקאמר לוקה שתים:

ואחת - משום (ויקרא כא, ו): לא יחלל.

משום לא יחלל - שחילל אותה:

ולילקי נמי משום (ויקרא כא, טו): לא יחלל זרעו?

ולילקי נמי - משום חילול זרעו:

בשלא גמר ביאתו.

בשלא גמר ביאתו - דליכא חילול זרע אבל היא נתחללה בהעראה כדתנן ביבמות (דף נג:) אחד המערה ואחד הגומר קנה ולא חילק בין ביאה לביאה:

מתיב רבא: אלמנה וגרושה

אלמנה וגרושה - בא על אלמנה שהיא גרושה:

לוקה משום שני שמות.

משום שני שמות - משום אלמנה ומשום גרושה:

מאי לאו שני שמות ותו לא?

לא, שני שמות על זה ושני שמות על זה.

שני שמות על זה כו' - ודאי שני שמות דקתני גרושה ואלמנה קאמר ומיהו על כל אחת לוקה שתים משום לא יקח ומשום לא יחלל:

אי הכי אימא סיפא: גרושה וחלוצה אינו חייב אלא על אחת?

אלא על אחת - על שם גרושה הוא חייב על כל חיובים התלוים בה אבל על חלוצה לא דחלוצה לאו דאורייתא אלא דרבנן:

ה"ק: אינו חייב אלא על אחת, ולעולם שני שמות.

וחלוצה דרבנן?

והתניא: גרושה - אין לי אלא גרושה, חלוצה מנין?

תלמוד לומר: ואשה?

מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.

אמר אביי: קידש

קידש - כ"ג או כהן הדיוט אחת מן הפסולות האמורות בענין:

לוקה.

בעל - לוקה.

קידש לוקה - משום לא יקח.

לא יקח - קידושין משמע שהן הקונים אותה:

בעל לוקה - משום: לא יחלל.

רבא אמר: בעל - לוקה, לא בעל - אינו לוקה.

בעל לוקה - בעל אחר קידושין לוקה שתים לא בעל אינו לוקה אפי אחת:

משום דכתיב: לא יקח ולא יחלל.

מה טעם לא יקח משום לא יחלל.

ומודה אביי במחזיר גרושתו, שאם קידש ולא בעל שאינו לוקה.

ומודה אביי - אע"ג דמחייב מלקות אקידושין באיסור כהונה הכא הוא דכל חד וחד לאו באנפי נפשיה ולא תלה הכתוב את זה בזה בפירוש אבל ישראל המחזיר גרושתו משנשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה אע"ג דכתיב לא יוכל לשוב לקחתה דהיינו אזהרה שלא יקדשנה מודה הוא דאינו לוקה עד שיבעל דבהדיא תלה רחמנא קידושין בביאה:

(דברים כד, ד) לקחתה להיות לו לאשה אמר רחמנא והא ליכא.

לקחתה להיות לו לאשה - דכיון דקיחה הוא קידושין להיות לו לאשה אישות של ביאה קאמר:

ומודה רבא:

ומודה רבא - אע"ג דבעי באיסור כהונה תרתי דוקא ביאה אחר קידושין הוא דבעי דאקידושין לחודייהו לא לקי:

בכהן גדול באלמנה. שאם בעל ולא קידש - שלוקה.

אבל בעל ולא קידש - מודה הוא שהבעילה אינה תלויה בקידושין דלא יחלל אמר רחמנא והרי חילל:

ולא יחלל זרעו בעמיו אמר רחמנא, והרי הוא חילל.

ושניהם מודים במחזיר גרושתו, שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה.

ושניהם מודים במחזיר גרושתו - אע"פ שלדברי שניהם כהן בפסולה לו לוקה על ביאה בלא קידושין מודים הם בישראל המחזיר גרושתו משנישאת שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה:

דרך ליקוחין אסרה תורה:

ה"ג דרך ליקוחין אסרה תורה - על הביאה לא פרט לאו אלא על ידי ליקוחין דלא יוכל לשוב לקחתה כתיב:

רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל:

תניא: רבי יהודה אומר: בת גר זכר כבת חלל זכר.

והדין נותן. מה חלל שבא מטפה כשרה - בתו פסולה,

בתו פסולה - כדאמרן לעיל (דף עז.) מקיש זרעו לו מה הוא מחלל זרעו אף בנו מחלל זרעו:

גר שבא מטפה פסולה - אינו דין שבתו פסולה?

מה לחלל שכן יצירתו בעבירה.

יצירתו בעבירה - שנתעברה אמו באיסור אבל עובד כוכבים בעובדת כוכבים אין עיבורו באיסור:

כהן גדול באלמנה יוכיח, שאין יצירתו בעבירה בתו פסולה.

מה לכהן גדול באלמנה שכן ביאתו בעבירה.

שכן ביאתו בעבירה - באלמנה זו לפיכך בת הנולדה מהן פסולה לכהונה שהרי יצירתה בעבירה תאמר בגר שנשא ישראלית שביאתו בהיתר:

חלל יוכיח.

חלל יוכיח - שנשא ישראלית שאין ביאתו בעבירה:

וחזר הדין, לא ראי זה כראי זה. הצד השוה שבהן שאינן ברוב הקהל.

שאינן ברוב הקהל - שחלוקין משאר קהל שזה יצירתו בעבירה וזה ביאתו בעבירה:

אף אני אביא את הגר שאינו ברוב הקהל ובתו פסולה.

אף אני אביא גר שאינו ברוב קהל - שבא מטפה פסולה:

מה להצד השוה שבהן - שכן יש בהם צד עבירה?

לא תימא כהן גדול באלמנה יוכיח, אלא אימא מצרי ראשון יוכיח.

מצרי ראשון - שנשא מצרית ראשונה שאין יצירתו בעבירה ולא ביאתו בעבירה ובתו פסולה דהא שניה היא ורחמנא אמר דור שלישי:

מה למצרי ראשון שכן אינו ראוי לבא בקהל.

חלל יוכיח.

וחזר הדין לא ראי זה כראי זה.

הצד השוה שבהן שאינן ברוב קהל ובתו פסולה.

שאינן ברוב קהל - שזה יצירתו בעבירה וזה אינו ראוי לבא בקהל וגר אינו ברוב קהל שבא מטפה פסולה:

אף אני אביא את הגר שאינו ברוב קהל ובתו פסולה.

מה להצד השוה שבהן שכן פוסלים בביאתם.

פוסלין בביאתן - את אשה מן הכהונה כדתניא לעיל בפירקין (דף עד:) בן ט' שנים ויום א' גר עמוני ומואבי כו' תאמר בגר שאינו פוסל בביאתו:

ורבי יהודה - גר נמי פוסל בביאתו.

ומייתי לה במה הצד מהאי דינא:

מהאי דינא - מה חלל שבא מטפה כשרה פוסל גר שבא מטפה פסולה לכ"ש כו':

ר' אליעזר בן יעקב אומר גר:

תניא רבי שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה.

רש"א כו' - הרי ארבע מחלוקת בדבר לר"י בת גר זכר פסולה ואפי' נשא ישראלית לר' אליעזר אי איכא צד אחד ישראל מכשיר ומיהו גר וגיורת בתו פסולה ולר' יוסי אפי' גר שנשא גיורת בתו כשרה ומיהו הורתה ולידתה בקדושה בעי ור' שמעון אפי' גיורת עצמה מכשיר ובלבד שלא תהא ראויה לביאה בגיותה דתיפוק לה מכלל זונה:

שנאמר (במדבר לא, יח): וכל הטף בנשים החיו לכם.

והלא פינחס היה עמהם.

והרי פינחס היה ביניהם - בין היוצאים למלחמת מדין שנאמר להם המקרא הזה:

ורבנן: החיו לכם - לעבדים ולשפחות.

וכולן מקרא אחד דרשו.

(יחזקאל מד, כב) אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל.

רבי יהודה סבר: עד דאית כל זרע מישראל.

כל זרע - כלומר כל עיקר הקרוי זרע היינו מן האב לאפוקי בת גר זכר:

רבי אליעזר בן יעקב סבר: מזרע - ואפילו מקצת זרע.

מקצת זרע - אפי' זרע כחוש כגון מן האם גר שנשא ישראלית:

רבי יוסי סבר: מי שנזרעו בישראל.

מי שנזרעו בישראל - שתהא הורתה בקדושה:

רבי שמעון בן יוחי סבר: מי שנזרעו בתוליה בישראל.

אמר ליה רב נחמן לרבא