רש"י ג' ע"ב
ואי דלא אפקרינהו.אי לשמואל דאמר כולם מבורו למדנו, היינו בור?
אי דלא אפקרינהו לשמואל דאמר - התם בהמניח את הכד (לקמן דף כח) כל תקלה בור הוא ואע"ג דלא הפקיר היינו בור:
ואי לרב דאמר כולם משורו למדנו, היינו שור?
ולרב דאמר - כל תקלה שלא הפקירה משור למדנו מה שור שהוא ממונו ואם הזיק חייב אף כל ממונו אם הזיק חייב:
היינו שור - ולאו תולדה דבור נינהו ובשור אמרן לעיל תולדה דשור כי שור ואפי' לשמואל נמי דאמר תולדה דבור נינהו מאי חזית לאוקומי מילתא דרב פפא אתולדה דבור מאי שנא בור דחייב שכן תחילת עשייתו וכו':
מאי שנא בור, שכן תחלת עשייתו לנזק, וממונך, ושמירתו עליך.
הני נמי, תחלת עשייתן לנזק, וממונך ושמירתן עליך?
הני נמי תחלת עשייתן - תחילת מה שנעשו בור דהיינו כשהונחו לשם היו עומדים לנזק:
אלא תולדה דבור כבור.
וכי קאמר רב פפא, אתולדה דמבעה.
וכי קאמר רב פפא - תולדה לאו כאב דידה, אתולדה דמבעה:
מאי ניהו?
פלוגתא דשמואל ורב במבעה - לקמן בשמעתין:
אי לשמואל דאמר מבעה זו שן, הא אוקימנא תולדה דשן כשן?
אי לרב דאמר מבעה זה אדם, מאי אבות ומאי תולדות אית ביה?
וכי תימא, אב ניעור תולדה ישן?
אדם ניעור - היינו אב:
והתנן, "אדם מועד לעולם, בין ער בין ישן"?
אדם מועד - ער וישן בשילהי פ"ב:
אלא אכיחו וניעו.
אלא - תולדה דאדם היינו כיחו וניעו, כיחו רוק הפה ניעו ליחת החוטם (רוק היוצא מתוך גופיה אגב כח):
היכי דמי?
אי בהדי דאזלי קמזקי, כחו הוה?
אי בהדי דאזלי מזקי - שנפל על השיראים וטנפוה או לתוך המשקין ונמאסו:
כחו הוא - והיינו אדם גופו וחייב:
אי בתר דנייח, בין לרב בין לשמואל היינו בור?
אי בתר דנייח - אחר נוח הרוק לארץ הזיקו שהוחלק אדם בהם:
בין לרב בין לשמואל היינו בור - דהא ודאי תקלה דאפקרה היא:
אלא תולדה דמבעה, כמבעה.
וכי קאמר רב פפא, אתולדה דאש.
תולדה דאש מאי ניהו?
אילימא, אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו, ונפלו ברוח מצויה, והזיקו?
ברוח מצויה - דאי ברוח שאינה מצויה הוי אונס ולא מחייב אבל ברוח מצויה הוי תולדה דאש שהרי אש נמי הרוח מוליכה:
היכי דמי?
אי בהדי דאזלו קא מזקי, היינו אש?
מ"ש אש, דכח אחר מעורב בהן, וממונך ושמירתו עליך, הני נמי, כח אחר מעורב בהן, וממונך ושמירתן עליך?
דכח אחר מעורב בה - והוה ליה לאסוקי אדעתיה:
אלא תולדה דאש, כאש.
וכי קאמר רב פפא, אתולדה דרגל.
רגל! הא אוקימנא תולדה דרגל כרגל?!
בחצי נזק צרורות.
בחצי נזק צרורות - שהיתה מהלכת והתיזה צרורות ברגליה ושיברו את הכלים דקי"ל דהלכתא גמירי לה למשה מסיני דממונא הוא ולא קנס ואע"ג דפלגא נזק של נגיחה הוי קנס כדאמרינן לקמן האי פלגא נזקא ממונא הוא והלכך לאו תולדה דקרן הוא אלא דרגל דמכח רגל הוא דאתו וכרגל לא הוי דרגל משלם נזק שלם והיינו דרב פפא:
דהלכתא גמירי לה.
ואמאי קרי לה תולדה דרגל?
ואמאי קרי לה תולדה דרגל - הואיל ואינה משלמת כמותה:
לשלם מן העלייה.
לשלם מן העלייה - שאם הזיקה יותר ממה שהיא שוה משלם ההיזק מביתו כי רגל דכתיב בה ברגל מיטב שדהו וגו' ולא הויא כי קרן דאין המזיק משלם אלא מגופו כדכתיב (שמות כא) ומכרו את השור החי וחצו את כספו ואם הזיק יותר על כדי דמיו מפסיד הניזק:
והא מבעיא בעי רבא?
דבעי רבא, "חצי נזק צרורות, מגופו משלם, או מן העלייה משלם?".
לרבא, מבעיא ליה, לרב פפא פשיטא ליה.
לרבא דמבעיא ליה, אמאי קרי לה תולדה דרגל?
ולרבא אמאי קרי לה תולדה דרגל - לפוטרו ברה"ר כי רגל דרגל אינה חייבת אא"כ נכנסת לרשות הניזק והזיקה דכתיב בה ושילח את בעירה וביער בשדה אחר והיינו ברשות הניזק:
לפוטרה ברה"ר:
המבעה וההבער כו': מאי מבעה?
רב אמר, מבעה זה אדם.
ושמואל אמר, מבעה זה השן.
