"סלעים, דינרין:
סלעים דינרין - שטר שכתוב בו: "פלוני לוה מפלוני סלעין", ולא פירש כמה. וכן שטר שכתוב בו דינרין סתם:
מלוה אומר חמש, ולוה אומר שלש:
ר"ש בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה - ישבע.
ר"ע אומר: אינו אלא כמשיב אבידה, ופטור".
אינו אלא כמשיב אבידה - מדהוה ליה למימר: "שתים" והשטר מסייעו - דכיון דלא פירש, ניכרים הדברים ששנים היו, לכך לא הוצרך לפרש - דמיעוט סלעים ב'. וכיון דאמר: "ג'" משיב אבידה הוא. וחכמים פטרו את משיב אבידה מן השבועה. דתנן: המוצא את המציאה לא ישבע וכו' (גיטין דף מח:):
קתני מיהת: "רשב"א אומר: הואיל והודה מקצת הטענה - ישבע".
טעמא, דאמר שלש, הא שתים - פטור.
והאי שטר דקמודי ביה - הילך הוא, וש"מ הילך פטור?
טעמא דאמר שלש - קא סלקא דעתן השתא, דמייתי תיובתא, מדנקט פלוגתייהו בשלש וחמש, ולא נקט: "ולוה אמר שתים", שמע מינה, בשתים לא מחייב ליה רבי שמעון בן אלעזר. וכדמפרש ואזיל. דכיון דכל הודאתו בשטר כתובה, דשטר נמי שתים משמע, וכל משמעות השטר הילך הוא - שהרי הקרקעות משועבדים על כך. אבל כי אמר: שלש סלעים - שלישי מלוה על פה הוא, דלאו בשטר כתובה, ואין הקרקעות משועבדים, ולאו הילך הוא:
הכי גרסינן - ושטרא דקמודה הילך הוא. ולא גרסינן "כיון דקמודה ביה". דבלאו הודאתו נמי כל שטרי הילך הוא. והכי פירושו: ומאי דקמודה ביה דכתוב בשטר הילך הוא:
לא. לעולם אימא לך - שתים חייב. והאי דקתני: שלש, לאפוקי מדר' עקיבא דאמר: משיב אבידה הוי ופטור.
לאפוקי מדרבי עקיבא כו' - דאי תנא שתים לא הוה פליג רבי עקיבא:
קא משמע לן - דמודה מקצת הטענה הוי וחייב.
אי הכי, "רבי שמעון בן אלעזר אומר הואיל והודה מקצת הטענה ישבע", "אף זה ישבע" מבעי ליה?
אי הכי - דבשתים נמי חייב, אמאי תנא: "הואיל והודה מקצת הטענה ישבע", "רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף זה ישבע" מבעיא ליה? ושמעינן דלא משיב אבידה חשיב ליה. ומדנקט: "הואיל", משמע דחיובא משום דגרם לעצמו שהודה במקצת, דהשתא הוא דהויא הודאה, משום דסלע שלישי לאו הילך הוא, אבל שתים לא הוי הודאה משום הילך:
אלא לעולם שתים פטור, והילך חייב,
אלא לעולם כו' - אלא אי אית לך לתרוצי - תריץ הכי. לעולם כדקאמרת: "הא שתים - פטור", וטעמא לאו משום הילך, דהילך בעלמא חייב:
ושאני הכא, דקא מסייע ליה שטרא.
ושאני הכא דקא מסייע ליה שטרא - העדים החתומים על השטר, מעידין כדבריו, שלא היו אלא שתים, ולכך לא פירשו מניינן - הלכך אין צריך שבועה:
אי נמי, משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות, ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות.
אי נמי - להכי לא הוו שתים הודאה לחייבו שבועה, לפי שהשטר אומר כן, ושטר הוי שעבוד קרקעות. וכשם שאין נשבעין על כפירת קרקעות, כך הודאתן אינה מביאה לידי שבועה. דקרקעות אמעוט מתורת שבועה, במס' שבועות פרק שבועת הדיינין (מב ב:). אבל כי אמר מלוה חמש ולוה שלש, איכא כפירה והודאה במה שאין כתוב בשטר:
איכא דמותיב מסיפא.
ר"ע אומר: אינו אלא כמשיב אבידה ופטור.
טעמא, דאמר: שלש - הא שתים: - חייב.
הא שתים - דליכא משיב אבידה:
חייב - מדלא תנא פטור בשתים, ונימא טעמא משום הילך:
והא שטר, (כיון) דקא מודי ביה, כהילך דמי.
ש"מ הילך חייב?
לא. לעולם אימא לך שתים נמי פטור. והאי דקתני: שלש - לאפוקי מדר' שמעון בן אלעזר דאמר מודה מקצת הטענה הוי, וחייב.
מודה מקצת הוי - ואינו משיב אבידה - דאיערומי קמערים, דלחזקיה בנאמן:
קא משמע לן: דמשיב אבידה הוי, ופטור.
קמ"ל - כיון דבשתים נמי פטור - ליכא למימר איערומי מערים, אלא משיב אבידה הוי:
הכי נמי מסתברא.
הכי נמי מסתברא - דבשתים פטור:
דאי סלקא דעתך שתים חייב, בשלש היכי פטר ליה ר' עקיבא? האי אערומי קא מערים?
סבר: אי אמינא שתים - בעינא אשתבועי. אימא שלש, דאהוי כמשיב אבידה, ואיפטר.
אלא ש"מ שתים נמי פטור.
אלא קשיא לרבי חייא?
ואלא קשיא לרבי חייא - דהא איכא למידק מינה דשתים פטור - כדאמרינן: "דאי ס"ד כו'":
שאני התם, דקא מסייע ליה שטרא.
שאני הכא - האי דקאמר: שתים פטור - טעמא לאו משום הילך, אלא דקא מסייע ליה שטרא:
אי נמי משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות, ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות.
מתיב מר זוטרא בריה דרב נחמן: טענו כלים וקרקעות:
טענו - חבירו בבי"ד כלים וקרקעות:
הודה בכלים וכפר בקרקעות, הודה בקרקעות וכפר בכלים - פטור.
פטור - דלא כפירתו ולא הודאתו מביאתו לידי שבועה:
הודה מקצת קרקעות - פטור.
מקצת כלים - חייב.
חייב - אף על הקרקעות לישבע. כדאמרינן לקמן: שהנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הקרקעות לישבע עליהן, משנתחייב לישבע על המטלטלין זוקקין ומגלגלין עמהם שבועת קרקע:
טעמא דכלים וקרקעות, דקרקע לאו בת שבועה היא.
הא כלים וכלים, דומיא דכלים וקרקעות - חייב
דומיא דכלים וקרקעות - שכלים שהודה עליהם מונחים לפנינו וא"ל הילך:
היכי דמי? לאו דאמר ליה: הילך? וש"מ - הילך חייב?
לא. לעולם אימא לך: כלים וכלים נמי פטור.
והא דקתני: כלים וקרקעות. הא קא משמע לן, הודה במקצת כלים - חייב אף על הקרקעות.
מאי קמ"ל? זוקקין?
זוקקין - המטלטלין זוקקין הקרקעות לישבע ע"י גלגול:
תנינא?
תנינא - בקדושין (כו.) הנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהם:
זוקקין הנכסים שאין להן אחריות, את הנכסים שיש להן אחריות, לישבע עליהם?
הכא - עיקר.
הכא עיקר - שמשנה זו שנויה במסכת שבועות (לח.):
התם, - אגב גררא נסבה.
התם - בקדושין:
אגב גררא נסבה - דאיירי התם נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה ואגב דאיירי דנקנין עמהם תנא בהדה זוקקין אותן לישבע עליהם: