ואי רשות הרבים הוא - קני.

ואי רשות הרבים הוא קני - בעיר. דדרך לרכוב שם ולא להנהיג, פן יפסקו עוברי דרכים בינו לבין בהמתו:

ואי אדם חשוב הוא - קני.

ואי אדם חשוב הוא - אין דרכו להנהיג בהמה ברגליו. ודרך כבוד לרכוב עליה אף בסמטא שאין בני אדם שם. וכן אשה שאין בה כח לאחוז הבהמה פן תינתק הימנה:

ואי אשה היא - קניא.

ואי איניש זילא הוא - קני.

ואי איניש זילא הוא קני - שדרכו לרכוב לפני כל אף בלא דוחק, לפי שאינו צנוע. אבל אדם בינוני כגון שאינו חשוב בעושר, ואינו בוש להוליך בהמה ברגליו - אין דרכו לרכוב בסמטא בעיר משום צניעות:

בעי ר' אלעזר: האומר לחבירו: "משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה", מהו? 

משוך בהמה זו על מנת לקנות כלים שעליה - במקח וממכר ומוכר לו את הכלים ולא את הבהמה:

^"לקנות"?! מי אמר ליה: "קני"?

לקנות מי קאמר ליה קני - לקנות משמע אתה התכוין לקנות, אני איני מקנה לך:

אלא: "משוך בהמה זו וקני כלים שעליה" מהו?

מי מהניא משיכה דבהמה לאקנויי כלים או לא?

אמר רבא: אי אמר ליה: "קני בהמה וקני כלים" מי קני כלים? חצר מהלכת היא, וחצר מהלכת לא קנה.

מי קני כלים - במשיכה דבהמה עם הבהמה. דמדקא מבעיא לך במוכר כלים בלא בהמה מכלל דבמוכר שניהם פשיטא לך דמקני בהמה קני כלים משום תורת חצר. דקיימא לן חצרו של אדם קונה לו. ובהמתו כחצרו. והא חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא שמעינן דתקני. דכי אתרבאי (גיטין דף עז.) מאם המצא תמצא בידו גגו חצרו וקרפיפו אתרבאי דלא נייד, והוי משתמר:

וכי תימא כשעמדה?

וכי תימא כשעמדה - לאחר שעקרה ידה ורגלה ונקנית לו הבהמה במשיכה, עמדה ולא הלכה, ונקנו כלים בעמידתה דקנה לו חצרו:

והא כל שאילו מהלך לא קנה, עומד ויושב לא קנה? 

כל שאילו מהלך לא קנה כו' - כלומר כיון דראויה היא לילך, לאו דומיא דחצר היא, ואין קונה בתורת חצר:

והלכתא בכפותה.

והלכתא - האי דפשיטא ליה דכי אמר ליה קני בהמה וקני כלים קני:

בכפותה - היא דפשיטא ליה. דדומיא דחצר הוא קני. וכל היכא דאמרינן בגמרא והאמר רבא כל שאילו מהלך לא קני כו' - מהכא קאמרי ליה:

אמרו ליה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לרבא: אלא מעתה, היה מהלך בספינה, וקפצו דגים ונפלו לתוך הספינה, הכי נמי דחצר מהלכת היא ולא קני?

אמר ליה: ספינה מינח נייחא, ומיא הוא דקא ממטו לה.

א"ל רבינא לרב אשי: אלא מעתה, היתה מהלכת ברשות הרבים, וזרק לה גט לתוך חיקה או לתוך קלתה.

קלתה - סל שעל ראשה, שנותנת בה כלי מלאכתה וטווי שלה:

הכא נמי דלא מגרשה?!

ה"נ דלא הוי גיטא - והאנן תנן במסכת גיטין: (דף עז.) "זרק לה גיטה לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת":

א"ל: קלתה מינח נייחא, ואיהי דקא מסגיא מתותה:

מתני' היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה, ואמר לחבירו: "תנה לי" - נטלה ואמר: "אני זכיתי בה" - זכה בה.

אם משנתנה לו אמר: "אני זכיתי בה תחלה" - לא אמר כלום:

לא אמר כלום - דאפילו אמרי' המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו - כיון דיהבה ליה, קנייה ממה נפשך. אי קנייה קמא, דלא מתכוין להקנות לחבירו - הא יהבה ניהליה במתנה. ואי לא קנייה קמא, משום דלא היה מתכוין לקנות - הויא ליה הפקר עד דמטא לידיה דהאי, וקנייה האי במאי דעקרה מידיה דקמא לשם קנייה:

גמ' תנן התם. (פאה פ"ד, מ"ט) מי שליקט את הפאה, ואמר: "הרי זו לפלוני עני".

גמ' מי שליקט את הפאה - אדם בעלמא שאינו בעל שדה. דאי בבעל שדה לא אמר ר' אליעזר זכה - דליכא למימר מיגו דזכי לנפשיה. דאפילו הוא עני מוזהר הוא שלא ללקט פאה משדה שלו. כדאמר בשחיטת חולין (דף קלא:) לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו:

ר' אליעזר אומר: זכה לו.

וחכמים אומרים: ^ייתננה לעני הנמצא ראשון.

אמר עולא אמר ר' יהושע בן לוי: מחלוקת מעשיר לעני.

מעשיר לעני - שעשיר הוא שליקטה לצורך העני:

דר' אליעזר סבר: מגו דאי בעי מפקר נכסיה, והוי עני, וחזי ליה - השתא נמי חזי ליה.

ומגו דזכי לנפשיה, זכי נמי לחבריה.

מגו דזכי לנפשיה - דאי בעי הוה זכי לנפשיה, אם הגביה לעצמו:

ורבנן סברי: חד מגו אמרינן, תרי מגו לא אמרינן.

חד מגו - מעני לעני:

אבל מעני לעני - דברי הכל זכה לו - דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה.

אמר ליה רב נחמן לעולא: ולימא מר: מעני לעני מחלוקת.

ולימא מר דאפילו מעני לעני - אמרי רבנן דלא זכה לו:

דהא מציאה הכל עניים אצלה. ותנן:

ותנן - המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו. ולא אמרינן מגו דאי הוה בעי הוה זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה כי מגבה לה כולה לשם חבירו. דתנן היה רוכב כו':

"היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה, ואמר לחבירו: "תנה לי". נטלה ואמר: "אני זכיתי בה" - זכה בה.

ואמר אני זכיתי בה - קס"ד אני רוצה לזכות בה עכשיו קאמר. ומודה הוא שמתחילה הגביה לשם חבירו. וקתני זכה בה - אלמא לא קנה חבירו:

אי אמרת בשלמא מעני לעני מחלוקת 

אי אמרת בשלמא מעני לעני מחלוקת - דאמרי רבנן לא אמרינן מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה אלא היכא דהגביה לדעת שניהם כגון שנים שהגביהו מציאה דאמר בה לעיל (דף ח.) גבי בזמן שהם מודים חולקים בלא שבועה דטעמא משום מגו דזכי בהגבהה זו לנפשיה זכי נמי לחבריה אבל מגו דאי בעי הוה זכי לנפשיה זכי לחבריה לא אמרינן:

תוספות

משוך בהמה זו וקני כלים שעליה כו'. מבעיא ליה כיון דמשיכת הבהמה שהולכת מעצמה לא שייכא בכלים לא יקנה הכלים אבל אם אמר משוך קופה וקני כלים שבתוכה פשיטא ליה דקני ואם תאמר תפשוט מברייתא דהמוכר את הספינה (ב"ב דף פה: ושם) דקתני משך חמרין ופועלין לתוך ביתו שניהם יכולין לחזור אלמא דלא קני פירות במשיכת הבהמה וי"ל דהתם לא אמר ליה קני לכך לא קני [א"נ התם כשמשך החמרין ולא משך את החמור] והא דקתני בין פסק כו' ה"ה אפי' פסק ומדד יכולין לחזור אלא משום דסיפא מפליג בין פסק עד שלא מדד ובין מדד עד שלא פסק נקט נמי ברישא האי לישנא וכן צריך לתרץ בסיפא דקתני פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין יכולין לחזור ובעי למפשט מינה התם דכלי של מוכר ברשות לוקח לא קני המוכר שהמקח קיים אלמא הכלי מתבטל אצל הרשות משמע מטעם משיכה אינה קונה לפי שהוא בכליו של מוכר וכי משני התם ומוקי לה ששפכן מכליו של מוכר או במתכלי דתומי משמע שאם היה בכליו של מוכר לא היה קונה אף על פי שהכניסן לתוך ביתו דהיינו משיכה ואמאי והא פשיטא לן במשוך קופה זו וקני כלים שבתוכה קני אלא התם י"ל משום דלא אמר ליה קני ואינו רוצה שיקנה אלא במשיכת פירות עצמן ועוד מצינו למימר דהתם משמע ליה שלא פסק עד אחר המשיכה ולכך לא קניא במשיכה וא"ת אמאי נקט משוך בהמה זו ולא נקיט קני אי משום דבקני פשיטא ליה דקני מטעם חצר אע"פ שהיא מהלכת א"כ במשוך נמי אמאי מספקא ליה כיון שהשאילה לו הרי היא כאילו היא שלו עד לאחר הקנין ויקנה מטעם חצר וי"ל דכשא"ל משוך לא השאיל לו הבהמה לקנות הכלים מטעם חצר אלא במשיכת הבהמה אי נמי אי הוי בעי קני בהמה וכלים והוה מהדר ליה דקני לא היה יכול לידע מזה שבמשיכת הבהמה יקנה הכלים כי שמא מטעם חצר קני ובכפותה ולכך איבעי ליה במשוך:

ספינה מינח נייחא ומיא הוא דקא ממטו לה. אע"ג דבפ"ק דקדושין (דף לג:) אמרינן דתלמיד חכם רכוב כמהלך דמי הכא חצר משום יד אתרבאי והוה שפיר דומיא דיד דמינח נייח וממטו לה עם גופיה וכן בפ"ק דשבת (דף ה: ושם ד"ה אגוז) אגוז צף ע"ג מים לא הוי הנחה אגוז בכלי וכלי צף על גבי מים מהו התם משום דדומיא דמלאכת המשכן בעינן ולא היו מצניעין חפצים בדבר שהיה מתנענע ומתנדנד אבל גבי קנייה כיון שהוא דומיא דידו קני:

ה"נ דלא מגרשה. פרש"י הא דתנן זרק לתוך קלתה מגורשת ותימה לוקמה בכפותה ושמא נ"ל דוחק א"נ הכא מסברא פריך כדפריך מספינה ולא מכח משנה:

ולימא מר מעני לעני מחלוקת. ויחלקו בתופס לב"ח במקום שחב לאחרים ולא מטעם מגו דהא רב חסדא דקאמר כמו רב נחמן בסמוך המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו אית ליה פרק קמא דגיטין (דף יא: ושם) דפליגי בתופס לבעל חוב ולא מטעם מגו עד דדחי ליה רב פפא דלמא במגו פליגי:

עין משפט ונר מצוה/בבא מציעא/פרק א