Enjoying this page?

Bava Metzia, Page 074a

Previous Next

הכא לאו בידו אמר רבא הני בי תלתא דיהבי זוזי לחד למזבן להו מידי וזבן לחד מינייהו זבן לכולהו ולא אמרן אלא דלא צר וחתים איניש איניש לחודיה אבל צר וחתים איניש איניש לחודיה למאן דזבן זבן ולמאן דלא זבן לא זבן אמר רב פפי משמיה דרבא האי סיטומתא קניא למאי הלכתא רב חביבא אמר למקניא ממש רבנן אמרי לקבולי עליה מי שפרע והלכתא לקבולי עליה מי שפרע ובאתרא דנהיגו למקני ממש קנו:

היה הוא תחלה לקוצרים:

אמר רב מחוסר שתים פוסק שלש אינו פוסק ושמואל אמר בידי אדם אפילו מאה פוסק בידי שמים אפי' אחת אינו פוסק תנן פוסק עמו על הגדיש והא מחוסר משדא בחמה למיבש ולמידש ומידרא כגון דשדא בחמה ויבש ולשמואל דאמר בידי שמים אפי' אחת אינו פוסק והא מחוסר מידרא דבידי שמים היא אפשר בנפוותא:

ועל העביט של ענבים:

והא מחוסר מכמר ועיולי לבי מעצרתא למידש ולמנגד כדתני רבי חייא על הכומר של זיתים^[1] הכא נמי על הכומר של ענבים והא מחוסרי תלת באתרא דההוא דזבין הוא דנגיד:

ועל המעטן של זיתים:

והא מחוסר מכמר ועיולי לבי דפי למידש ולמנגד תני רבי חייא על כומר של זיתים הא איכא תלת באתרא דההוא דזבין ההוא מנגיד:

ועל הביצים של יוצר:

אמאי והא מחוסר לפופי ויבושי עיולי לאתונא למשרף ולמיפק כגון דמלפפה ויבישו והא איכא תלת באתרא דההוא דזבין הוא דמפיק:

ועל הסיד משישקענו בכבשן:

והא מחוסר מקלה ואפוקי ומידק באתרא דההוא דזבין ההוא דייק ולשמואל דאמר בידי אדם אפי' מאה פוסק למה לי משישקענו בכבשן אימא משראוי לשקעו בכבשן:

ועל הביצים של יוצר:

תנו רבנן אין פוסקים על הביצים של יוצר עד שיעשו דברי ר' מאיר אמר רבי יוסי בד"א בעפר לבן אבל בעפר שחור כגון כפר חנניא וחברותיה כפר שיחין וחברותיה פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה אמימר יהיב זוזי מכי מעיילי עפרא כמאן אי כר' מאיר האמר עד שיעשו אי כרבי יוסי האמר אע"פ שאין לזה יש לזה לעולם כרבי יוסי ובאתריה דאמימר עשיק עפרא אי דמעיילי עפרא סמכא דעתיה ויהיב להו זוזי ואי לא לא סמכא דעתיה:

ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה:

חכמים היינו תנא קמא אמר רבא

לאו בידו - שמא לא ימכרוהו לו:

דלא צר וחתים - מעות של כל איש ואיש לבד:

סיטומתא - חותם שרושמין החנונים על החביות של יין שלוקחין הרבה ביחד ומניחין אותו באוצר הבעלים ומוליכין אותן אחת אחת למכור לחנות ורושמין אותם לדעת שכל הרשומות נמכרות:

ובאתרא כו' למיקני - שרגילין לרשום על מנת שבדבר זה תהא קנויה לו כאלו משך קני:

מחוסר שתים - שתי מלאכות:

פוסק עמו - ואע"פ שלא יצא השער דהא יש לו אבל מחוסר שלש. כאין לו דמי:

בידי אדם - אם מלאכות שהדבר מחוסר בידי אדם אפי' מאה הן פוסק:

בידי שמים אפי' אחת אינו פוסק - דמי יימר דאתיא ויהא בידו להשלים הלכך כאין לו הוא:

משדא בחמה - שטוח העומרין בחמה:

ומידרא - לזרוק המוץ לאחר הדישה ברחת ברוח:

כגון דשדי בחמה ויבש - דאכתי גדיש קרי ליה:

האיכא מידרא - דבידי שמים היא שצריך רוח שאינה מצויה:

אפשר בנפוותא - וו"ן בלע"ז:

על העביט - כולהו לאותבינהו לרב ושמואל נקיט לה ואזיל:

מכמר - הוחמם:

למידש - לדרוך בגת:

מנגד - למשוך היין אל הבור שלפני הגת:

כדתני ר' חייא - לקמן:

על הכומר של זיתים - דתנן במתניתין (לעיל דף עב:) מעטן תנא ליה איהו במתני' בלשון כומר לומר שכבר נתחממו:

בי דפא - בית הבד של שמן:

לפופי - אמולידי"ר בלע"ז לשון מלפפין הוולד (שבת דף קכט:) שמגלגלו לפי מדתו אם גדולות אם קטנות ועושה להן בית קיבול:

ומשרף - לצרפו בכבשן:

כגון דמלפף ויבש - ואכתי ביצים קרי להו לשון ביצה מרשק"א שהעפר מגובלת עם המים:

ומידק - לאחר שנשרפו האבנים הרי הן חתיכות שרופות ומוציאין אותן מן הכבשן ונותנין בהן מעט מים וצוברין אותן ונידוכות מאליהן כקמח טחון:

משראוי לשקען בכבשן - משהכין והזמין את האבנים ואת העצים והכל בידו ואין חסר אלא מלאכת השריפה:

בד"א - שצריך שיהא מוכן בידו:

בעפר לבן - שאינו מצוי וכשהיו מכניסין אותו אין מכניסין אותו אלא מגובל ועשוי ביצים:

אבל בעפר שחור - שהוא מצוי במקומו אין צריך שיהא בידו שאם אין לזה יש לזה:

מכי עיילי עפרא - משהכניס המוכר וצבר עפר בביתו ועפר שחור היה:

עשיק עפרא - יקר ואינו מצוי:

סמכא דעתיה - דכל אחד והחוזר יקבל מי שפרע:

לא סמכא דעתיה - דלמא לא משכח עפרא וליכא מי שפרע שהוא עצמו לא נסמך עליו אלא נתן על הספק:

¹[רש"י בראשית מג, ל]