רב אמר, מבעה זה אדם. דכתיב, (ישעיהו כא) "אמר שומר, אתא בקר, וגם לילה, אם תבעיון בעיו".
אמר שומר - אמר הקב"ה:
אתא בקר - גאולה לצדיקים:
וגם לילה - חשך לרשעים אם תשובו בתשובה ותבקשו מחילה בעיו אלמא באדם כתיב בעיו:
ושמואל אמר, מבעה זה השן. דכתיב (עובדיה א) "איך נחפשו עשו, נבעו מצפוניו".
מאי משמע?
כדמתרגם רב יוסף. "איכדין איתבליש עשו, אתגלין מטמרוהי".
איגליין - תרגומו של נבעו אלמא נבעו לשון גילוי הלכך אמר מבעה זה השן דמבעה לשון מגולה הוא דהיינו שן שפעמים מגולה ופעמים מכוסה:
ורב מאי טעמא לא אמר כשמואל?
אמר לך, מי קתני "נבעה"?
נבעה - דמשמע הוא עצמו נבעה נגלה מבעה קתני שהוא מבעה דבר אחר:
ושמואל מ"ט לא אמר כרב?
אמר לך, מי קתני בועה?
בועה - לשון בעיו:
מכדי, קראי לא כמר דייקי, ולא כמר דייקי.
רב מ"ט לא אמר כשמואל?
תנא, "שור", וכל מילי דשור.
ושמואל נמי, הא תנא ליה שור?
אמר רב יהודה, תנא שור לקרנו, ומבעה לשינו.
תנא שור לקרנו ומבעה לשינו - ולקמן פריך רגל מאי שייריה:
והכי קאמר, לא ראי הקרן שאין הנאה להזיקו, כראי השן שיש הנאה להזיקה.
לא ראי הקרן שאין הנאה כו' - בעל כרחיך הכי מפרש לא ראי הקרן שאין הנאה להזיקו כראי השן כו' כלומר דאי כתב רחמנא קרן דחייב לא אתיא שן מיניה דקרן אין הנאה להזיקו שן יש הנאה להזיקו:
_______________________________________________
תוספות
תוד"ה משורו למדנו
משורו למדנו - היינו קרן דשן ורגל פטורין ברה"ר ובאבנו וסכינו אין לחלק בין תמות למועדות דלא שייך לחלק אלא בבעלי חיים.
וא"ת היכי גמר מושר מה לשור שכן ב"ח וכוונתו להזיק?
ומפרש רשב"ם דאתי מבור ושור ממה הצד.
ולקמן גבי הצד השוה דקאמר אביי לאתויי אבנו וסכינו לא גרס אי לרב דאמר כולם משורו למדנו היינו שור דלרב א"ש דבמה הצד אתי' כדפרשי'.
אבל קשה, כיון דמבור נמי יליף לפטור בהו כלים כבור ולקמן בהמניח (דף כח.) מחייב בהו רב כלים גבי נשבר כדו:
תוד"ה וממונך
וממונך. לאו דוקא גבי בור דלאו ממונא הוא וכן גבי אש דפשיטא דאם הדליק גדישו של חבירו באש של אחר דחייב:
תוד"ה תולה ישן
תולדה ישן - הוה מצי למפרך דלקמן מוקי מתניתין בישן שדרכו להזיק וקרי ליה אב אלא דבלאו הכי פריך שפיר:
תוד"ה והתנן
והתנן אדם מועד לעולם - לא פריך דישן נמי הוי אב כדדרש עלה בגמרא בפ' כיצד (לקמן דף כו:) מפצע תחת פצע דהא לא מייתי הכא קרא אלא מייתי דהוי כיוצא בו:
תוד"ה כיחו וניעו
כיחו וניעו - פירש הקונטרס מי האף וקשה לר"ת דבפ' דם הנדה (נדה דף נה: ושם) קתני כיחו וניעו ומי האף ונראה דכיחו הוא היוצא מן הגרון בכח וניעו הוא היוצא מן הפה על ידי נענוע:
תוד"ה לפוטרו ברה"ר
לפוטרו ברה"ר - וא"ת אמאי פשיטא ליה טפי מלשלם מן העלייה?
וי"ל כיון דמן הדין היה משלם נזק שלם ואתי הלכתא דלא משלם אלא חצי נזק אם כן אתי הלכתא להקל ולא להחמיר:
תוד"ה אמאי קרי לה תולדה דרגל
אמאי קרי לה תולדה דרגל - אע"ג דדמי לרגל כיון שדינה חלוק היה לו לקרות לה שם בפני עצמה:
תוד"ה כדמתרגם רב יוסף
כדמתרגם רב יוסף - נקט רב יוסף לפי שהיה בקי בתרגום שיש כמה ענייני תרגום ולא כדפירש בעלמא לפי שהיה סגי נהור ודברים שבכתב אי אתה רשאי לומר על פה ולכך היה אומר תרגום דמשום עת לעשות אמר התם דשרי ואין לך עת לעשות גדול מזה:
תוד"ה לא ראי הקרן שאין הנאה להזיקו
לא ראי הקרן שאין הנאה להזיקו - ופשיעה פשע שהיה לו לשמור שורו שבקל היה יכול לשומרו שאין דחוקה להזיק כיון שאין הנאה להזיקה אבל שן שיש הנאה להזיקה הוי כעין אונס שלא היה יכול לשומרה כל כך כיון שהשן דחוק לאכול להנאתו ולא ראי השן שאין כוונתו להזיק ואין יצרה תקפה ובקל יכול לשומרה כראי הקרן דכוונתו להזיק ויצרה תקפה ואין יכול לשומרה כל כך יפה: