אפומא דחד - ונמצא שהפסידו שלא כדין:

דמגיסתא - בני כפר שאין יודעין לדון במשפט:

בי דוואר - שלטון:

חד אמומתא שדו ליה - על פי עד אחד אין מוציאין ממון אבל מחייבין בעל דין שבועה להכחיש העד כדין תורה לשון אחר דמגוזתא אנסין בחזקה כמו אתו גוזאי וקא מחו ליה (מגילה  כח.) סריסים (של בית רבי) העומדין לרדות בחזקה:

והאמר מר זבין מעכו"ם כו' - בבבא מציעא בהמקבל:

ארבעית - הרבעת:

מתני' הרי אלו שלו - דמסתמא נתייאשו הבעלים מיד וקננהו היאך ביאוש ושינוי רשות:

אם נתייאשו - הבעלים דשמעינן דאייאוש דאמר ווי לחסרון כיס אבל סתמא לא וקשיא לסטים דסיפא אלסטים דרישא ובגמרא פריך ומשני לה חדא בלסטים עכו"ם וחדא בליסטים  ישראל דמייאש מסתמא:

נחיל - גיור"א:

לא יקוץ את הסוכה - נתיישבו דבורים על סוכת חבירו וירא ליטלן אחת אחת שלא יברחו לא יקוץ את הסוכה להוליכן כולן ביחד ואפילו ע"מ ליתן דמים:

גמ' אם נטל - חמור מן המוכסין:

יחזיר לראשונים - ופליגא ברייתא אמתני':

יאוש כדי - שנתייאשו הבעלים ביד מוכס לא קנה המוכס ביאוש לבדו בלא נתינת דמים או שינוי מעשה וכי אתא ליד שני באיסור אתא לידיה:

אם בא להחזיר - שחסיד הוא:

יחזיר לבעלים הראשונים - ולא למוכס:

בגיותא - בגאוה ובזרוע:

אמרי מימר - צא ותן לו ואין חובטין במקלות לשון אחר דאמרי לנגזל מי יימר כדקאמרת הבא עדים שגנבו ממך:

מחשבתו מטמאתן - חישב עליהם בדבר שאין בו חסרון מלאכה כגון לעוצבא ולמטה ירדו לטומאה מיד:

ושל עבדן - שאומנותו בכך סתמיה למכירה הלכך אין מחשבתו מחשבה שאם יבאו בני אדם לקנותו ימכרנו להן ונמצא שסופן למנעלין ועדיין לא נגמרה מלאכתן לכך:

של גזלן אין מחשבתו מטמאתן - דלאו דידיה הוא דכיון דידע מאן שקליה מיניה לא מייאש:

ושל גנב מחשבתו מטמאתן - דאייאוש מרייהו דלא ידעי למאן יתבעו. חילוף הדברים גזלן כיון דשקליה מיניה בהדיא ולא מצי קאי באפיה מייאש גנב סבר בחישנא ליה ומשכחינא  ליה:

בסתם - דלא שמעינן דמייאש דבהא פליגי דמר סבר סתם גניבה יאוש בעלים הוא ולא סתם גזילה ומר סבר חילוף הדברים כדפרישית:

אבל בידוע - דשמעינן דמייאש:

דברי הכל יאוש כדי קני - ואפי' גנב לר"ש וגזלן לרבנן:

בידוע נמי מחלוקת - דאי נמי דשמעינן דמייאש אמרי רבנן בגזלן דלא הוי יאוש דכל שעתא דעתיה למנקטיה בדינא וכן גנב לרבי שמעון:

דתנן במתניתין - הך מתניתין דעורות דטהרות דקתני לפי שלא נתייאשו הבעלים:

שאין יאוש לבעלים - אין יאושן יאוש:

מוכס גזלן - לסטים גנב:

ומשני בלסטים מזויין - דגזלן הוא:

היינו גזלן - והא תנא ליה מוכס:

אנס - דקתני גבי גזלן הוי חמסן דיהיב זוזי:

ורבי שמעון היא - דאמר גזלן קני:

תוספות

ולא אמרן אלא חד אבל בתרי לא. וא"ת והא לעיל שרי להפקעת הלואה וא"כ מפסידים אותו הרבה שאם היה רוצה יכול לכפור וי"ל דמכל מקום לא משמתינן ליה כיון שאין משלם על ידם אלא מה שחייב לו:

ליכא משום דינא דבר מצרא. פירשתי בפרק המקבל (ב"מ דף קח:):

עד דמקבל עילויה כו'. אומר ר"ת דהיינו דוקא כשישראל רוצה ליתן לו כמו שנותן לו העכו"ם אבל אם העכו"ם רוצה ליתן לו יותר אין להפסיד בשביל כן:

תנא ואם נטל כו'. מפורש לעיל במרובה (דף סז:):

רבה אומר בידוע נמי מחלוקת. והא דאמר במרובה (לעיל דף סח.) ואף רבי אלעזר סבר חיוביה לאחר יאוש כו' עד דפריך ודלמא דשמעי' דאייאש האי פירכא לא אתי אליבא דרבה דאיהו לא מפליג מידי בין סתם לידוע:

לפי שאין יאוש לבעלים מתנינן לה. אין מגיה המשנה אלא כך מפרש שלא נתייאשו הבעלים בלבם אפילו אומרים שנתייאשו:

היינו גזלן. ואפי' למ"ד לסטים מזויין גנב הוא לענין שמשלם כפל אבל מ"מ גזלן הוא דמקרי:

ת"ש הגנב והגזלן. ומשום דמיטמר מאינשי קרי ליה גנב אע"ג דלא משלם כפל למ"ד (שם) גזלן הוא: