צורת הדף

ולמאן דאמר: הילך פטור, אמאי איצטריך קרא למעוטי קרקע משבועה, הא כל קרקע הילך הוא?

למאי איצטריך קרא למעוטי קרקע משבועה - דילפינן לה מכלל ופרט בשבועות (דף מב:) ולקמן בפרק הזהב (דף נז:):

אמר לך: איצטריך קרא: היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות.

וחפר בה בורות שיחין ומערות - דלאו הילך הוא שהרי קלקלה:

אי נמי היכא דטענו כלים וקרקעות, והודה בכלים וכפר בקרקעות.

אי נמי - להיכן דהודה בכלים דלאו הילך הוא ואשמועינן דאינו נשבע אכפירת (שעבוד) קרקעות:

ת"ש. דתני רמי בר חמא: "ארבעה שומרין

ד' שומרין - שבועה האמורה בהן בשומר חנם שנגנבה הימנו ושומר שכר שנאנסה ובשואל שמתה מחמת מלאכה:

צריכין כפירה במקצת, והודאה במקצת.

צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת - כפירה לא הויא אלא בכופר ממש או לא היו דברים מעולם או החזרתי לך הודאה לא הויא אא"כ הודה ממש שיש לו בידו שחייב להחזיר לו נמצא שאין חיוב שבועת השומרים באה אלא אם כן טען שלש פרות באחת כפר לו ובאחת הודה לו שישנה בידו והשלישית אומר לו נאנסה או אם שומר חנם הוא אומר לו בשלישית נגנבה דחייב עליה שבועה האמורה בפרשה (שמות כב) שלא שלח ידו במלאכת רעהו דאילו שבועה דכפירה אין זו שבועה האמורה בשומרים ובלאו כפירה נמי לא תחייביה שבועת שומרים דכתיב בשומר חנם כי הוא זה דמינה נפקא לן (שבועות לט:) שמודה במקצת וכפר במקצת ולאפוקי ממ"ד בבבא קמא בהגוזל [קמא] (דף קז.) עירוב פרשיות כתוב כאן וכי כתיב כי הוא זה לאו אשומר חנם דכתיב גביה קאי אלא אאם כסף תלוה ואשמועינן האי תנא דבשומרים נמי בעינן כפירה והודאה והשבועה האמורה בפרשה על פרה שלישית:

שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר".

היכי דמי?

היכי דמי - פרה של הודאה:

לאו, דאמר ליה: הילך?

לאו - דקיימא קמן ואמר ליה קחנה בכל מקום שהיא דהיינו הילך:

לא. דאמר ליה: "ג' פרות מסרתי לך, ומתו כולהו בפשיעה".

ואמר ליה איהו: "חדא - לא היו דברים מעולם.

וחדא - מתה באונס.

אידך מתה לה באונס - ועליה הוא נשבע שבועת שומרין:

וחדא - מתה בפשיעה, דבעינא שלומי לך", דלאו הילך הוא.

וחדא מתה לה בפשיעה - היא של הודאה ולאו הילך הוא:

ת"ש. דתני אבוה דרבי אפטוריקי

תא שמע דתני אבוה דרבי אפטוריקי - ת"ש מינה תיובתא:

לדרבי חייא קמייתא:

לרבי חייא קמייתא - כלומר ת"ש לדר' חייא קמייתא דאמר לעיל שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים כו':

"מנה לי בידך, והלה אומר אין לך בידי כלום, והעדים מעידים אותו שיש בידו חמשים זוז: 

יכול, ישבע על השאר? ת"ל: (שמות כב, ח) "על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה" - על הודאת פיו אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו על העדאת עדים"?

אשר יאמר וגו' - מודה לו במקצת מכלל דכופר במקצת וכתב בההוא לעיל מיניה ונקרב בעל הבית אל האלהים ודרשינן לקמן (דף מא:) ונקרב לשבועה:

מתניתא קא רמית עליה דר' חייא?! ר' חייא תנא הוא, ופליג.

והא קרא קאמר?

ההוא, למודה מקצת הטענה.

ההוא - מיבעי ליה להודאת מקצת דמחייבא עליה שבועה ואתיא העדאת עדים מינה בקל וחומר כדלעיל דליכא קרא יתירא דתדרוש מינה מיעוטא:

ואבוה דר' אפטוריקי אמר לך.

כתיב: "הוא", וכתיב: "זה" - חד למודה מקצת הטענה, וחד להעדאת עדים דפטור.

וחד להעדאת עדים - למעוטה:

ואידך?

חד למודה מקצת הטענה וחד ^אלמודה ממין הטענה.

וחד להודאה ממין הטענה - דבעינן שתהא הודאה ממין טענת כפירה שאם טענו סאה של חטים והודה לו בשעורים פטור:

ואידך?

מודה ממין הטענה - לית ליה. וסבר ליה כרבן גמליאל.

דתנן: ^בטענו חטין והודה לו בשעורין - פטור. ורבן גמליאל - מחייב:

ההוא רעיא, דהוו מסרי ליה כל יומא חיותא בסהדי. 

יומא חד מסרו ליה בלא סהדי. 

לסוף, אמר להו: "לא היו דברים מעולם". 

אתו סהדי, אסהידו ביה: דאכל תרתי מינייהו.

א"ר זירא: אם איתא לדר' חייא קמייתא - משתבע אשארא.

אם איתא לדר' חייא - אם הלכה כמותו:

אמר ליה אביי: אם איתא משתבע? והא גזלן הוא?

אמר ליה אביי ואם איתא לדר' חייא משתבע האי - בתמיה:

והא גזלן הוא - וכי אמר ר' חייא במלוה אי נמי בפקדון שלא שלח בו יד ואבד ממנו דאיכא למימר אשתמוטי משתמיט:

א"ל: שכנגדו קאמינא.

לשכנגדו קאמינא - אם שבועה מוטלת עליו נשבע שכנגדו ונוטל כדאמרינן בשבועות (דף מד:) שהחשוד על השבועה תקנו חכמים שכנגדו נשבע:

השתא נמי דליתא לדר' חייא - נחייביה מדרב נחמן?

השתא נמי - כי ליתא לדר' חייא ואין כאן הודאה במקצת:

נחייביה - שבועת היסת מדרב נחמן וישבע שכנגדו ויטול:

דתנן: "מנה לי בידך", "אין לך בידי" - פטור.

ואמר רב נחמן: ^גמשביעין אותו שבועת היסת.

היסת - שבועה שהסיתו חכמים לכך להסיתו להודות וטעמא מפרש בשבועות (דף מ:): חזקה אין אדם טוען אא"כ יש לו בידו:

דרב נחמן תקנתא היא

דר"נ תקנתא היא - דהא מדאורייתא לא רמי שבועה עליה: