דאי תנא: "מציאה" - הוה אמינא, מציאה הוא דרמו רבנן שבועה עליה.

משום, דמורי ואמר: "חבראי לאו מידי חסר בה.

דמורה ואמר - מורה היתר לעצמו, לאחוז בה בלא משפט:

לאו מידי חסר - אינו מפסיד כלום. בחנם באה לו, ואף בלא טורח:

- איזל, אתפיס, ואתפליג בהדיה".

אבל מקח וממכר, דליכא למימר הכי,

אבל מקח וממכר דליכא למימר הכי - ואף על גב שזה גם הוא נתן את המעות למוכר - כדאוקמינן לקמן: "דנקט מתרוייהו - חד מדעתיה וחד בעל כרחיה", וכשיחלוקו - יטול זה חצי מעותיו וזה חצי מעותיו?

- אפילו הכי חסרון הוא אצלו - דאי לא הוה צריך לה, לא הוה מהדר אבתרה למזבנה. וזה שבא לחלוק וליתן חצי דמים - שלא כדין מחסרו:

- אימא לא.

ואי תנא: "מקח וממכר" - [מקח וממכר] הוא דרמו רבנן שבועה עליה.

משום דמורי ואמר: "חבראי דמי קא יהיב, ואנא דמי קא יהיבנא,

דמי קא יהיבנא - דמים אני רוצה ליתן:

השתא דצריכא לדידי - אשקליה אנא, וחבראי ליזיל לטרח ליזבן".

אבל מציאה - דליכא למימר הכי.

אבל מציאה דליכא למימר - חברי ילך וימצא אחרת - זה ודאי מחסרו ממון:

- אימא לא.

צריכא.

מקח וממכר? ולחזי זוזי ממאן נקט?

ולחזי זוזי ממאן נקט - נשאל את המוכר ממי קיבל דמיה. דתניא בקדושין: (דף עג:) נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי?

ואע"ג דמסיים: בד"א שמקחו בידו, אבל אין מקחו בידו - אינו נאמן - שלא נתן לב לדבר כל כך להיות זכור, מאחר ששניהם חזרו אחריו בפיסוק דמיה?

הא אוקימנא התם בדנקט זוזי מתרוייהו מחד מדעתיה ומחד בע"כ, דכיון דלא עליה רמיא לאסהודי, לא דק כולי האי להיות נזהר משהלכו מלפניו, הי מדעתיה והי בע"כ. אבל היכא דלא קיבל דמים אלא מחד - מידכר דכיר ליה:

לא, צריכא.

דנקט מתרוייהו - מחד מדעתיה ומחד בעל כורחיה. ולא ידענא, מי הוא מדעתיה ומי הוא בעל כורחיה.

לא צריכא דנקט זוזי מתרוייהו - ה"ג "ולא ידעינן" מהי מדעתיה ומהי בעל כורחיה. ולא גרסי': "ולא ידע", דאפי' ידע בזו אין המוכר נאמן משהלכו. כדמוקי התם:

לימא, מתניתין דלא כבן ננס?

דאי בן ננס, האמר: "כיצד אלו ואלו באין לידי שבועת שוא"?

מתניתין - דמשבע לתרוייהו, וחד משתבע לשיקרא:

דלא כבן ננס - במסכת שבועות: (דף מה.) גבי חנוני על פנקסו. אלו ואלו באין לבית דין על מנת לישבע. אחד מהם לשוא. אמר בעל הבית לחנוני: "תן לבני חטים בדינר, ועלי לשלם. או לפועלים בסלע, מעות שאני חייב בשכרם, ועלי ליתן סלע". - הוא אומר: "נתתי", והוא אומר: לא נטלתי", ושניהם תובעין את בעל הבית - שניהם נשבעין, ונוטלין מבעל הבית.

אמר בן ננס: כיצד אלו ואלו באין לידי שבועת שוא - אלא שניהם נוטלין בלא שבועה:

אפילו תימא בן ננס. התם, ודאי איכא שבועת שוא. הכא, איכא למימר דליכא שבועת שוא. אימור: דתרוייהו בהדי הדדי אגבהוה.

אימור בהדי הדדי אגבהוה - למציאה - וכל אחד ואחד סבור אני הגבהתיה תחילה, וכולה שלי - וכי משתבע על חציה - קושטא משתבע.

ולענין מקח וממכר, נמי שמא לשניהם נתרצה:

לימא מתני' דלא כסומכוס?

 כסומכוס - בבבא קמא: גבי שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה (דף מו.):

דאי כסומכוס, האמר: ממון המוטל בספק - חולקין בלא שבועה?

ואלא מאי - רבנן? הא אמרי: המוציא מחבירו עליו הראיה?

עליו הראיה - בעדים. ואי לא - לא גבי מידי. והכא חולקין [בשבועה]:

האי מאי?

אי אמרת בשלמא רבנן - התם, דלא תפסי תרוייהו אמרו רבנן: המוציא מחבירו עליו הראיה.

הכא, דתרוייהו תפסי - [פלגי] לה בשבועה.

ה"ג: אי אמרת בשלמא רבנן, התם דלא תפסי תרוייהו אמור רבנן כו' הכא דתפסי תרוייהו פלגי בשבועה. אלא אי אמרת סומכוס ומה התם דלא תפסי תרוייהו אמר סומכוס פלגי בלא שבועה. הכא דתפסי תרוייהו לא כל שכן:

תרוייהו תפסי - ואין כאן מוציא מחבירו:

בשבועה פלגי לה - [רש"י מסביר למה הצריכום שבועה] כיון דמחסר גוביינא במה שחבירו תופס, דהאי תפיס בכולה והאי תפיס [בכולה] - לא קים להו לרבנן להוציא ממון מחזקתו בכדי - כדאמרינן התם לרבנן [לאפוקי מסומכוס] דבעי ראיה - הצריכום שבועה:

אלא אי אמרת סומכוס - השתא, ומה התם דלא תפסי תרוייהו - חולקין בלא שבועה, הכא דתרוייהו תפסי לה - לא כ"ש?

אפי' תימא סומכוס: כי אמר סומכוס, שמא ושמא.

שמא ושמא - כי התם. דקתני: "נמצא עוברה בצדה, ואין ידוע אם עד שלא ילדה נגחה, אם משילדה נגחה" ולא מת הולד מחמת הנגיחה אלא מאליו. וכיון דכל חד שמא טעין, ליכא למרמי עלייהו שבועה:

אבל ברי וברי לא אמר.

ולרבה בר רב הונא דאמר: "אמר סומכוס אפילו ברי וברי", מאי איכא למימר?

דרבה בר רב הונא - בפרק השואל לקמן (דף ק.):

אפי' תימא סומכוס.

כי אמר סומכוס: היכא דאיכא דררא דממונא.

דררא דממונא - חסרון ממון.

שאם יפרע זה שלא כדין - הוי חסרון ממון. ואם נפטרנו שלא כדין - נמצא זה חסר ולד פרתו:

אבל היכא דליכא דררא דממונא - לא.

ולאו קל וחומר הוא?

ומה התם, דאיכא דררא דממונא למר ואיכא דררא דממונא למר,

ומה התם דאיכא דררא דממונא כו' - איזה מהן שמפסיד החצי, שלא כדין אתה מחסרו ממון:

Questions on גמרא and רש"י page 2b